בשיתוף תלמה
לינוי אשרם ואור ישי: האלופים והאלופות המבטיחים
(דנה דולי)
מה משותף לנערה בת 14 שמתחרה בג'ודו בקטגוריה הרגילה, אף שהיא על הרצף האוטיסטי ולאלופה האולימפית הראשונה של ישראל בהתעמלות אמנותית, שנאלצה בתחילת דרכה להתמודד עם טענות שלעולם לא תצליח? לכאורה מדובר בשתי ספורטאיות מענפים שונים ובשלבים שונים לחלוטין של הקריירה. אבל כבר מהרגע הראשון של המפגש בין אור ישי ללינוי אשרם מתברר שהן חולקות את אותו כוח פנימי: אמונה בעצמן, אהבה בלתי מתפשרת לספורט והנכונות להמשיך גם כשאחרים מטילים בהן ספק.
במסגרת פרויקט "הספורטאיות והספורטאים המבטיחים של ישראל" של ynet ותלמה נבחרו עשרה בני ובנות נוער, בעלי הישגים ספורטיביים יוצאי דופן ופוטנציאל להוביל את הספורט הישראלי בעתיד. כל אחד מהם פוגש ספורטאי, ספורטאית או דמות מעוררת השראה, לשיחה אישית על הדרך, האתגרים והערכים שנבנים הרבה לפני הרגעים הגדולים על הפודיום.
אור ישי, בת 14 ממושב גילת, היא אחת ההבטחות הגדולות של הג'ודו הישראלי. אור, שנמצאת על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, בחרה להתחרות בקטגוריה הרגילה לצד כל בנות גילה – החלטה שממחישה את האופי התחרותי והנחוש שלה. אל הג'ודו בכלל הגיעה כמעט במקרה. "אחותי הקטנה השתתפה באימון", היא מספרת ללינוי. "הצטרפתי אליה, ואחרי כמה אימונים פשוט התאהבתי בזה."
מי שפוגשת אותה היא לינוי אשרם, האלופה האולימפית מטוקיו ואחת הספורטאיות הגדולות בתולדות הספורט הישראלי. לאורך הקריירה שלה שברה לינוי מוסכמות בענף שנשלט במשך שנים בידי מעצמות ממזרח אירופה, והוכיחה שגם ספורטאית ישראלית יכולה להגיע לפסגה העולמית.
כשלינוי שואלת את אור מה הוביל אותה דווקא לג'ודו, השיחה מחזירה גם אותה לתחילת הדרך. "כשאני התחלתי בהתעמלות, זה היה ענף שבא ממזרח אירופה", היא מספרת. "אני זוכרת שהרבה אנשים אמרו לי שאני לא אהיה טובה, שאני לא אצליח להשתפר ושאני לא מספיק."
אבל במקום להאמין לקולות מבחוץ, היא בחרה להאמין בעצמה.
"היו גם שאמרו לי: אם את אוהבת את זה, אל תוותרי מראש. אל תקשיבי למה שאנשים אומרים. תמשיכי לנסות, תמשיכי להשתפר ולעבוד. ברגע שאני מאמינה בעצמי, אני יודעת שהכול אפשרי."
עבור אור, שנמצאת רק בתחילת דרכה הספורטיבית, יש למסר הזה משמעות מיוחדת. גם היא מכירה את התחושה של מי שקודם מסתכלים על המגבלה שלה ורק אחר כך על היכולת. ובדיוק כמו לינוי, היא בוחרת לתת למעשים לדבר במקומה – על המזרן, באימונים ובתחרויות.
לינוי אשרם ואור ישי
(דנה דולי)
לינוי נזכרת ברגע ששינה מבחינתה את הכול. "בפעם הראשונה שזכיתי בתחרות שאף אחד לא האמין שאני אזכה בה, ראיתי את המבטים של כולם. הם לא האמינו. וזה נתן לי דרייב. דרייב להמשיך, להוכיח להם עוד יותר שאני טובה, שאני יכולה ושאני אצליח."
זו אולי אחת התובנות החשובות ביותר שאור לוקחת מהמפגש הזה: לא תמיד אפשר לשלוט במה שאנשים חושבים או אומרים, אבל תמיד אפשר לבחור איך להגיב. להמשיך להתאמן, להשתפר, ולהאמין שגם כשהדרך נראית ארוכה ההישגים יגיעו.
בסיום המפגש נדמה שהמרחק בין השתיים מצטמצם. אחת כבר עמדה על הפודיום האולימפי ושרה את "התקווה" לעיני העולם כולו. השנייה רק מתחילה את דרכה. אבל שתיהן יודעות שהדרך לניצחונות הגדולים לא מתחילה במדליה, אלא בהחלטה יומיומית נחושה: להאמין בעצמך גם כשאחרים עדיין לא מאמינים בך.
בשיתוף תלמה
