בשיתוף תלמה
אמיר יחזקאל פוגש את עמרי רוזנבליט
(צילום ועריכה: דנה דולי)
מה משותף לילד בן 13 עם שש אליפויות ישראל ברכיבת אופני הרים וללוחם שנפצע קשה במלחמה, איבד את רגלו וחזר לעמוד על קו הזינוק? במבט ראשון – לא הרבה. אבל כשאמיר יחזקאל ועמרי רוזנבליט מתיישבים לשיחה במסגרת פרויקט "הספורטאיות והספורטאים המבטיחים של ישראל" של ynet ותלמה, מתגלה שדווקא שניהם מדברים באותה שפה: התמדה, משמעת, אומץ ובעיקר היכולת להמשיך גם כשהדרך נעשית קשה.
במסגרת הפרויקט נבחרו 10 בני ובנות נוער, בעלי הישגים ספורטיבים מרשימים, ושהראו פוטנציאל אדיר להיות ממובילי הספורט הישראלי בעתיד. כעת, הם פוגשים כמה מהספורטאים והדמויות מעוררות ההשראה בישראל. המטרה היא לא רק לחלוק ניסיון, אלא גם להראות שהערכים שנרכשים בספורט מלווים את הספורטאים הרבה מעבר למגרש או למסלול.
בגיל 13 אמיר יחזקאל כבר הספיק לזכות בשש אליפויות ישראל באופני הרים, מתאמן ארבע עד חמש פעמים בשבוע, ולא מפסיק להציב לעצמו מטרות חדשות. "אני אומר לעצמי לפני כל אימון שאני מסוגל", סיפר. החלום הגדול שלו ברור: להיות אלוף עולם ואלוף אירופה ולייצג את ישראל.
מי שפגש אותו הפעם הוא עמרי רוזנבליט – לוחם לשעבר שנפצע באורח קשה במהלך הלחימה בעזה, איבד את רגלו בתהליך השיקום, ובהמשך גרם לכולם להתאהב בו כשהשתתף יחד עם אחיו בתוכנית "המירוץ למיליון". מאז הפך את סיפור הפציעה והשיקום שלו להרצאות ולפעילות ציבורית שמבקשת להעביר מסר של חוסן והתמודדות.
כבר בתחילת המפגש עמרי שואל את אמיר שאלה פשוטה: "מה האופניים נתנו לך?". התשובה של אמיר עוסקת במדליות או בהישגים. "הם נתנו לי מסגרת," הוא אומר. "אני לא תמיד מוצא את עצמי בכל מקום, אבל בספורט אני תמיד אמצא את עצמי. אתה תראה אותי קם בחמש בבוקר, רוכב, חוזר ומתארגן."
אלא שאז השיחה מקבלת תפנית. עמרי מספר על הפציעה הקשה ועל התקופה הארוכה שבה היה צריך ללמוד מחדש כמעט כל פעולה בסיסית. "הייתי צריך לעבוד מאוד קשה כדי לקבל פרוטזה, כדי שהגוף שלי יהיה מספיק חזק בשביל להפעיל אותה. בגיל 23 הייתי חייב ממש ללמוד ללכת מחדש."
עמרי מחבר את הסיפור לעולם שלו- "הערכים שאתה מדבר עליהם – לנסות פעם אחר פעם, לא לוותר, להיות יצירתי ולהיות מודע לעצמך - אלה בדיוק הדברים שהספורט מלמד. אלה בדיוק הכלים שעזרו לי לבנות את עצמי מחדש."
אמיר יחזקאל ועמרי רוזנבליט
(דנה דולי)
במפגש היה ברור - השיחה לא מתנהלת בין "מנטור" ל"תלמיד". היא הופכת לדיאלוג בין שני אנשים שהספורט עיצב את האישיות שלהם, כל אחד בדרך אחרת. גם אמיר מספר על אחד האתגרים ברכיבת השטח - ירידה תלולה שלקח לו כחצי שנה לאזור אומץ לבצע - אפשר לשמוע איך אותה תפיסה חוזרת. "בסוף הצלחתי," הוא אומר. "ואז כל פעם אתה הולך למסלול אחר. יותר קשה, יותר מפחיד." התגובה של עמרי מגיעה מיד. "אני רואה את העוצמות שלך בעיניים, אחי. אין לי ספק שתצליח להיות אלוף אירופה." אמיר מחייך. "בעזרת השם."
בסיום השיחה השניים לוחצים ידיים, אבל נדמה שהמפגש השאיר חותם על שניהם. עמרי הגיע כדי לעודד את אחד הספורטאים הצעירים והמבטיחים בישראל, אבל יצא גם עם תזכורת לכך שהשראה יכולה להגיע מכל גיל.אולי זו בדיוק המשמעות של ספורט: לא רק לנצח בתחרות הבאה, אלא ללמוד בכל פעם מחדש לקום, להמשיך ולבחור בדרך - גם כשהיא תלולה.
