כל ילד וילדה, כל נער ונערה, הם עולם ומלואו. לכל ילד יש את סיפור החיים הייחודי שלו, וכל ניסיון להכליל ולהתייחס לבני הנוער כ"קבוצה אחת" יחטא לאמת הפרטית של הילד או הילדה שלכם.
למרות זאת, ניסיון קליני מצטבר ושנים רבות של מחקר מאפשרים לשרטט קווים משותפים לדפוסי החשיבה של בני נוער הנמצאים בסיכון אובדני.
את הסימנים הללו חשוב להכיר, הן כדי שנוכל לזהות סימני אזהרה להתנהגות אובדנית שעלולים להופיע אצל ילדינו, והן כדי שנוכל להשתמש בידע הזה כבסיס לשיחה יעילה עם הילדים השרויים במצוקה, כפי שנתאר בהמשך.
2 צפייה בגלריה
דפוסי החשיבה אינם רציונליים, אך נוטים להופיע בקרב מתבגרים שחשים מצוקה
(צילום: Shutterstock)
חשוב לומר: דפוסי החשיבה שיוצגו כאן אינם רציונליים. למרות זאת, הם נוטים להופיע אצל בני נוער השרויים במצוקה, והם אינם קשורים כמובן לאינטליגנציה של הנער או הנערה - זו המצוקה הנפשית שגורמת לעיוות במאפייני החשיבה. חשוב שנבין שכך באמת הילד או הילדה מרגישים, למרות שהדברים אינם "אובייקטיביים" או מציאותיים.
"אין לי אף אחד בעולם" - תחושת בדידות. בני נוער בסיכון אובדני שונים זה מזה במאפיינים רבים, וחווים כאב נפשי ומצוקה מסיבות שונות: חברתיות, רגשיות, בין-אישיות ועוד. הם חווים כאב על אדם שמת, על מערכת יחסים שהסתיימה, על פגיעה בתחושת הערך העצמי שלהם ועוד. עם זאת, יש מאפיין אחד המשותף בדרך כלל לכולם: האדם האובדני, זה ש"על הגג", חווה תחושת בדידות גדולה וחוסר שייכות. חשוב לציין שתחושת הבדידות היא סובייקטיבית, והיא יכולה להתקיים גם כאשר הנער או הנערה מוקפים בחברים טובים, ובבני משפחה נהדרים, שאוהבים ומעריכים אותם.
אובדנות בגיל ההתבגרות - לכל הכתבות:
"האדם האובדני, זה ש'על הגג', חווה תחושת בדידות גדולה וחוסר שייכות. תחושת הבדידות היא סובייקטיבית, והיא יכולה להתקיים גם כאשר הנער או הנערה מוקפים בחברים טובים, ובבני משפחה נהדרים, שאוהבים אותם ומעריכים אותם מאוד"
"יהיה לכם טוב יותר בלעדיי" - תחושת היותם עוֹל על הסביבה. בני נוער הנמצאים במשבר חשים בדאגה של בני משפחתם ובאנרגיות שלכם המופנות לטיפול בהם. הם שמים לב שאתם מוטרדים, מפסידים "בגללם" ימי עבודה, או מוותרים על פעילויות מהנות כדי להיות איתם, וכך מתעצמת התחושה שלהם שהם מהווים עול, ויוצרים הכבדה על המערכת המשפחתית. מכתבי התאבדות רבים מסתיימים במשפט: "אני לא אהיה פה, ויהיה לכם טוב יותר בלעדיי", כסמל לתחושת חוסר השייכות וחווית היותם עוֹל על הסביבה.
"אין שום סיכוי שמשהו ישתנה, הכאב הנפשי העכשווי יימשך לנצח" - עיוותים מחשבתיים. במקביל לתחושת הבדידות שבמקרים רבים אינה רציונאלית, בני נוער מתאפיינים בדפוסי חשיבה מסוימים המחריפים במצבי משבר, וגורמים להם לעיוותים מחשבתיים. כך למשל, הם נוטים לראות את העולם בשחור ולבן, ומתקשים לראות ולדמיין את העתיד. דפוסי חשיבה אלה מגבירים את הסיכון האובדני. בני נוער לא פעם מרגישים כאילו הכאב הנפשי העכשווי יימשך לנצח, ואין להם את היכולת החשיבתית לראות שגם משבר זה יחלוף, כמו קודמו, וכמו הבאים אחריו. לכן חשוב לזכור (וגם להזכיר לילדים שלנו) כי בעוד שהאובדנות היא סופית ומוחלטת, המשבר הוא זמני וצפוי לחלוף.
"בני נוער לא פעם מרגישים כאילו הכאב הנפשי העכשווי יימשך לנצח, אין להם את היכולת החשיבתית לראות שהמשבר יחלוף, כמו קודמו, והבאים אחריו. חשוב לזכור (ולהזכיר לילדים שלנו) כי בעוד שהאובדנות היא סופית ומוחלטת, המשבר הוא זמני וצפוי לחלוף"
"אחרי שלא אהיה פה הדברים יסתדרו, אקבל את ההכרה וההערכה שמגיעות לי" - חשיבה מאגית. תפיסת המוות של ילדים ובני נוער אינה מדויקת. הם לא תמיד תופסים שהמוות הוא סופי, ולכן עלולים לחשוב שההתנהגות האובדנית יכולה לייצר "שינוי לטובה בחייהם". במצבי מצוקה הם עלולים להתפתות להאמין שדברים יסתדרו לטובתם, אחרי שהם יתאבדו, לחשוב שההתאבדות תשנה משהו בחייהם, כאילו היא אינה באמת סופית. כך למשל, בני נוער יכולים לומר משפטים כמו: "אחרי ההתאבדות כולם יבינו כמה קשה לי, ואז אקבל את ההכרה, היחס והאהבה שמגיעים לי".
