האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על ההסכם בין ארצות הברית וסעודיה.
"ישראל פעלה במשך המון שנים בצורה אינטנסיבית לקידום היחסים בינה לבין סעודיה, וארצות הברית שגם היא רצתה לראות את היחסים האלה מתקדמים, התנתה הגרעין בכך. והנה בשבוע שעבר, טראמפ נתן לסעודיה את האפשרות להקים גרעין אזרחי, אולי המתנה הגדולה ביותר שיכול היה לתת לה. בהתחלה היה נראה שההסכם ניתן בלי שום התקדמות לעבר כינון יחסים רשמיים עם ישראל, אך טראמפ מיהר להבהיר כי ההסכם מותנה בהצטרפות להסכמי אברהם", מסבירה מיכל יערי, מאוניברסיטת בן גוריון.
טראמפ ובן סלמאן בבית הלבן
(צילום: Evan Vucci/AP)
"איחוד האמירויות קיבלה בעבר אישור אמריקני להקים פרויקט גרעין אזרחי, אך בתנאי שיופעלו מנגנוני פיקוח משמעותיים. במודל הסעודי, אם הדיווחים נכונים, מנגנוני הפיקוח חלשים מאוד, אם בכלל יהיו כאלה. על פניו נראה שארצות הברית מאפשרת לסעודיה לעשות דברים שהיא לא איפשרה לאיחוד האמירויות.
"במשך המון שנים סעודיה הבינה שיש לה ולשאר מדינות ערב באזור נחיתות אסטרטגית מול איראן, ולכן נקטה במדיניות של הכלה ופיוס. היא ניסתה להימנע מלעצבן את איראן, ולא לתת לה סיבות טובות לערער את היציבות. המדיניות הזאת יושמה בהצלחה עד למלחמה. במקביל היא חיזקה את היחסים עם ארצות הברית ובנתה על מטריית ההגנה שלה במקרה של מתקפה איראנית על שטחה. שתי התפיסות האלה כשלו. מדיניות ההכלה לא עזרה לסעודיה, והמטרייה האסטרטגית נתנה במלחמה רק מענה חלקי. סעודיה נותרה עם השאלה: מה היא יכולה לעשות אל מול המציאות הזו?
"עד 7 באוקטובר הייתה התקרבות משמעותית לעבר נורמליזציה, והיה ברור לשני הצדדים שהסוגיה הפלסטינית לא תפריע לכך. לאחר שפרצה המלחמה, סעודיה הבינה שהסוגיה הפלסטינית היא לא רק סוגיה רגשית, אלא עניין שנוגע לאינטרסים הסעודים הבסיסיים ביותר, ובראשם יציבות אזורית. גם אם המלחמה מתרחשת במרחק מאות קילומטרים ממנה, היא משפיעה עליה ישירות. זה השינוי הגדול מבחינת סעודיה: המלחמה החזירה את הסוגיה הפלסטינית למרכז הבמה".
הכותרת
מלחמת ההתשה סביב מצר הורמוז | עם רון בן ישי
26:54
