אסיפת הורים
ילדים, מלחמה וטראומה: "משהו נשבר מול עולם המבוגרים, שלא הגנו עליהם" #55
40:19
(האזינו לפרק החדש של אסיפת הורים על טראומה)
מדי שבוע מתארחים מיטב אנשי המקצוע והמומחים ב"אסיפת הורים", פודקאסט ההורות של ynet, ומדברים על כל מה שבאמת מעסיק הורים. השבוע שוחחנו על טראומה בקרב ילדים עם ד"ר אילנה לח וד"ר שי חן גל, מומחים בטיפול בטראומות שעובדים בימים אלה עם ילדים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה.
מה לדעתכם קורה כרגע לילדים שלנו בעקבות המלחמה ?
ד"ר חן גל, פסיכולוג ראשי ב"עמל ומעבר": "זה תלוי במה שהילדים נחשפו אליו. הילדים שפונו מהבתים היו קו ראשון לאש. מדובר באירוע שונה מאוד מאחרים, משום שזו טראומה שהיא מעשה ידי אדם. ביקרתי באזורים מוכי אסון בעקבות רעידות אדמה או צונאמי, אבל מלחמה היא הרבה יותר טראומתית ובעלת השפעה מאשר אסון טבע. האירוע הספציפי הזה הוא אפילו עוד יותר טראומתי משום שהילדים בעצמם עברו אירוע מאוד קשה. חלקם ראו דברים מזעזעים, עברו חוויות מטלטלות ואם לא די בזה, הם גם פונו מהבתים שלהם. הם מנותקים מהסביבה הטבעית שלהם, מהחדר שלהם, משגרת היום שלהם. חלקם עזבו ממש עם הבגדים שלגופם. אני מסתובב במלונות המפונים ואני יכול לומר חד-משמעית שזה לא כיף, זה לא נופש. זה פינוי כפוי מהבית שלך. בנוסף, יש כל הזמן הלוויות, זה לא נגמר, לא אירוע אחד וזהו. אלא כל יום יש עוד הלוויות והילדים חשופים לכך.
"בין הילדים שלא היו בקו האש יש כאלה שנחשפו לסרטוני זוועה שמעוררים חרדה וסיוטים. וכמובן, כל הסביבה - אזעקות, חוסר הוודאות, היעדר מסגרת חינוכית רציפה - גורמת לכך שיש המון ילדים, לא מהעוטף ומהדרום, שחווים חרדה, חוסר ביטחון ואפילו חוסר אמון במבוגרים שלא הצליחו להגן עליהם".
ד"ר לח, יו"ר יה"ת - האגודה לטיפול באמצעות אמנויות: "יש פחד קיומי, והוא גם מוצדק. להגיד לילדים 'לכם זה לא יקרה' זה כבר לא משפט אפשר לומר בוודאות".
"אזעקות, חוסר הוודאות, היעדר מסגרת חינוכית רציפה - גורמים לכך שיש המון ילדים, לא מהעוטף ומהדרום, שחווים חרדה, חוסר ביטחון ואפילו חוסר אמון במבוגרים שלא הצליחו להגן עליהם"
שניכם נמצאים שעות ארוכות עם הילדים שפונו מבתיהם. מה אתם חווים, מרגישים?
ד"ר חן גל: "אנחנו רואים שני קצוות. יש ילדים שמפגינים היפראקטיביות, תזזיתיות וחוסר מנוחה, אבל רוב הילדים שראינו, בטח בשבועיים הראשונים, כאילו נכבו. ראינו ילדים שהיו חברותיים ואהבו לשחק, מכונסים בתוך עצמם. אצל חלק מהילדים הקטנים אפשר לראות דרך המשחק את הטראומה שהם עברו, ואת התקיעות שלה. המשחק בעצם לא מגיע לקתרזיס אלא הוא נוקשה ולחוץ, אין סוף טוב שבו צה"ל מנצח, אלא יש מחבלים ששוב ושוב מנסים לחדור לבתים".
ד"ר לח: "הם מדברים בדרכם. הם מציירים, יוצרים נשקים כדי להרוג את מחבלי חמאס או בונים המון בתים במקום אלה שאינם. זו דרכם להתבטא".
ומה עובר על ההורים?
ד"ר לח: "ההורים מפחדים. גם אצלם התפרקה כל הוודאות. אצל כולנו משהו בסיסי מאוד נשבר, משהו ביכולת שלנו להיות מוגנים ולסמוך על בני אדם התפרק לרסיסים. העניין הוא שהילדים ניזונים מהביטחון של ההורים, ומכאן החשיבות על מה מדברים איתם, ואיך. להגיד 'הכול בסדר, אתם מוגנים' - זה לא בדיוק נכון. צריך למצוא את הדרך לדבר על האירועים ועל הסכנות. להורים יש משקל מכריע".
