בשיתוף תלמה
צפו בפודקאסט המלא:
פודקאסט אלופים ואלופות בשיתוף תלמה: יובל פרייליך וטליה אילת
( מראיין: אליסף דעואל)
פחות משנה אחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר, כשעם שלם מייחל לחוש מעט רגעי אושר וגאווה, נציגי ישראל במשחקים האולימפיים והפראלימפיים סיפקו את הסחורה בענק ורשמו את הקיץ המוצלח ביותר בתולדות הספורט הישראלי - 17 מדליות, שבע במשחקים האולימפיים ועשר במשחקים הפראלימפיים. בפודקאסט אלופים ואלופות במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" בשיתוף תלמה, התארחו יובל פרייליך, אלוף אירופה לשעבר בסיוף וטליה אילת, הקייאקיסטית שסיימה במקום השישי במשחקים הפראלימפיים, לשיחה מרתקת על הדרך המאתגרת לפודיום בצל מלחמת "חרבות ברזל".
"הייתי צריך לבחור בין הדת לספורט"
"התחלתי ללמוד סייף בתור ילד, כחוג. אהבתי את זה מאוד ורציתי להשתפר ולהתחרות", משחזר פרייליך את תחילת דרכו. "התחרויות בארץ היו בשבת. גדלתי במשפחה דתית, ביישוב דתי, עם אורח חיים דתי. זה לא הסתדר. ניסינו להגיש עתירה לבג"ץ כדי לחייב את איגוד הסיף לשנות את ימי התחרויות, אבל בסופו של דבר הייתי צריך להחליט - האם אני ממשיך עם סיף ובוחר לשנות את אורח החיים, או מוותר על הסיף". פרייליך מאמין שהמצב הזה צריך להשתנות: "לא הגיוני שתחרויות במדינת ישראל הן בשבת ושזה מונע מספורטאים דתיים להשתתף. כל ספורטאי דתי בארץ צריך שתהיה לו הזדמנות".
"התחלתי לבכות, זו הייתה הפעם הראשונה שסוף סוף הרגשתי את הדופק ואת הזיעה"
סיפורה של טליה אילת הוא עדות מרגשת לכוח הרצון האנושי. "עד גיל 18 הייתי רקדנית, תמיד לקחו אותי לכל התחרויות בבית ספר", היא מספרת. "התקבלתי לצבא להיות מדריכת כושר קרבי, וממש לפני הגיוס, בסוף כיתה י"ב, התפוצץ לי כלי דם בתוך חוט השדרה. לאט לאט השתתקתי, לא ידעתי שזה שיתוק כי לא היה לי מושג מה זה שיתוק ומה זה מערכת העצבים".
את דרכה לקיאקים מצאה במקרה, דרך עמותת פיזיותרפיה שאמה פתחה. "כשהגעתי למרכז החתירה פשוט ראיתי גן עדן מול העיניים", היא משחזרת בהתרגשות. "כשהתחלתי לחתור, התחלתי לבכות כי זו הייתה הפעם הראשונה שסוף סוף הרגשתי את הדופק ואת הזיעה. זה היה הדבר שהייתי כל כך צמאה אליו".
סורגים, מצלמות ורחפנים: הכפר האולימפי של 2024
השביעי באוקטובר תפס את שני הספורטאים, כמו את כל עם ישראל, בהלם מוחלט. "חזרתי להתאמן כבר בתשיעי לאוקטובר", משתפת אילת. "אחי הקטן סיים 140 יום בעזה, הוא בסיירת הנחל, אז זה היה מאוד קרוב אליי. זה היה שוק שכל האחים והאחיות שלנו נמצאים בשבי".
בכפר האולימפי בפריז, המשלחת הישראלית חוותה מציאות שונה משאר המדינות. "הדגלים של כולם בחוץ, כולם מאוד גאים בסמלים שלהם", מתאר פרייליך, "וחוץ מישראל. במגורים שלנו היינו עם סורגים, מצלמה לזיהוי פנים ורחפנים". למרות זאת, הוא מדגיש את האווירה המיוחדת: "זה פצצת אנרגיה, מלא ספורטאים, כולם עושים בדיוק מה שאנחנו עושים, כולם אוהבים ספורט".
"אסור להשאיר אף אחד מאחור"
טליה אילת ואמה יזמו עמותה שהקימה מרכז שיקום חדשני לנפגעי פגיעות נוירולוגיות. "פתחנו את המרכז כי לא היה מענה מספק של פיזיותרפיה אינטנסיבית בארץ לשיקום נוירולוגי", היא מסבירה את הרקע להקמת המרכז: "במחלקת השיקום עשו את הכי טוב שהם יכולים, אין לי שום טענה, אבל בגלל שהייתי רקדנית והייתי גם ספורטאית, רציתי שיתייחסו אליי אותו דבר ולא בתור מטופלת".
המרכז, שפועל כעמותה ללא מטרות רווח, מספק שיקום מיוחד המותאם אישית לכל מטופל. "נמצאים אצלנו המון, המון פצועי מלחמה ופצועי צה"ל", מספרת אילת בגאווה. המרכז משלב גישה ייחודית של שיקום אינטנסיבי בדגש על התייחסות ספורטיבית למטופלים. תהליך השיקום מתחיל בראיון של פיזיותרפיסטים מומחים, והצוות מתאים לכל מטופל תוכנית אישית.
"אסור להשאיר אף אחד מאחור", היא מדגישה, "זה המוטו שלנו". נראה שהוא משקף היטב את הגישה של המרכז - שילוב של מקצועיות רפואית עם ההבנה העמוקה שמאחורי כל פציעה יש אדם שרוצה לחזור לחיים פעילים ומלאים, בדיוק כפי שטליה עצמה עשתה.
מנטליות מנצחת
שני הספורטאים חולקים גישה ייחודית להתמודדות עם לחץ תחרותי. "אני לא אומרת להם באיזה שעה ובאיזה תאריך הזינוק שלי", מספרת אילת על משפחתה, "המנטליות היא חמישים אחוז מההצלחה באולימפיאדה". פרייליך מסכים: "המטרה שלי בחיים זה לדקור. כל מה שלא קשור לזה - לא משנה".
למרות שענפי הספורט שלהם אינם זוכים לחשיפה רבה, שניהם מסכימים שזה לא העיקר. "אנחנו לא עושים את זה בשביל החשיפה", אומר פרייליך. "שילדים יעשו ספורט, לא משנה איזה. זה בריא, זה טוב, זה בונה אנשים".
מגמר A בפריז לוס אנג'לס 2028
היום שניהם כבר מביטים קדימה: "זה קמפיין שלישי שלי. אני עדיין בהדחקה מהתחרות הזאת, זה קשה. אבל זה בסדר, זה רק ספורט ואני מקווה להמשיך ללוס אנג'לס". מודה פרייליך, הספורטאי האחרון שייצג את ישראל בסיף באולימפיאדה.
"אני מאוד גאה בעצמי, אני גם הספורטאית הראשונה בישראל שהגיעה לגמר A. ברור ששום דבר לא מספיק חוץ מהמקום הראשון". מסכמת אילת, שסיימה במקום השישי המכובד והייתה האחרונה להתחרות במשלחת הישראלית.
לקראת סיום, פרייליך מבטא את משאלת הלב של כולנו: "בעיקר שקט. יש הרבה אנשים שמגיע להם שקט. שהחטופים יחזרו כמה שיותר מהר, שהפצועים יחלימו - הפצועים בנפש והפצועים בגוף. שיהיה שלום ושקט ושאנשים פשוט יוכלו להמשיך את החיים שלהם".
בשיתוף תלמה
