קטגוריה
איך מתמודדים עם פחדים, הפסדים ומשברים?
מאחורי כל מדליה מסתתרים גם רגעים שפחות רואים: תחרות שלא הלכה כמתוכנן, טעות קטנה ברגע הכי חשוב, ציוד שהתקלקל או חלום שהתפספס בשניות האחרונות. עבור ספורטאים צעירים אלה רגעים קשים במיוחד, אבל דווקא שם, אומרים ההורים, מתחיל השיעור החשוב ביותר.
אצל נועה גרטי, מתעמלת אמנותית, אחד הרגעים הזכורים ביותר לא היה ניצחון אלא הפסד. "כולם ידעו שנועה יוצאת לאליפות ישראל, והיא זוכה", מספרת אמה, מיכל. "הגענו לתחרות והחישוק יצא מחוץ למשטח, ואז היא לא לקחה את האליפות. זה היה משבר מאוד מאוד גדול, ואני לא הצלחתי להתרומם מהדבר הזה. אני לא הפסקתי לבכות." אבל מי שהצליחה להפתיע הייתה דווקא נועה עצמה. "ביום שני היא מתארגנת לאימון. אני אומרת לה, 'את הולכת לאימון?' והיא אומרת לי, 'כן, ברור. אני צריכה להתחיל להתאמן על התרגיל החדש'."
גם אצל נעמה פלטניק, גולשת רוח, ההפסדים הם חלק בלתי נפרד מהדרך. אמה, רוסלנה, מספרת שהילדה שלה לימדה דווקא את ההורים איך מתמודדים עם אכזבה. "נעמה לימדה אותנו איך להתמודד. יכולים להיות מצבים שנשבר לה התורן, כל המתחרות מולה שעטו קדימה והיא נתקעה מאחור. זה חוסר אונים נורא, אבל מתחיל שיוט חדש. לא משנה מה היה ולא משנה בכמה נקודות פיגור היא, היא תמיד מסתכלת לשלב הבא, לשיוט הבא, לתחרות הבאה. אנחנו? אנחנו רק שם כדי לתמוך בה."
"אז אמרתי – הוא ספורטאי"
גם אצל אמיר יחזקאל, רוכב אופני הרים, הייתה תקלה ששינתה הכול. "הייתה איזו תקלה והגלגל התנתק. האליפות הלכה", מספרת אמו, לירון. "אבל איך שהוא ניהל את התסכול ואיך שהוא הסתכל על הפודיום מהצד השני – אז אמרתי, הוא ספורטאי." לדבריה, דווקא באותם רגעים ההורים צריכים לדעת לעצור ולא למהר לפתור הכול. לפעמים הילד כבר יודע לבד איך לקום ולהמשיך.
אמיר יחזקאל
(צילום: ירון שרון )
גם בן גטניו, סייף צעיר, עבר רגע שבו שקל לוותר. "היה רגע מסוים שבן שקל לעזוב", מספרת אמו, נורית. "אז אמרתי לו, 'בוא נחשוב מה אתה באמת רוצה'. לקח לו חמש דקות, ואז הוא אמר לי, 'לא. אני לא רוצה לעזוב את הסייף. אני רוצה להגיע לאולימפיאדה'." מבחינתה, התפקיד של ההורה הוא לא לקבל את ההחלטות במקום הילד, אלא לעזור לו להתחבר מחדש למטרה שלו. "ברגע שזה בא ממנו, הרבה יותר קל לעבור גם את הרגעים הקשים."
לודה, אמה של דנה גרימוביץ', מאמינה שהיכולת להתמודד עם אכזבות היא אחד הדברים החשובים ביותר שהספורט מעניק לילדים. "אני גאה בה שהיא הולכת למטרות שלה והיא מתמידה, והיא ממשיכה עם זה ולא עוזבת. היא לבד בחרה, עשתה ומתמידה לעשות את זה מלא שנים."
גם אביו של קיריל שומייקו, שחיין פראלימפי צעיר, מספר שההתמודדות היומיומית עם אתגרים היא זו שבונה את החוסן. "הוא נותן את כל הכוחות, את כל הרצון. אני רואה כמה הוא רוצה להצליח, אז אני עושה כל מה שאני יכול כדי לעזור לו להגיע לשם."
אולג שומייקו
(ירון ברנר)
בסופו של דבר, אומרים ההורים, דווקא ההפסדים הם אלה שמלמדים את הילדים את השיעורים החשובים ביותר. "אני חושבת שבכל תחרות אתה זוכה", מסכמת אמו של אמיר. "אם לא זכית במקום הראשון, אז הרווחת משהו בדרך, כי יש לך מה ללמוד. כל מרוץ הוא דרך."
ואולי זו בדיוק המתנה הגדולה ביותר שהספורט מעניק לילדים. לא רק לדעת לנצח, אלא בעיקר לדעת לקום אחרי הפסד, לקחת נשימה עמוקה ולהתחיל להתכונן לתחרות הבאה.
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 03:30, 22.07.26
