בשיתוף תלמה
תלמה - בן גטניו, מתאמן בסייף תחרותי
(צילום: ירון ברנר)
הבוקר של בן גטניו מתחיל עוד לפני הזריחה. כמה דקות מול המראה, צחצוח שיניים, התארגנות מהירה לבית הספר וכמובן - אריזה של תיק האימונים. "אסור לשכוח את הציוד הכי חשוב", הוא אומר בחיוך. "דקר, חליפה, מסכה, ציוד אישי, אוכל ליום ארוך וגם חטיפי אנרגיה".
אצל בן, כמו אצל הצעירים האחרים שנבחרו בפרויקט "הספורטאיות והספורטאים המבטיחים של ישראל" של ynet ותלמה, היום מתחיל הרבה לפני בית הספר ומסתיים הרבה אחריו. בין לבין: אימונים, תחרויות, תחזוקת ציוד ולמידה מתמדת של הגוף ושל יכולותיו.
במסגרת הפרויקט נבחרו נערות ונערים מענפים שונים – כולם בתחילת הדרך, אבל כבר מתרגלים שגרה דומה לזו של ספורטאים בוגרים. הם מגיעים ממקומות שונים בארץ, מתאמנים במסגרת מועדונים וקבוצות שונים ומשלבים בין לימודים לאימונים אינטנסיביים. לצד החתירה להישגים הם שמים דגש גם על הדרך: ההתמדה, ההתמודדות עם עומס והיכולת להמשיך להתקדם לאורך זמן.
"ילד מרחף באוויר"
הדרך של בן לסייף התחילה לגמרי במקרה. "אחותי שברה את היד, ואמא שלי ביקשה מחברה שלה לשמור עליי", הוא מספר. "היא אמרה שאין בעיה, אבל שהיא צריכה ללכת לאימון סיף של הבת שלה". מה שקרה שם הפך מאז לסיפור שהמשפחה שלו לא שוכחת. "חברה שלי ששמרה עליו סיפרה שזו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה ילד מרחף באוויר", מספרת אמו, נורית.
משהו באולם תפס אותו מיד - החרבות, התנועה, הקצב של הקרבות. זמן קצר אחר כך הוא כבר התחיל להתאמן בעצמו – כסייף, ומאז לא עצר. היום הוא מתאמן במועדון רמת השרון של אלכס פלטניקוב אצל המאמן איתמר תבור כמעט בכל יום בשבוע - לפעמים גם בשישי ושבת, באימונים אישיים. "כל אימון נמשך בערך שעתיים וחצי", הוא אומר.
"טעות אחת והקרב נגמר"
מי שלא מכיר סיף יכול להתרשם שמדובר בענף אלגנטי ורגוע, אבל בן רואה בו את אחד מענפי הספורט החדים והמדויקים ביותר שיש. "כדי להיות אלוף סייף צריך לשים לב להכול", הוא אומר, "עד לפרטים הקטנים". בקרב עצמו, הוא מסביר, אין זמן לחשוב. "טעות אחת והקרב נגמר". אבל שלא תטעו, החלק הכי קשה מבחינתו הוא דווקא לא הקרבות, אלא החום בתוך החליפה. "זה קשה", הוא צוחק.
הרגע האהוב על בן הוא תחילת הקרב. הרגע שבו הכול מצטמצם לשני יריבים, כמה תנועות מהירות והחלטה אחת שיכולה להכריע הכל. גם אחרי שנים של אימונים, בן ממשיך לעבוד על הטכניקה שלו. הוא לא עוקב אחרי מספרים או טבלאות שמתפרסמים, אלא בעיקר בודק מול הישגים וסרטונים ישנים שלו. "אני מסתכל איך הייתי עושה משהו פעם לעומת עכשיו", הוא אומר.
מי שמלווים אותו לאורך הדרך הם בעיקר בני משפחתו - אמו, אביו ואחיו. "הם הכי תומכים בי", הוא אומר. את ההשראה שלו הוא שואב מעולם הסיף הישראלי, ובמיוחד מהסייף האולימפי יובל פרייליך. "אני אוהב לראות אותו בתחרויות גדולות", מספר בן. "ויצא לי גם לסייף מולו בווינגייט", הוא משתף בהתרגשות.
למרות העומס והשגרה האינטנסיבית, בן אומר שהוא כמעט לא מרגיש קושי אמיתי באימונים. להפך. "אם קשה לי, אני רגע הולך הצידה", הוא אומר. “אבל לרוב דווקא הסייף הוא מה שפותר לי את התחושות הקשות".
“להיות הכי טוב בהיסטוריה”
למרות גילו הצעיר, בן כבר הספיק לזכות בתחרות בינלאומית עולם באירופה וגם במקום הראשון בארץ במשך כמה שנים, אבל מבחינתו - זאת רק ההתחלה. "החלום שלי הוא להיות הסייף הכי טוב בהיסטוריה", הוא אומר, בלי להתבלבל.
בעוד חמש שנים, הוא מדמיין את עצמו על הפודיום - "באולימפיאדה, ברור". ועד אז, כמעט בכל יום מחדש, הוא חוזר לאולם הסיף, לחרב דקר, למסכה ולעוד קרב שבו הכול יכול להשתנות בתוך שנייה.
"בשביל חלום כזה", הוא אומר, "אני מוכן לתת הכל, כל יום מחדש".
בשיתוף תלמה
