אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מבלבלת, שגרה לא שגרה והנחיות משתנות. המתבגרים צורכים המון זמן מסך, מנשנשים יותר ג'אנק, צמאים לחברה, חוזרים בשעות מאוחרות בימים שעוד יצאו קצת מהבית, ומצד שני, אמורים לקום לשיעורים בזום וללמוד. אז איפה הגבול והאם צריך להציב גבולות בתקופה שכזו?

ערה בלילות וישנה בימים

דבי מן מכפר ורדים, אמא לנגה בת ה-13, מספרת כי החליטה דווקא בתקופה הזאת לשחרר יותר. "כשהכול התחיל, חשבנו שתכף ייגמר. נגה הייתה הולכת לישון בשעה סבירה ונכנסת לזום. ככל שהזמן התארך, הרגשתי שהיא דועכת מול הזום. נגה ילדה מחוננת והקצב בזום איטי יותר. לא אפשר לה להתקדם.
"במקביל, היא התחילה לעקוב אחר יוטיוברים מחו"ל והלו"ז שלה התהפך. היה לה יותר חשוב להקשיב לשידורים לייב, ללמוד מהם על עולמות המיינקראפט, למדה אנגלית באמצעות ההקשבה להם, אלו שיחות חכמות ומעשיות ואני מרגישה שזה תורם מעבר לשפה.
"היא הולכת לישון באמצע הלילה ולפעמים בשבע בבוקר, תלוי אם השידור מאירופה או מארה"ב. כשאין אף שידור היא מנסה להירדם כבר בחצות אבל כבר לא נרדמת, התהפך לה השעון. אבל כשהיה שבוע עם לימודים בבית הספר, תוך יומיים התגברה על ה'ג'ט לג' כי ממש חיכתה לזה בהתרגשות".
איך הגיבו בבית הספר?
"דיברתי עם המחנכת והמורים, הם עם יד על הדופק. היא תלמידה מחוננת, בפעמים הבודדות שנכנסת, קולטת ומשלימה מהר. אני יודעת שכשיחזרו לשגרה של לימודים בבית הספר, לא תהיה לה בעיה להפוך מחדש את הימים, משום שהיא קמה בהתלהבות. היא שמחה ללכת לבית הספר ומתגעגעת".
3 צפייה בגלריה
דבי מן. "שחררתי בהגבלה על שעות מסך"
דבי מן. "שחררתי בהגבלה על שעות מסך"
דבי מן. "שחררתי בהגבלה על שעות מסך"
(צילום: אלבום פרטי)
מן משתפת שהחלק החברתי חשוב מאוד ושומר על הבריאות הנפשית: "היא נפגשה עם חברות לפני הסגר, במסגרת המגבלות, יוצאים עם הכלבים ביחד, התחילה להתנדב למען קשישים במסגרת חוג סיירות. זה נותן עוד 'בוסט' לחיים. לא איכפת לי אם יסתובבו עד מאוחר ושנגה תישאר ערה, העיקר שתהיה מאושרת".
עוד היא מוסיפה: "שחררתי גם בשעות מסך מכיוון שאי אפשר להיפגש כמו פעם. הרבה חברים לא גרים ביישוב שלנו, אז הם קובעים להיפגש און ליין. זאת האינטראקציה היחידה".
"ככל שהזמן התארך, הרגשתי שהיא דועכת. נגה ילדה מחוננת והקצב בזום איטי יותר. לא אפשר לה להתקדם"
למרות שחרור הגבולות, מן מדגישה שהיא עם היד על הדופק. "אני לא מרגישה התרופפות משמעת. נגה עושה את התפקידים שלה בבית, לא מתחצפת. קשה להעביר התבגרות בקורונה במצב הזה".
להורים אחרים היא מייעצת להקשיב לילדים ולשים לב שהם יהיו מאושרים: "זאת תקופה מאתגרת, חשוב לשים לב שהם לא כבויים. אני מאמינה שמערכת חיסונית חזקה בנויה מאושר. כשניסיתי לשמור על שגרה נגה הייתה כבויה. כשראיתי שהיא הופכת לזומבי - שחררתי".

