כל ילד חמישי בישראל סובל מהתעללות ומהזנחה, 74% אחוזים ממקרי ההתעללות בגילי גני הילדים נחשפים באקראי על ידי הגננות. כך נמסר בכנס בנושא התעללות והזנחה בילדים שהתקיים אתמול (א') בפקולטה לחינוך והוראה של המכללה האקדמית תל חי בקמפוס קצרין.
קראו עוד:
מהנתונים שהוצגו בכנס, המתבססים על נתוני השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, המועצה לשלום הילד ומכון חרוב באוניברסיטה העברית, עולה כי 340 אלף ילדים בישראל מגילי אפס עד 18 נתונים במצבי סיכון. אחד מכל ילד חמישי נפגע מהתעללות והזנחה, ושלושה מכל ארבעה ילדים שדווחו נפגעו בידי אדם אחראי בתוך המשפחה.
עוד עולה מהנתונים, שנאספו בשנים 2017-2022, כי 39% מהדיווחים המגיעים לשירותי הרווחה הן על רקע פגיעות מיניות. 15% מהדיווחים נוגעים לעולים חדשים, כל ילד חמישי שנפגע מתמודד עם מוגבלות, ודיווחים בעקבות הזנחה שכיחים יותר באזורי הפריפריה של ישראל.
הדוברים בכנס ציינו כי 74% מהמקרים מתגלים במקרה, ולא על ידי הילד הנפגע, למשל בידי הגננת ששומעת שיחה בין ילדים בגן או נחשפת לציורים המעידים על מצוקה. עם זאת, למרות הנתונים הקשים, התופעה עדיין לוקה בתת-דיווח.
ד"ר אביבה דן, ראש התוכנית לחינוך לגיל הרך במכללה האקדמית תל-חי, הדגישה את התפקיד הקריטי של הגננות בזיהוי ילדים העוברים התעללות והזנחה. "הגננת נמצאת בנקודה רגישה לאיתור הילדים הללו, בעיקר בהתחשב בעובדה ש-74% מהמקרים נחשפים באקראיות ולא על ידי הילד או הילדה הנפגעים", אמרה דן, "הגננת נמצאת עם הילדים במשך שעות רבות, היא שומעת את השיחות ואת החוויות שלהם, היא שומעת אם אבא עזב את הבית באמצע הלילה, אם הוא היכה את אימא וכדומה.
אביבה דןמכללת תל חי"הרבה פעמים השיחות הארעיות בין הילדים יכולות לגלות הרבה מאוד על מה שמתרחש בבית. הגננת צריכה להיות ערנית, לזהות ילדים בסיכון על פי התנהגות שלילית, שינויים דרמטיים בהתנהגות, שימוש במושגים שילד לא אמור להכיר כמו תכנים פורנוגרפיים וכדומה. עם זאת, אסור לגננת לחקור את הילד, ואסור לה לפנות אל ההורים. במקרה של חשש להתעללות או להזנחה, עליה לפנות לאנשי מקצוע".
המיתוסים והאמת
נעמי גוטמן, עובדת סוציאלית המנהלת את אגף פיתוח פרויקטים במכון חרוב, ציינה כי הסיבות לתת-הדיווח נובעות פעמים רבות ממיתוסים ומעמדות הרווחות בחברה הישראלית, שאינם מייצגים אמת. גוטמן הציגה בכנס חלק מהמיתוסים הללו בנושא כאוב זה, למשל - "אימהות ואבות לא מתעללות בילדיהם", מול המציאות שמראה כי רוב מקרי ההתעללות מתרחשים על ידי קרובים לילד, כמו הורים, אחים, או צוות חינוכי שמטפל בו.
נעמי גוטמןצילום: מכון חרובגם המיתוס שלפיו "המתעללים והמזניחים הם אנשים סדיסטים", הוא לא נכון, אומרת גוטמן. מחקרים מראים שהורים מתעללים לרוב אינם סדיסטים, אלא כאלה שבאו בעצמם מעולמות של סכנה וסיכון, וחוו התעללות והזנחה, או כאלה שאינם מסוגלים לגדל את ילדיהם בשל אירועי עבר ואין להם את כלים להתמודד עם קשיים ועם קונפליקטים שמתעוררים.
גוטמן הסבירה את חשיבות הגשת התביעה בגין מקרי התעללות, אף שמסתבר כי 75% מהתלונות אינן מגיעות לפרקליטות בטענה שאין חשד מוחלט להתעללות, ו-25% מהתלונות שמגיעות נסגרות באמצעות עסקות טיעון. "חשוב מאוד להגיש תביעה", היא אומרת, "משום שיש לכך חשיבות רבה בתהליך השיקום. אני מסכימה שהערכאות המשפטיות בעייתיות בעניין הזה, אך חשוב לדעת שבהליך התביעה יש אלמנט שיקומי".
גוטמן גם הציפה את האתגרים שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים מתמודדים איתם: "הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מתמודדים עם אתגרים רבים יותר מאשר הורים אחרים, ואנחנו כחברה צריכים לעזור להם ולא להשאיר אותם לבד. בין אם על ידי ליווי ההורים מגיל לידה ומתן הדרכה וכלים, ובין אם על ידי מעונות שיקומיים ומסגרות מתאימות לילדים עם צרכים מיוחדים. קיימים היום המון טיפולים רגשיים וקוגניטיביים שיכולים לסייע, אך ההמתנה בישראל היא ארוכה ומייגעת ולעיתים הורים צריכים לחכות אפילו שנה שלמה לטיפול. יש צורך בייעול המנגנון ולאפשר להורים לתת לילד את כל הטיפולים שהוא זקוק להם במהירות".
