בשיתוף תלמה
(צילום: ירון שרון)
אם תאמרו לרוב האנשים את המילה "סופר־בייק", סביר להניח שרובם יענו: "סופר–מה?". ככה זה כשמדובר על ענף ספורט חדש יחסית בישראל, שיש שאף יגדירו אותו כענף בחיתולים. אז מה ההבדל בין הענף הזה למירוצי האופנועים האחרים שבהם אנחנו יכולים לצפות בטלוויזיה? אופנועי המירוץ הרגילים הם כאלה שמיוצרים באופן מיוחד עבור סוג התחרות שבה הם משתתפים. הם מגיעים למהירויות מטורפות, עשרות מיליוני דולרים מושקעים בפיתוחם, וברוב המקרים האדם "הרגיל" גם לא יכול לרכוש אותם. אופנועי ה"סופר־בייק", לעומתם זאת, הם ברובם אופנועים סדרתיים, כאלה שמתאימים גם לספורט אבל גם לנסיעה עירונית שגרתית, וכל אחד יכול להחזיק בהם. כאן מה שעושה את ההבדל הוא לא הכלי, אלא הרוכב.
הענף חדש יחסית בארץ, אבל כבר כעת ניתן להצביע בו על מספר כישרונות מבטיחים. אחד מהם הוא עידו חן בן ה־18 מהוד־השרון, אלוף ישראל ברכיבת "סופר־בייק". את עידו פגשנו באימון של מועדון הרכיבה Track Junkies במסלול "מוטור סיטי" בבאר־שבע. "הכל התחיל בעצם מאבא שלי, אלי חן, שהתחרה בצעירותו באליפות העולם באופנועי סופר־ספורט 600", הוא מספר, "אבא היה מהמקימים של ענף ה'סופר־בייק' בישראל, וכבר כשהייתי בן שש הוא הכניס אותי לעולם האופנועים. בהתחלה רכבתי על אופנוע מוטו קרוס, עשיתי את זה במשך שלוש שנים, ואז עברתי לסופר־בייקים".
בתחרויות ה"סופר־בייק" יש שלוש קטגוריות: אופנועי 1,000 סמ"ק משופרים, אופנועי 600 סמ"ק המשופרים במידה פחותה ואופנועי 300 סמ"ק, עליהם רוכב עידו, המשופרים במידה הקטנה ביותר. אלה אופנועים שנראים כמעט רגילים לגמרי, והרוכבים המקצועיים מגיעים בהם למהירויות של כ־200 קמ"ש במסלול. "כשהייתי קטן המירוצים כלל לא היו חוקיים, כי עדיין לא נחקק בזמנו חוק הספורט המוטורי שהתיר אותם", הוא מספר, "אפילו האימון בהם היה לא חוקי ואסור בשום מקום בארץ".
הכל השתנה אחרי שהחוק נכנס לתוקף לפני כעשר שנים. כיום יש מספר מסלולים מצומצם שבהם ניתן להתחרות ולהתאמן. "בישראל יש כרגע ארבעה מסלולי מירוצים לסופר־בייק – מסלול 'מוטור סיטי' בבאר־שבע, מסלול פצאל ליד ים־המלח, מסלול בערד ומסלול בטבריה. המסלול העיקרי שלו נמצא בפצאל, והבעלים שלו גם עוזר לי הרבה", הוא מספר.
מהי שגרת האימונים שלך?
"אני רוכב פעמיים בשבוע ומכיוון שאני חייב לשמור על כושר אני רץ ומתאמן בחדר כושר. אבא שלי והמאמן שלי, ליאון, מלמדים אותי את כל מה שאני יודע. הם עזרו לי להתפתח ולהגיע מכלום למה שאני היום".
מהי התחרות העיקרית בענף?
"אליפות ישראל שמתקיימת באוקטובר. הפעם הראשונה שהתחריתי באליפות ישראל הייתה לפני שלוש שנים. עשינו מספר הקפות ופתאום קלטתי שאני במקום הראשון. כשסיימתי את המירוץ ירדתי בהתרגשות מהאופנוע ואבא שלי, שמלווה אותי מילדות, חיבק אותי. זה היה מטורף".
ויש גם תחרויות בינלאומיות?
"כמובן. אחת התחרויות הגדולות בעולם היא תחרות סופר־בייק איטליה. השתתפתי בה בשנה שעברה בשני מירוצים בודדים (מתוך עונת מירוץ שלמה) שנקראים wild card. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי למירוץ ברמות הגבוהות בעולם, וזו הייתה חוויה מדהימה. הגעתי למקום 15 מתוך 40 שזה יחסית טוב, ולאט־לאט אני מגביר קצב, משתפר עוד, ומקווה בשנה להביא להשתתף בעונה שלמה של התחרות הזו ולהגיע לתוצאות יותר טובות".
אופנוע הוא כלי מסוכן שאחוז התאונות שלו גבוה במיוחד. אתה לא חושש?
"זה נכון שלנסוע עם אופנוע בכביש ולהשתולל זה אחד הדברים הכי מסוכנים שיש, כי בעצם אתה חשוף לגמרי ואם אתה מתרסק מישהו יכול לעלות עליך עם הרכב שלו וגמרת את הסיפור, אבל בענף הסופר־בייק אנחנו ממוגנים מאוד. המסלול רחב ויש לנו המון מגרשי החלקה, כך שאנחנו מאוד שומרים על עצמנו. אמנם יש סכנה, אבל היא פחותה בהרבה מרכיבה פרועה על הכביש".
קרה שנפלת?
"ברור. זה קרה לי הרבה פעמים. זה דבר שהוא בלתי נמנע בספורט הזה. אבל, תמיד יש בפנים את הדחף לעלות שוב על האופנוע ולנצח. כשאתה בדרך לניצחון אתה לא יכול להגיד לעצמך 'נפלתי ואני לא רוצה להמשיך יותר'. בסופו של דבר הרצון להיות הכי טוב, הדחיפה הפנימית הזאת, זה המניע הכי גדול שלי".
מעבר לחשש מתאונות, בענף הסופר־בייק יש עניין נוסף שמעיק על הרוכבים – החשש הכלכלי. זאת משום שמדובר על ענף פחות מוכר ומפותח בארץ, וככזה הוא נעדר ספונסרים משמעותיים. "עד עכשיו אני ואבא שלי שילמנו כמעט את כל הכסף שיצא על העיסוק שלי", מעיד עידו, "כחלק מהצורך לממן את העיסוק הספורטיבי שלי אני גם עובד במוסך אופנועים, אבל עכשיו באמת המטרה שלי היא לעלות לרמות הגבוהות ביותר בעולם – ולצורך כך אני צריך תמיכה כלכלית".
בקרוב תתגייס לצה"ל. זה לא יקטע לך את הקריירה הספורטיבית?
"למזלי אני מתגייס על תקן ספורטאי מצטיין כך שאוכל להמשיך להתאמן גם במסגרת הצבאית".
מה החלום הגדול שלך?
"זה קל. להיות אלוף העולם בסופר־בייק".
מה המסר שלך לצעירים אחרים שעוסקים בספורט ונתקלים לעיתים בקשיים?
"שאם יש לך את הרצון והאהבה לספורט שלך, אתה תמיד צריך להמשיך ולעבוד הכי קשה. ככה זה עובד, אין מה לעשות. כשאתה אוהב לעשות משהו, אתה תמצא כל דרך להמשיך בעשייה שלך. אם הפסקת, סימן שזה פשוט לא היה מספיק חשוב לך".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