"ניסינו להגיע לפשרה"

לשני אורפלי מפתח תקווה יש שלושה מתבגרים בבית (15.5 ותאומים בני 13.5). לדבריה, לכל אחד צורך אחר: "אחת התאומות לא מסתובבת עד מאוחר, יש לה סדר יום מאוד מאורגן. היא יודעת בדיוק מתי היא הולכת לחברה, מתי לומדת ומתי היא בהפסקה.
"אחיה התאום, לעומת זאת, התעקש לצאת עם חברים עד מאוחר לפני הסגר. הגדול נפגש מדי פעם עם חברים, אבל חלק גדול מהאינטרקציה היא דרך המסכים".
3 צפייה בגלריה
שני אורפלי. "מגבילה בשעת החזרה הביתה"
שני אורפלי. "מגבילה בשעת החזרה הביתה"
שני אורפלי. "מגבילה בשעת החזרה הביתה"
(צילום: אלבום פרטי)
אורפלי מספרת שהיא מחליטה מה מותר ומה אסור על בסיס כמה עקרונות: "הערך העליון עבורי הוא שינה", היא אומרת. "צריך לישון מינימום של שעות כדי להיות מרוכז, ולכן אני מגבילה בשעת חזרה.
"הקורונה שבשה לכולנו את הסדר יום: אין חוגים, כמעט ולא יוצאים מהבית, אני משתדלת מאוד לעזור להם לשמור על מסגרת, לקום לזום, לאכול משהו קטן, להחליף בגדים, ארוחת צהרים יחד, אפילו לעודד אותם להתאמן בערב".
איפה האתגרים שלכם?
"הם לפעמים רוצים להיפגש עם חברים בשעות המאוחרות של הלילה. יש התנגשות בין הערכים שלי לרצון. ניסינו להגיע לפשרה. עשינו שיחה והגענו להחלטה ביחד שפעם בשבוע אפשר עד מאוחר וגם בחמישי-שישי כי אין לימודים למחרת. לפעמים אני מאפשרת שיבואו לפה כדי שלא יסתובבו ברחוב וכדי שלא ילכו לישון מאוחר ויהיו במחשב עד אמצע הלילה. משתדלת שסביב 23:00- 24:00 ילכו לישון ולא אחרי".
קראו עוד:
הם משתפים פעולה?
"מתסכל אותם, זה לא פשוט, אבל אני מסבירה את ההיגיון. הם מבינים שזו לא החלטה שרירותית, שלא סתם כי בא לי. הם מבינים את ההסבר ורואים תוצאות: הם קמים ולומדים. שמעתי על המון ילדים שהלכו לאיבוד בתקופה הזאת.
"עם זאת, במסכים אני מאפשרת יותר. אני מרגישה שעכשיו זה יותר פרוץ ופחות עם שליטה, אבל אני משתדלת בערב למצוא קצת זמן משפחה: להכין עוגה ביחד, לראות סרט. זה לא קל, גם אני עובדת לפעמים עד מאוחר מול המחשב. הכל ענין של איזון, להקשיב להם, לדעת מה עובר עליהם, להיות עם היד על דופק".
"חשוב לזכור שבני נוער צריכים אותנו למרות שהם אומרים שלא"

