מור משה, אימא של לירם בן החמש וענהאל, בת שלוש וארבעה חודשים, הייתה במטבח ביתה שבעפולה ונתנה לילדיה אוכל כשבנה צעק לה "לבוא מהר". זה הסתיים בהוצאת חתיכת נקניקייה מגרונה של בתה - ובהצלת הפעוטה מחנק.
קראו עוד:
עמדתי במטבח עם הגב לילדים, כשהבן שלי צעק לי לבוא מהר כי ענהאל נחנקת", היא מספרת בריאיון לאולפן ynet, "הסתובבתי אליה וראיתי אותה מחזיקה את הידיים על הגרון, היה לה מבט שכאילו ביקש עזרה. לשנייה לא זכרתי מה צריך לעשות, לא זכרתי כלום. עשיתי את הדברים שלא עושים, כמו לדפוק חזק על הגב שלה. ראיתי שהיא לא מגיבה ומחליפה צבעים. פשוט תפסתי לה את הפה, דחפתי את האצבע שלי פנימה והוצאתי את החתיכה. חזרתי לנשום לרווחה, והיא התחילה לבכות. פצעתי אותה וירד לה דם, אני יודעת שזה לא הדבר הנכון לעשות, אבל לפחות זה עזר לנו".
1 צפייה בגלריה
מור משה ובה ענהאל
מור משה ובה ענהאל
מור משה ובה ענהאל
(צילום ביתי)
בכנות ובאומץ, משה מספרת על הרגע שבו שכחה מה לעשות, ופונה להורים אחרים: "המסר שלי הוא לעשות מה שצריך כדי לדעת איך להתמודד עם מצב כזה. לעבור קורס עזרה ראשונה ולדעת מה עושים. אני חתכתי לה את האוכל כמו שצריך, לרצועות ולחתיכות קטנות, מסתבר שהיא אפילו לא הספיקה ללעוס, כי זה החליק לה לגרון".
- בתור מי שעברה קורס, מה עושים נכון במקרה כזה? "צריך לומר קודם שזה יכול לקרות מכל מיני סוגים של מזון. אם הילד בן פחות משנתיים, הופכים אותו וטופחים על הגב חמש פעמים. אם זה לא עוזר, ממשיכים עם היימליך, גם למבוגרים אגב, אוחזים מתחת לסרעפת, לוחצים, ואז החתיכה יוצאת לבד. ייתכן שגם אם הייתי זוכרת הכול מקורס שעברתי בעבר, המידע היה בורח לי מהראש מתוך לחץ. הרגשתי שאני צריכה לדחוף את האצבע, זה לא היה הצעד הנכון אבל לפחות הכול עבר בשלום".
- איך הילדה מרגישה עכשיו? "היא בסדר גמור, אבל היא גם קצת בטראומה. היא לא מפסיקה לדבר על זה. אנחנו יכולים להיתקל בזה בכל מצב, מספיק שיש לך את הידע הזה - ואפשר להציל חיי אדם".