לפני שלוש שנים מצאתי אדם מחוסר הכרה. השכן שלי, ניר, לא הגיע למשמרת בעבודה וידידה ביקשה שאעיר אותו. ניר היה אז בן 24, והיינו מיודדים.
כשהגעתי לדירה שלו פגשתי את אורן, שכן וחבר של שנינו. גם אליו התקשרו באותו עניין. דפקנו בדלת וניר לא ענה, אבל הדלת לא הייתה נעולה. כשנכנסו ראינו אותו שוכב מחוסר הכרה ליד אסלת השירותים. אורן ניסה להעיר אותו וצעק לי ש"ניר קשה כמו אבן". הבנו שאנחנו במצב חירום וחילקנו מיד את העבודה בינינו - אורן מתקשר למשטרה ואני למד"א.
ואז התחיל הבלבול בין המוקדים. חוסר התקשורת ניכר באירוע כשבכל כמה דקות התקשרו אלינו ממוקד אחר, והפכו אותנו לאנשי הקשר בין הכוחות. בסך הכול הוקפצו שלושה אמבולנסים ומסוק לאירוע של אדם אחד.
ניר מת. ככל הנראה מדום לב. האירוע הזה המשיך לרדוף אותי הרבה זמן, ולא יכולתי להפסיק לדמיין מה היה קורה אם היינו מצליחים להגיע אליו קודם. גם בלי חוסר הסנכרון, התוצאה הטרגית כנראה לא הייתה משתנה. אבל אולי במקרים אחרים יש לזה משמעות? המחשבה לא עזבה אותי - למה צריך את כל הבלגן הזה? למה אין מוקד 911 בישראל?
ככל שחלף הזמן, הבנתי שאני ממש לא לבד, ואירועים של בלבול וחוסר תיאום בין מוקדי החירום קורים בישראל כמעט בכל יום. זה נכון גם בצד של האזרחים, שמתבלבלים במספרים או פשוט לא יודעים למי לפנות, וגם בצד של גופי ההצלה, שהרבה פעמים לא מצליחים לתאם ביניהם.
הצעת החוק - למוקדי רפואה בלבד
כשאנחנו מדברים על מוקד חירום אחוד הכוונה היא למספר בעל שלוש ספרות שתחתיו מרוכזים כל ארגוני החירום - בארה"ב זה 911, במדינות האיחוד האירופי 112, ובבריטניה 110. בעולם יש כל מיני מודלים למוקד כזה, כשהעיקרון אחד: אם אתם מתקשרים למספר החירום, עונה לכם מוקדן שיודע אילו כוחות צריך להקפיץ ולאן.
זה יכול היה לקרות גם כאן מזמן, כי את התשתית לאיחוד המוקדים הכין משרד התקשורת כבר בשנת 2000. כל מה שנדרש הוא אישור הכנסת.
מאז 2004 הוגשו שמונה הצעות חוק "לאיחוד קווי החירום הטלפוניים", ארבע פעמים ההצעות האלו עברו בקריאה טרומית, כולן פה אחד, ובתמיכת הממשלה. אחת מהן, ב-2012, אפילו עברה בקריאה ראשונה. אבל אף הצעה לא התקדמה מעבר לכך.
יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הבריאות, ח"כ עידית סילמן, הגישה לאחרונה הצעת חוק מרוככת ל"איחוד קווי החירום הרפואיים", המאחדים למעשה את מוקד 101 של מד"א ומוקד 1221 של איחוד הצלה שפופולרי בעיקר בחברה החרדית. שר הבריאות ניצן הורביץ תמך בתחילה בהצעה, אך שינה את דעתו, ונדמה היה שגם הפעם ההצעה תרד לטמיון.
לבסוף נמצא פתרון - המוקד הרפואי הלאומי שיעוגן בחוק יהיה תחת מד"א, המתנגדת לאיחוד הקווים כולם, כולל 100 ו-102. ההצעה עברה בקריאה טרומית בשבוע שעבר. "לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה להעביר את החוק", מעידה סילמן בראיון לפודקאסט "הכותרת" של ynet.
גם במד"א וגם באיחוד הצלה בירכו על הצעת החוק, ונדמה היה שכולם מרוצים. אבל לא. אף על פי שההצעה מסדירה סוף-סוף את מעמד מוקד החירום הלאומי (וטוב שכך), היא מותירה בחוץ עשרה מוקדים שונים שכל אחד נמצא תחת אחריות משרד אחר - מהמשרד לביטחון פנים ועד משרד הרווחה. כך שלמעשה, האזרח עדיין יצטרך לזכור הרבה מספרים, ועדיין ייתכנו בלבולים וחוסר תיאום בין הגופים.
הניסיון להוביל לאיחוד כלל קווי החירום מעורר כבר שנים הרבה אמוציות בקרב ארגוני החירום. המאבק כולל הרבה אגו, תקציבים וטכנולוגיה כחול לבן, שלמרבה האירוניה כבר פועלת בעשרות מוקדי חירום ברחבי העולם. האזינו לסיפור המלא בפודקאסט "הכותרת".
בכל יום אטילה שומפלבי וסיון חילאי בוחנים עם כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות", לצד מומחים ופרשנים, את הנושאים הבוערים שעל סדר היום. אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