לא מאפשרת להיות ערים כל הלילה מול נטפליקס

"זה גיל שהם לומדים על עצמם, רוצים לפרוץ גבולות וזה נורמטיבי, אבל את הבת שלי אני אוספת מהפארק ב-22:30, גם אם החברים שלה נשארים שם עוד שעה לפחות", משתפת בתיה צפריר מרחובות, אמא לשתי בנות (13.5 ו-11.5).
איך היא מגיבה?
"היא רוצה להיות עם כולם, לא לפספס. היא חושבת שכשהיא הולכת, כל הכיף מתחיל, גם אם הם נפגשו ב-19:30. אבל אני עונה שגם אני הייתי נערה מתבגרת ושאני מבינה אותה, מבינה את הרצון לא לפספס כלום כדי להיות בעניינים, אבל השעה או חצי שעה שהיא חוזרת מוקדם יותר, לא ישנו כלום".
3 צפייה בגלריה
בתיה צפריר. "עדיין מקפידה על סדר יום"
בתיה צפריר. "עדיין מקפידה על סדר יום"
בתיה צפריר. "עדיין מקפידה על סדר יום"
(צילום: אלבום פרטי)
צפריר מספרת שהיא גם לא מאפשרת לבת הגדולה להיות ערה מול מחשב או נטפליקס כל הלילה ומקפידה על סדר יום ועל כך שתלך לישון בסביבות 23:00. "יש מטלות בית, כולם שותפים, לכל אחת החלק שלה: מפנות מדיח, לתלות כביסה, לסדר את הארון שלהן ולשמור על החדר", היא אומרת. "אני מאפשרת לאכול חטיפים במינון, אבל שישימו לב לתזונה בריאה, חשוב שיעשו ספורט גם.
"אני אמא עם גבולות, תמיד הייתי. הקורונה לא שינתה את הגישה שלי. אחרי הקורונה לא תהיה ברירה, כולנו נחזור למסלול, אבל בינתיים, אני מרגישה שהם פספסו משהו חשוב בהתבגרות".
איפה כן שחררת בעקבות המצב?
"שחררתי יותר במסכים, אני פחות מגבילה. אם היא הולכת לחברה, לא תהיה לי בעיה למשוך עוד קצת, העיקר שלא תסתובב ברחוב.
"עם זאת, גבולות חייבים לשמור, גם כשקשה. הילדים לא יכולים להציב אותם לעצמם. אנחנו צריכים להיות בשבילם, כי הם עדין ילדים ובלי גבולות הם ילכו לאיבוד. הם קצת מרשים לעצמם כי מצד אחר מרגיש חופש, אבל אין באמת חופש ולכן זה התפקיד ההורי שלנו, לכוון ולנתב אותם".

המתבגרים צריכים אותנו

"זאת תקופה מבלבלת ושונה עבור בני נוער. כל הקלפים נטרפו כי הם מאוד זקוקים לעצמאות ולנפרדות מההורים", אומרת אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער מנהלת "מרכז גרתי".
"לקחו להם את כל 'הבחוץ' והם נשארו צמודים לבית, בדיוק בתקופה שהם צריכים לבסס את הנפרדות מההורים. הם הרבה לבד בחדר, הרבה מסכים ופחות פעילות גופנית. כל זה יכול להוביל, ביחד עם ההורמונים של הגיל, לעצבנות, הסתגרות ועצב".
יש הבדל בין מתבגרים צעירים לבוגרים יותר?
"אם נפעיל סנקציות אצל הבוגרים זה פחות רלוונטי. אנחנו צריכים לשוחח איתם, לדבר בגובה העיניים על ההשפעות, מה המחיר כשלא נכנסים לזום, איך משפיע על הלימודים אם ילכו לישון מאוחר ועל המחיר להיות לבד בחדר כל היום.
"עדיף מעט דיבור על גבולות ויותר שיח והבנה, והם יעריכו אותנו יותר. אם נהיה פנויים לדבר, להקשיב, לשאול ולצחוק זה יעשה טוב לקשר ואם לא נהיה שם, מתוך הנחה שהם לא צריכים אותנו, לא תיווצרנה ההזדמנויות האלו. לעומתם, עם בני נוער צעירים יש יותר מקום לדבר על סדר יום, להיות מעורבים בזום, אבל גם בזהירות כי הם צריכים את תחושת העצמאות" .
על מה הורים צריכים לשים לב בתקופה הזאת?
"הדגש פחות על גבולות ויותר על שיח, נוכחות ויצירת אווירה נעימה בבית. לדבר עם בני הנוער, לשאול מה הציפיות מהם, מה ההורים יכולים לעשות עבורם, למשל שישתפו אם מפריע להם כשנכנסים אליהם לחדר המון.
"חשוב לזכור שבני נוער צריכים אותנו למרות שהם אומרים שלא. לא לזלוג ליום שלם שרק במסך, לא לאפשר להיות יום שלם בחדר. כדאי להזמין ולהציע לעשות דברים ביחד. אפשר להציע להם להצטרף לפעילות גופנית או סדרה שהם רואים. הם כאילו מקצינים התנהגות של 'לא רוצה את ההורה' בזמן שזה עושה להם מאוד טוב"