האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על מה באמת למדנו מהמו"מ עם חמאס על שחרור החטופים.
"שחרור החטופים היה אירוע שונה לגמרי מכל מה שהתמודדנו איתו בעבר - בהיקף ובאינטנסיביות. היה ברור שזה לא יהיה מו"מ לינארי, ושיהיו חטופים שייקח זמן רב לשחרר. האתוס הישראלי תמיד היה שלא משאירים שום אדם מאחור. כשאתה שולח אנשים לשדה הקרב יש לך חובה להחזיר אותם - על אחת כמה וכמה אזרחים שנקלעים לזה לא מרצונם. אחרי 7 באוקטובר הייתה תחושה שמשהו באתוס הזה נסדר, אבל הצלחנו להחזיר את החטוף האחרון, ואני חושב שהאתוס הזה חייב להישמר", אומר עדי רותם, לשעבר בכיר בשב"כ וחבר בצוות המו"מ לשחרור החטופים.
"המו"מ התנהל בתוך מצב כאוטי כשהזירה היא זירה אחרת, ובתנאי אי ודאות. הסנכרון בין הזרועות עבד טוב, ולמדנו שהוא חשוב במיוחד - ככל שהסנכרון עובד טוב יותר, אנחנו נעבוד טוב יותר בשדה המו"מ. למדנו גם שחשוב להשיג מטבעות נוספים שהם לא רק שחרור חטופים, גם באמצעות מנופים צבאיים אבל גם באמצעים אחרים - בעולמות הלגיטימציה, ההתעצמות ועוד. ציר פילדלפי, ציר נצרים - איפשרו לנו מרחב תמרון במו"מ.
"למדנו גם מה לא עובד. למשל קטאר הייתה מתווכת נוראית. הם היו בניגוד אינטרסים והם תקעו לנו מקלות בגלגלים. לקטארים יש רצון לראות את חמאס עומד על רגליו. קטאר היא מדינת אחים מוסלמים ויש לקטאר זהות אינטרסים עם חמאס. לא מעט מדינות במזרח התיכון ביקרו את קטאר כמי שמממנת טרור. מצרים למשל, שגם לה היה חלק חשוב במו"מ, נמצאת במקום אמביוולנטי. מצד אחד יש לה אינטרסים משותפים עם חמאס, מצד שני היא מעדיפה חמאס חלש יחסית, מכל מיני סיבות. יכולת המשחק שלנו מול המתווכות צריכה להיות הרבה יותר טובה.
"אני חושב שהסיפור הגדול הוא לא להסתכל על שאלת המחיר במו"מ, אלא על שאלת המחיר שהאויב שילם על עצם מעשה החטיפה. יש את ההתבטאות של נסראללה אחרי מלחמת לבנון השנייה, שהוא אומר שאם הוא היה יודע שחטיפת גולדווסר ורגב הייתה מביאה לתוצאה הזאת, הוא היה חושב פעמיים. זה הסיפור הגדול. להציב בפני כל מי שחושב לבצע חטיפה את ההבנה שיש לזה מחירים כבדים".
אם פספסתם: אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו, על תקציב 2026, וכמה העיכובים באישורו הולכים לעלות לנו?
הכותרת
עיכובים בתקציב, הכספים הקואליציוניים ורווחי קרן העושר: כמה זה הולך לעלות לנו?
21:14
