האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על מסורתיות.
"אחת השאלות הכי חשובות של הזהות המסורתית היא בעצם 'מהי מסורתיות'. יש במושג הזה משהו חמקמק, ועצם ההגדרה שלה קצת הורס אותה. היא משהו לא מוגדר. כשמסתכלים על כל הקבוצות האחרות - חילוניים, דתיים, אתאיסטים, רפורמים - הן לא היו עד לפני מאה מאתיים שנה. מסורתיים אומרים דבר אחר: 'אנחנו יהודים פשוטים. שומרים יותר או פחות, נאמנים לעם, אוהבים את המקורות, שרים פיוטים והולכים לבית כנסת'", מסביר פרופ' מאיר בוזגלו מהחוג לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית ויו"ר תנועת "תיקון".
(צילום: Shutterstock)
"המערב עבר חילון במאה ה-18 והיהדות פגשה את התהליך הזה בכל מיני אופנים. החרדתיות, הדתיים, הציונות ועוד. ספרדים ויוצאי ארצות האיסלאם הגיבו אחרת לעניין. הם לא בנו חומות, לא הגיבו בחרמות והם גם לא ערערו על הסמכויות הרבניות. אבל הם גם לא הפכו את הדת לאידאולוגיה. אין תלבושת אחידה, אין כיפה אחת, זה לא משנה. זה יצר קהילה רב-גונית מכילה מאוד, שיש בה גבולות אבל מאפשרת הרבה מגוון. זה לא מחנה מוגדר מבחינה אידאולוגית.
"זאת יהדות שיש בה היום עניין עצום. היא הופכת להיות רקמה מאוד מאווררת. אני אוהב להגדיר את זה במשפט הבא: 'יחד שנותן מקום'. מחויבות לישראליות, אבל גם מאפשר מקום לשונות. אם אנחנו מדייקים את זה - יש פה ויתור על כור היתוך. לא צריך שנהיה כולם אותו דבר. באותו שולחן יושבים מישהו מחמיר יותר או פחות, ששומר כשרות ככה או ככה, ואפילו להיות נשוי לאדם לא יהודי. צורת החיים הזאת מאפשרת גיוון. יש מושג נוסף - אמונה. אנשים מאמינים באלוהים כל אחד בדרכו. המסורתיות מדברת על אמונה שלא נמדדת לפי החמרה במצוות, אלא על אמונה בדרך של שיח ותקווה".
הכותרת
מדרון חלקלק: המחיר של הפרדה מגדרית באקדמיה
22:33