ד"ר חן גל: "אחד הדברים יוצאי הדופן של האירוע הזה הוא האכזריות שבה הדברים נעשו. האימה היא גורם משתק גם עבור הורים, שבאירועים אחרים הצליחו להעביר את המסר הנכון לילדים".
"יש פחד קיומי, והוא גם מוצדק. להגיד לילדים 'לכם זה לא יקרה' זה כבר לא משפט אפשר לומר בוודאות, להגיד 'הכול בסדר, אם מוגנים', זה לא בדיוק נכון. צריך למצוא את הדרך לדבר על האירועים"
בין טראומה לפוסט-טראומה
שני מונחים מעולם הפסיכולוגיה נזרקים לאוויר בתדירות גבוהה בחודש האחרון וכדאי להבין אותם ולעמוד על ההבדלים ביניהם: טראומה ופוסט-טראומה.
"טראומה היא האירוע עצמו - אירוע מלחיץ, מאיים ומסכן חיים. גם מי שבעצמו לא היה בסכנת חיים אבל ראה אחרים נפגעים, עבר אירוע טראומתי. בעצם מדובר בכל אירוע שאדם תופס כמזיק ושיש לו השפעה ארוכת טווח על רווחתו של אותו אדם. חשוב לזכור שאנשים חווים אירועים אחרת. מה שעשוי להיות טראומטי עבור אדם אחד, אולי לא יהיה עבור אחר", מסבירה ד"ר לח.
"אנשים שחוו טראומה עשויים להיות קפוצים ודרוכים יותר מאשר בעבר, לחוות קשיי שינה וחוסר ריכוז בביצוע משימות. חלקם יתחמקו ממקומות מסוימים או מאנשים שמזכירים להם את האירוע. לרוב התסמינים האלה יתפוגגו אחרי זמן קצר. אם ממשיכים לחוות תסמינים כאלה ויש פגיעה ממשית בתפקוד היומיומי, תיתכן אבחנה של פוסט-טראומה".
הטראומה, לדברי השניים, לא פוסחת על ההורים: "יש הורים שמרגישים שיתוק ומכונסים בתוך עצמם", מסביר ד"ר חן גל. "הם ממעטים לצאת מהבית וניתקו קשרים עם חברים או צמצמו אותם מתוך חוסר אונים, אימה והעדר מסוגלות להתמודד. מולם יש הורים שנמצאים במקום אקטיבי ומשימתי. התמודדות אקטיבית היא חשובה מאוד להורים וחשובה גם לילדים שלהם. כל ההתנדבויות המרגשות שאנחנו רואים בשבועות האחרונים הן כמובן עבור החברה, אבל תורמות המון גם למתנדב עצמו. עשייה היא מרכיב תרפויטי חזק מאוד".
מהם ביטויי הטראומה אצל ילדים?
ד"ר חן גל: "כל התגובות הן נורמליות בחשיפה לאירוע לא נורמלי. הרטבת לילה, הפרעות אכילה, ילדים שהפסיקו לאכול, שלא מוכנים לעזוב את ההורים או את דמויות ההתקשרות. ההורים צריכים לנשום עמוק ולתת לזה את הזמן. רוב הסימנים הללו עשויים לחלוף מעצמם".
"כל התגובות הן נורמליות בחשיפה לאירוע לא נורמלי. הרטבת לילה, הפרעות אכילה, ילדים שהפסיקו לאכול, שלא מוכנים לעזוב את ההורים או את דמויות ההתקשרות. ההורים צריכים לנשום עמוק ולתת לזה את הזמן, לרוב הסימנים הללו יחלפו מעצמם"
מתי חרדה, פחד וקושי מסמנים לנו שנדרש טיפול?
ד"ר לח: "זו נקודה חשובה, משום שלא כל מי שהיה באירוע הנוראי הזה יצטרך טיפול. לנפש יש יכולות ריפוי, וחלק ממה שאנחנו עושים עכשיו בשטח, זה להפעיל את כוחות הריפוי של הנפש. כשאדם קופא, זה המקום שבו האנרגיה נשארת תקועה בגוף ואי-אפשר לזוז. אם זה יימשך לאורך זמן, נדרש טיפול כלשהו. עכשיו זה לחזק את ההורים - את התחושה שלהם שהם יכולים להיות הורים, גם במציאות המטורפת הזו שמקשה עליהם להגן ולספק ודאות וביטחון. ההורים צריכים ויכולים להיות הדמות הזו שאומרת לילדים מה לעשות ומתי לעשות, להמשיך להחזיק בסמכות שלהם. זה חלק ממה שמאפשר לילדים שלהם לסמוך עליהם בעולם שבו אי-אפשר לסמוך על כלום".
