בשיתוף תלמה
שגיא מוקי ונועה גרטי: האלופים והאלופות המבטיחים
(צילום ועריכה: דנה דולי)
מה משותף למתעמלת אמנותית בת 16, שמסיימת יום לימודים וממשיכה ממנו לשעות ארוכות באולם, ולאלוף עולם שכבר עמד על כמה מהבמות הגדולות ביותר בספורט? לכאורה, נועה גרטי ושגיא מוקי נמצאים בשני קצוות של הדרך. היא עדיין בתחילת הקריירה שלה; הוא הודיע השנה על פרישה אחרי קריירה מפוארת בג'ודו העולמי. אבל כשהוא מגיע לראות אותה מתאמנת, הפער הזה מצטמצם מהר מאוד. שניהם מכירים היטב את השגרה שמאחורי ההישגים: עוד אימון, עוד חזרה, עוד יום שבו צריך לבחור מחדש כמה רחוק מוכנים ללכת בשביל המטרה.
במסגרת פרויקט "הספורטאיות והספורטאים המבטיחים של ישראל" של ynet ותלמה נבחרו עשרה בני ובנות נוער בעלי הישגים ספורטיביים יוצאי דופן ופוטנציאל להוביל את הספורט הישראלי בעתיד. כל אחד מהם פוגש ספורטאי, ספורטאית או דמות מעוררת השראה, לשיחה שמבקשת להעביר לא רק ניסיון מקצועי, אלא גם את הערכים שהופכים ספורטאים למצטיינים – על המגרש ומחוצה לו.
נועה גרטי מבאר יעקב התחילה להתעמל כבר בגיל שש. מה שהתחיל כחוג הפך עם השנים למרכז חייה. היא מתאמנת חמש פעמים בשבוע במכבי באר יעקב, ובימים שבהם אין אימון קבוצתי היא ממשיכה לבד עם אימוני כוח, אירובי, פילאטיס וריצות. אימון אחר הצהריים שלה יכול להימשך יותר משש שעות, ובימים עמוסים במיוחד היא מגיעה גם לעשר שעות אימון. וכל זה קורה במקביל לבית הספר.
זו בדיוק הנקודה שתופסת את מוקי כשהוא צופה בה באולם. "מדהים לראות אותה מתאמנת פה בשעות האלה", הוא אומר, ואז נזכר שהיא עדיין תלמידה. "את עדיין בבית ספר". נועה מחייכת: "כן, אני עדיין לא סיימתי. נשארו לי עוד שנתיים".
שגיא מוקי מכיר היטב את המחיר של שאיפות גדולות. הקריירה שלו כללה זכייה באליפות העולם ב-2019, שתי זכיות באליפות אירופה ומדליית ארד אולימפית קבוצתית בטוקיו. בפברואר האחרון הוא הודיע על פרישה מג'ודו תחרותי, אחרי שנים שבהן האימונים, התחרויות והמרדף אחר הפסגה היו מרכז חייו. אולי בגלל זה, כשהוא מסתכל על נועה, הוא לא מדבר איתה קודם כול על כישרון. הוא מדבר על רצון. "פה זה מתחיל מהרצון שלך", הוא אומר לה. "אני יכול להגיד לך מהניסיון שלי שמה שמבדיל את אלה שעל הפודיום לאלו שלא, זה מי שרוצה את זה הכי הרבה".
עבור נועה, המשפט הזה פוגש מציאות שהיא כבר מכירה. בראיון קודם ל-ynet היא סיפרה שהיו לא מעט רגעים שבהם חשבה לוותר – ימים שבהם הגוף כאב והיא הרגישה שכבר אין לה כוח. אבל לצד הקושי נמצאת אצלה גם תפיסה מאוד ברורה: אם היא מציבה לעצמה מטרה, היא רוצה לעמוד בה. מבחינתה, האתגר הוא לא רק לנצח מתחרות אחרות, אלא "לנצח את עצמי".
לכן כשהיא מקבלת הזדמנות לשאול את מוקי שאלה אחת, היא הולכת ישר לעניין: "מה הטיפ שלך לספורטאית צעירה שרוצה להגיע רחוק?". התשובה שלו מחזירה אותה דווקא לרגעים שבהם הדרך פחות זוהרת. "דבר ראשון, קודם להאמין בעצמה", הוא אומר. "להצליח לקום מכל משבר ולזכור שאת חזקה יותר מהכול, ולא לוותר לעצמך בחיים".
אלה מילים שמקבלות משמעות אחרת כשהן מגיעות ממי שהקריירה שלו כללה לא רק פודיומים ומדליות, אלא גם פציעות ואכזבות. מוקי עצמו חווה לאורך השנים את הפער שבין הציפיות הגדולות לבין מה שקורה בפועל בתחרות, ובכל פעם נדרש לחזור לאולם ולהתחיל מחדש.
אצל נועה, המבחנים האלה עוד לפניה. בינתיים היא ממשיכה לשלב בין בית הספר לאימונים, בין השגרה של נערה בת 16 לבין הדרישות של ספורטאית שמכוונת גבוה. בהתעמלות אמנותית, שבה תרגיל של דקה וחצי יכול להיות מוכרע על כל טעות קטנה, העבודה היומיומית הזאת היא חלק בלתי נפרד מהדרך.
בסיום המפגש, מוקי משאיר אותה עם משפט שמרכז בתוכו אולי את הדבר החשוב ביותר שספורטאי שכבר עשה את הדרך יכול לומר לספורטאית שעוד נמצאת בתחילתה: "אני חושב שהכול פתוח לפנייך. כל מה שתרצי - את רק צריכה לבחור".
כי בסופו של דבר, בין ג'ודו להתעמלות אמנותית ובין מי שכבר עמד על הפודיום למי שעוד חולמת להגיע אליו, יש משהו משותף: המדליות מגיעות בסוף. הרבה קודם מגיעים הרצון, הבחירה להמשיך והיכולת לקום שוב גם כשהדרך נעשית קשה.
בשיתוף תלמה







