האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על המשימה ההיסטורית של ארטמיס 2.
"בפעם הקודמת שהאנושות הגיעה לירח הייתה לפני יותר מחמישים שנה. הטכנולוגיה הייתה אחרת והמטרה הייתה אחרת. כעת, אחרי 53 שנים, הגענו שוב לירח. זו משימה מאוד מורכבת. צריך טיל מאוד גדול, מערכת השיגור שצריכה לתמוך בדבר הזה חייבת להיות מתקדמת, האוריון - החללית שבה שהו האסטרונאוטים - היא חללית גדולה יותר מאלה של תוכניות אפולו. היא מאפשרת לאייש אותה בארבעה אסטרונאוטים. הם הגיעו הכי רחוק שאפשר והקיפו את הירח. הם הגיעו לצד הרחוק של הירח - איפה שארצות הברית תרצה להקים את בסיס הקבע שלה", מסבירה הילה חדד-חמלניק, לשעבר מנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה.
"הרבה שנים האדם הגיע לחלל - גם לתקופות ארוכות. אבל במונחים של חלל זה היה יחסית קרוב - 400 ק"מ בערך. כשמגיעים לירח מתרחקים ל-400 אלף ק"מ. יוצאים מכוח הכבידה של כדור הארץ וחווים תופעות אחרות. יש קושי אחר. המהירויות אחרות. ראינו שהחללית מאוד מתחממת ושהיא מגיעה מהר הרבה יותר מחלליות אחרות. אז המערכות מורכבות הרבה יותר. עיקר הסיבוך הוא מה קורה אם יש תקלות - האם בכלל אפשר לחזור. ברגע שנכנסים לסיבוב הזה אי אפשר לקצר אותו - הוא תלוי בגרמי שמיים. זה פיזיקה פשוטה שגורמת לסיבוב. לכן המורכבות.
"כדי להבין את המוטיבציה האנושית סביב חקר החלל, צריך לחזור להיסטוריה. האנושות תמיד יצאה החוצה מהאזור שהיא חיה בו. אנחנו כל הזמן מנסים להרחיב את אזור המחייה שלנו. בעבר היינו חיים ביבשת, ואז באו מגלי ארצות וחוקרים והתחילו לחקור את האוקיינוסים וגילו את אמריקה. מה שקורה בחלל זה מאוד דומה. המרוץ הקודם לחלל היה סביב סקרנות - רצינו להגיע לירח לשם ההגעה לירח. הפעם אנחנו לא רוצים רק לשים דגל, אלא המוטיבציה היא הרחבת מקום המחייה שלנו".
הכותרת
הקו הזהיר של סין מול איראן
19:23
