האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על עסקת הגז בין ישראל למצרים.
הכותרת
עסקת הגז עם מצרים: נקודת מפנה אסטרטגית או מהלך כלכלי בלבד?
26:52
"אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שמאגרי הגז שנמצאים בישראל הם לא בידיים ישראליות. ישראל מרוויחה מהם אבל הם לא בבעלותה. יש כמה חברות אמריקניות ששולטות במאגרים האלה. כ-70% מהחשמל בישראל מיוצר מהגז הזה. מחירי החשמל גם מאוד מושפעים מעסקאות כאלה. החשש העיקרי סביב עסקאות כאלה, הוא מה יהיה עם הצרכנים הישראלים. אם ישראל תייצא גז למצרים, לירדן ואפילו לסוריה, מה יהיה עם אזרחי המדינה. זה משאב מוגבל, והוא עלול להסתיים בעוד עשור או שניים - ואז המחירים יזנקו", אומרת כתבת התחבורה והתשתיות של ynet ו"ידיעות אחרונות" סיון חילאי.
"בהיבט הכלכלי ישראל מרוויחה. זו עסקה בשווי שמוערך ב-112 מיליארד שקל. זה המון כסף שייכנס לקופת המדינה. זה יתרום לצמיחה של המשק הישראלי, לעוד מקורות הכנסה. אנחנו צריכים את זה אחרי המלחמה. אבל מעבר לזה - מדובר במהלך אסטרטגי רחב, שמחזק את היחסים שלנו עם מצרים, ומעמיק את התלות שלה בגז הישראלי. זה מבסס את מעמדה של ישראל כספקית גז אזורית".
"מבחינת מצרים מדובר בעסקה כלכלית גרידא", אומר ד"ר שי הר-צבי מאוניברסיטת רייכמן. "הממשלה מציגה את העסקה כעסקה כלכלית. סיסי מנסה לברוח מכל הקישורים המדיניים-ביטחוניים. מבחינת מצרים מדובר בעסקה כלכלית שטובה למצרים בגלל מצוקת הגז שלה והמצב הכלכלי של המדינה. ספק אם סיסי יעניק לנתניהו 'מתנה' בצורת פגישה. זה יקשר בין הסוגיה הכלכלית לסוגיה המדינית.
"אחד ממוקדי המחלוקת בין ישראל למצרים היא הזירה הפלסטינית ועזה בפרט. מצרים הייתה רוצה לראות אופק מדיני לפלסטינים - גם בעזה ובגם ביהודה ושומרון. זה עומד בניגוד לתפיסה הישראלית של הפרדת הזירות. אחרי 7 באוקטובר אנחנו רואים החרפה במערכת היחסים בין המדינות - מערכת יחסים שגם כך הייתה מתוחה".
הכותרת
"אלימות נגד נשים זו מגפה - ואין מי שיעצור את זה"
21:40
