בשיתוף תלמה
ארטיום דולגופיאט וקיריל שומייקו: האלופים והאלופות המבטיחים
( צילום ועריכה דנה דולי)
מה משותף לשחיין פראלימפי צעיר שהתאהב בבריכה בגיל תשע, ולאלוף אולימפי שהקדיש את כל ילדותו לאולם ההתעמלות? במבט ראשון, לא הרבה. אבל כבר מהרגע הראשון של המפגש בין קיריל שומייקו לארטיום דולגופיאט מתברר שהם חולקים את אותם הערכים בדיוק: אהבה בלתי מתפשרת לספורט, משמעת יומיומית והבנה שהדרך לפסגה רצופה גם ברגעים שבהם הכי מתחשק לוותר.
במסגרת פרויקט " הספורטאיות והספורטאים המבטיחים של ישראל" של ynet ותלמה נבחרו עשרה בני ובנות נוער, בעלי הישגים ספורטיביים יוצאי דופן ופוטנציאל להפוך לדור הבא של הספורט הישראלי. כל אחד מהם פוגש ספורטאי מוביל, לשיחה אישית על הדרך, המחירים, החלומות והערכים שנבנים הרבה לפני המדליה הראשונה.
קיריל שומייקו, בן 16, מתמודד עם שיתוק מוחין ומתנייד עם כיסא גלגלים, והוא אחד השחיינים הפראלימפיים המבטיחים בישראל. "בערך בגיל תשע נכנסתי לבריכה ופשוט התאהבתי בה", הוא מספר. מאז, הבריכה הפכה לבית השני שלו, והחלום ברור: לייצג את ישראל במשחקים הפראלימפיים ולהתחרות עם הטובים בעולם. מי שפוגש אותו הוא ארטיום דולגופיאט - האלוף האולימפי בהתעמלות קרקע ואחד הספורטאים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי. גם הוא זוכר את הרגע המדויק שבו הבין שמצא את מקומו. "אני זוכר שנכנסתי בפעם הראשונה לאולם ההתעמלות", הוא מספר. "ראיתי את כל הילדים עושים סלטות ופשוט התאהבתי בזה, ממבט ראשון."
השיחה בין השניים מתחילה בזיכרונות מהאימונים הראשונים, אבל מהר מאוד עוברת למחיר שגובה הדרך להישגים. ארטיום מספר שלמרות המדליות וההצלחות, הוא עבר לא מעט רגעי משבר. "היו הרבה פעמים שרציתי לפרוש", הוא מודה. "אבל תודה למשפחה ולהורים שלנו, שלא נתנו לנו להרים ידיים."
קיריל מהנהן מיד. גם עבורו, התמיכה המשפחתית היא חלק בלתי נפרד מהמסע. "מה שעוזר לי להתמיד זו התמיכה של ההורים ושל המשפחה שלי", הוא אומר. במפגש ביניהם מתחדדת ההבנה שמאחורי כל ספורטאי מצליח עומדת על פי רוב מערכת שלמה של אנשים שמאמינים בו, לפעמים אף יותר משהוא מאמין בעצמו.
אבל עבור ארטיום, התמיכה מבחוץ היא רק חלק מהסיפור. "בסופו של דבר", הוא אומר לקיריל, "מה שחשוב זה כוח הרצון. אם אתה לא שואף להצליח ולא באמת רוצה להצליח – אתה לא תצליח לעולם."
קיריל שומייקו
(ירון ברנר)
הרגע המרגש ביותר מגיע כשקיריל מחזיק לראשונה בחייו מדליה אולימפית אמיתית. "אף פעם לא נגעתי במדליה אולימפית", הוא מספר בהתרגשות. פתאום, החלום שנראה רחוק הופך למשהו שאפשר כמעט להרגיש בידיים. כשארטיום שואל אותו מה היעד הבא, קיריל לא מהסס. "בעזרת השם, להגיע לאולימפיאדה." ארטיום מחייך מיד. "מקווה שנהיה שנינו בלוס אנג'לס."
זו אולי הייתה שיחה בין אלוף אולימפי לנער שעוד נמצא בתחילת דרכו, אבל היא הרגישה הרבה יותר כמו מפגש בין שני אנשים שמבינים בדיוק מה נדרש כדי להגיע רחוק. שניהם יודעים שהרגעים הגדולים על הפודיום מתחילים דווקא בשעות הארוכות של האימונים, בהתמודדות עם המשברים ובבחירה היומיומית להמשיך, גם כשקשה. לפעמים, מה שעוזר לנו להמשיך לחלום הוא מפגש עם מישהו שכבר הוכיח שהחלום הזה אכן אפשרי.