"אין לי מוצא. התאבדות היא הפתרון היחיד למצב שנוצר" - ראיית מנהרה. במקרים רבים הנער או הנערה שרויים במחשבות של ייאוש, פסימיות וחוסר תקווה, ומבטאים אמירות מסוג: "אין סיכוי שמשהו ישתנה, הכול אבוד". בשפה הקלינית דפוס חשיבה זה מכונה "ראיית מנהרה" (tunnel vision), והוא מתאר את חוסר היכולת לראות מהלכים אלטרנטיביים כלשהם של פעולות או תוצאות, יחד עם נוקשות והֵיצרוּת המחשבה. במצב זה האדם האובדני מרגיש כמו במנהרה, בה יש רק אפשרות אחת להילחץ, דרך ההתנהגות האובדנית.
דרך אחת לנסות ולהבין להבין מהי "חשיבת מנהרה" היא להיזכר בסוגיה, בעיה או התלבטות שבה כל אחד מאיתנו עסק לאחרונה. כמה אפשרויות ראינו? כמה דעות ומחשבות היו לנו בדרך להחלטה? לבטח יכולנו לחשוב על אפשרויות שונות, לבחון אותן, ולנסות דרכים שונות של פתרון בעיות.
ראיית מנהרה היא מצב שבו המגוון הזה נעלם ואיננו. הקרקע נשמטת מתחת לתהליך קבלת ההחלטות, ופתרון הבעיות הרגיל של האדם, המרחב, הפלורליזם, האלטרנטיבות – כל אלה מתחלפים בנוקשות, בדיכוטומיות ובתחושה שיש רק פתרון אחד למצב הקשה. בשל כך, ראיית מנהרה המשולבת בכאב נפשי בלתי נסבל עלולה להיות גורם קטלני ביותר.
מול דפוסי החשיבה הללו, יש מאפיינים נוספים, אופטימיים יותר, שחשוב להכיר אותם ולהיעזר בהם:
"גם ברגעים הכי קשים שלי, יש בי חלק שרוצה לחיות" - אמביוולנטיות. חשוב ביותר לדעת - בני נוער וצעירים, גם אלה שרוצים מאוד למות, מחפשים במקביל דרך להינצל. הניסיון הקליני והמחקרי מלמד אותנו שהאדם האובדני הוא אמביוולנטי; במקביל לרצונו למות, יש בו גם קולות שרוצים לחיות, גם אם קולות אלה לא תמיד נשמעים או מקבלים ביטוי.
לאמביוולנטיות זו יש משמעות רבה במניעת אובדנות - שכן היא מבהירה עד כמה תמיד יש תקווה לשנות את המצב, דרך מתן מקום וכבוד לריבוי הקולות האלה המתקיימים במקביל, והדגשת האמונה כי אפשר להרגיש אחרת, אפשר "להרוג את הכאב הנפשי בלי להרוג את עצמך".
"בני נוער וצעירים, גם אלה שרוצים מאוד למות, מחפשים במקביל דרך להינצל. הניסיון הקליני והמחקרי מלמד שהאדם האובדני הוא אמביוולנטי; במקביל לרצונו למות, יש בו גם קולות שרוצים לחיות. האמביוולנטיות הזו מבהירה שתמיד יש תקווה לשנות את המצב"
יותר מכך, פעמים רבות אנחנו שומעים מבני נוער אובדניים כי "יותר מאשר אני רוצה למות, ככה אני לא יכול להמשיך לחיות". מילים אלה מדגישות את הכאב הנפשי והמצוקה הנמצאים בבסיס המחשבות האובדניות – ועל כן מבהירות את החשיבות של מתן הדרכים להפחתת המצוקה, שיסייעו להפחתת הסיכון האובדני.
המשבר האובדני הוא זמני. החרפה בדחפים האובדניים ובמחשבות האובדניות באה והולכת, ומתגברת לא פעם בלילה. לכן חשוב מאוד לשים לב לרגעים משבריים, למצבים מעוררי סיכון (למשל ויכוחים, קשיים בהגעה לבית הספר, התמודדות עם אירועים בין-אישיים חריפים) ולהיות בתשומת לב גבוהה יותר במצבים אלה. חשוב לצייד את בני הנוער באסטרטגיות התמודדות מתאימות, גם לזמנים שבהם המחשבות האובדניות עולות והם נמצאים לבדם.
פרופ' יוסי לוי בלזצילום: עופר חג'יובפרופ' יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני מומחה, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין. מחבר הספרים "להאיר את הרי החושך - אובדנות בקרב בני נוער" והספר החדש "מתחת לשמיים השחורים - שיחות על כאב נפשי, אובדנות ותקווה"
צילום: אלדד מאסטרוד"ר הילי כוכבי היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, מחברת הספרים "המדריך הישראלי להורים" (עם עמירם רביב) ו"הורים טובים", מרצה וחברת סגל בפקולטה לפסיכולוגיה ב"מרכז האקדמי למשפט ולעסקים"
*
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. "בשביל החיים"- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771
פורסם לראשונה: 20:00, 03.07.23