ד"ר חן גל: "הגורם המרכזי שמשפיע על התמודדות הילדים הוא לאו דווקא האירועים החיצוניים, אלא העמדה של ההורים. אם הם הורים מיטיבים, הילד יצליח להתגבר גם אם נחשף לאירועים קשים. התנהגות ההורים היא המשתנה המרכזי אפילו יותר ממש שהילד נחשף אליו בפועל".
איך עושים הורות מיטבית בימים כאלה?
"מפגינים נוכחות, רוגע ושיקול דעת ומנסים לשדר ביטחון. לא מעלימים את האירוע ומתייחסים אליו, אבל מביעים שליטה. חשוב לומר אמת באופן מותאם ולתת לגיטימציה לרגשות של פחד, חרדה וחוסר ביטחון, שמשותפים לכולם. חשוב לזכור שגם ההורים מרגישים אותו הדבר ולא כדאי להיראות חזקים כשאנחנו לא. יש להראות לילדים את הרגשות האמיתיים שלנו, באופן המותאם לגילם וליכולותיהם, כדי שהם לא ירגישו שאנחנו מזייפים. במקביל, כדאי להפעיל את הילד ולהיות פעילים - לאפות עוגיות, לתרום, להתנדב או לעזור לאחרים. זה מחזק גם את ההורים וגם את הילדים.
"שימו לב, ילדים מבטאים את העולם שלהם דרך משחק. לפיכך זה טבעי שתראו את ילדכם משחקים במשחקי מלחמה, עם חיילים שהורגים זה את זה או מחבלים. לא להיבהל מזה, לא לחסום את זה. כך הילדים מעבדים את מה שהם ראו וחוו. אם תנסו לעצור את זה, זה עלול להגיע כסיוטים בלילה או בדרכים אחרות".
על טראומה ושגרה
אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך, הצטרף לשידור במסגרת שיתוף פעולה עם הקרן, והתייחס לשגרת המלחמה שילדים חווים בימים אלה במערכת החינוך.
"הילדים הקטנים צריכים חיבוק, כמו כולנו, אבל הילדים הגדולים יותר צריכים גם דברים אחרים. אלה ילדי הקורונה, הם מבינים יותר ועדיין לא סיימו להתגבר על הפערים הקיימים. הם רוצים לעשות בגרות, רוצים את השגרה שלהם ואת הביחד. מערכת החינוך צריכה ליצור מהר מאוד את הסביבה הבטוחה שתאפשר לילדים לקיים שגרת לימודים", הוא אומר.
אלי הורביץצילום: אינגריד מולר"כדאי לזכור שלא כל הילדים שלנו באותו המצב. מה שילדים בעוטף עברו הוא לא מה שילדים במרכז עוברים. מערכת החינוך נמצאת בשלב שבו היא צריכה לעשות את ההבחנה הזאת, את הפרסונליזציה, וזו לא משימה פשוטה. אפשר לראות את ההירתמות לטובת ילדי העוטף. רק עכשיו מתחילים להקים להם מסגרות חינוכיות. עד עכשיו היו מתנדבים, עכשיו צריך את הצוותים הקבועים".
"מורים שידעו בעבר ללמד מתמטיקה או תנ"ך צריכים עכשיו ללמוד ללמד דברים אחרים. מה עושים למשל כשמגלים שילדים מפתחים תופעות שהם צריכים לזהות ולהעביר למטפלים אחרים? מורים לומדים בקורסים מהירים איך ללמד ילדים שעברו טראומה".
מה קורה בשאר אזורי הארץ?
"יש פחד גדול של הורים לשלוח ילדים לבתי הספר. התוצאה היא שהילדים נשארים בבית ומטפסים על הקירות וצמודים למסכים, וזה לא עושה טוב לאיש. אני מבין מאוד את הפחד אבל צריך להסתכל על העתיד של הילדים האלה. יש כוח בחיוניות של החינוך. לא רק בתי החולים והסופרמרקטים צריכים להישאר פתוחים, אלא גם מסגרות החינוך. ילדים רוצים וצריכים את החברים, את המערכת, את השגרה. כמבוגרים, יש לנו אחריות לספק להם את זה".
