הכותרת
בסוף לומדים לחיות עם הגעגוע: מיה גורן עדיין בשבי
31:08
"הכותרת" - פודקאסט החדשות היומי של ynet בסדרת שיחות עם משפחות החטופים. והפעם: דקל וגל גורן, ילדיהם של מיה ואבנר ז"ל. כמעט 30 שבועות עברו מאז אותה שבת שחורה, שבה פרצו מחבלים לבית משפחת גורן בניר עוז. הם רצחו את אבא אבנר וחטפו מגן הילדים את אמא מיה, שלימים נודע כי נרצחה וגופתה מוחזקת בידי חמאס.
"עד שלא אמרו לנו את המילה 'חטופים', לא הסכמתי לומר את זה. מבחינתי ההורים היו נעדרים", אומרת דקל בת ה-19, "לא רציתי לקבל את זה. כמה ימים אחרי 7 באוקטובר הודיעו לנו שזיהו את הגופה של אבא. אחרי השבעה קיבלנו מידע שלפיו אמא חטופה ושהיא פצועה קשה, במצב שדורש טיפול. אם היא קיבלה אותו או לא אנחנו לא יודעים. בסוף נובמבר הודיעו לנו שהיא לא בין החיים".
ולמציאות החדשה והקשה קשה להתרגל. "בכל יום הגוף מנסה להבין מחדש את מה שקרה, מזכיר לעצמו ואיך ממשיכים? פשוט קמים בבוקר, כי אין ברירה אחרת", אומרת דקל. "עם כל הקושי, אנחנו בוחרים בחיים. זה כאב שאי-אפשר להסביר אותו, אבל אני חושבת שכולנו חונכנו לא לוותר ולהמשיך. הדבר שאמא שלי ביקשה כל הזמן הוא שתמיד נישאר יחד, לא משנה מה קורה. זה החינוך שקיבלנו".
את האהבה והעשייה לחינוך קיבל גל בן ה-21 מאימו, שהייתה הגננת המיתולוגית של ניר עוז. על אביו הוא מספר: "אבא היה איש של נתינה. הוא בן של מייסדי קיבוץ, והוא היה איש קיבוץ, איש של קהילה. הוא היה מעורב בטקסים, כתב, היה אדם יצירתי. בצעירותו הוא היה חקלאי, אני זוכר אותו בלולים עם התרנגולות. אני מתגעגע לדאגה שלו, הוא ידע איך להראות אותה. הוא ממש ידע להראות כמה אכפת לו. גם אם הוא נראה אדיש, אתה ידעת בפנים כמה הוא אוהב אותך ודואג לך".
אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
