1 צפייה בגלריה
דבר לא מרגיע את הצורך שלי כאימא לראות אותו מתחפש, כמו כולם. אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
"רק שיסכים להתחפש..." קיוויתי לפני ששאלתי את הילד שלי באיזו תחפושת הוא יבחר השנה. קיבלתי תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים: "ללללללאאאאא". גם הפעם, אני חייבת להודות, ממש התאכזבתי.
קראו עוד:
לילד שלי יש אוטיזם. גם ההיכרות העמוקה שלי איתו ועם הפרופיל החושי והרגשי שלו, לא הצליחה להרגיע את הצורך שלי כאימא לראות את הילד שלי כמו כולם. מחופש, חוגג ונהנה מחג הילדים השמח הזה. הפרסומות על מבצעי התחפושות, שמבהירות כי זו הזדמנות חד-פעמית שלא תחזור, כאילו פונות אליי במין זלזול ואומרות: "זה לא בשבילך". ובתקופה הזו בשנה אי-אפשר לחמוק מכמויות התחפושות שצצות בכל חנות שנייה, ואני מסתכלת מבחוץ והלב נחמץ.
לפני כמה חודשים, כשעמדנו לעלות על שיט מחיפה לעכו, הוא שאל אותנו אם יהיה בלגן. הייתי זקוקה רק לכמה שניות כדי לקשר את השאלה לחוויית הצפייה שלו בסדרת הסרטים האהובה עליו "שודדי הקאריביים". בכל פעם שקפטן ג'ק ספארו עלה על "הפנינה השחורה" גם הפוטנציאל לבלגן ולאקשן עלה. הילד שלי חזר על השאלה שוב ושוב כדי להבטיח לעצמו שמה שקורה על הספינה של ספארו לא יקרה גם כאן, בים התיכון מול חופי חיפה/עכו.
למרות כל מה שחקרתי ולמדתי על החוויות שלו ביום-יום, הקושי שלו להפריד בין מציאות לבין פנטזיה הכה בי בפנים. כמה החרדה שלו מתגברת מכל דבר שונה, פשוט כי הוא לא מפרש כמונו את מה שהוא רואה.
תמר פרנקצילום: גליה בלוךבעבר, הוא הסכים להתחפש. הדמות שבה הוא בחר בשעתו הייתה לקוחה מסרט ילדים שהוא כל כך אהב לצפות ואני לא יכולתי שלא לראות בחיוך הענק שעולה על פניו כשהוא צפה בה, כמה הוא נהנה ממנה ואהב אותה. הבנתי כמה הדמות הזו משמעותית עבורו והשפיעה על הבחירה שלו בה.
כאימא, כמובן שהתחברתי לרגש ולהנאה שלו. ההליכה אחרי מה שמשמעותי עבורו, אפשרה לו להתחפש למרות הכול. המכנסיים תאמו את הפרופיל החושי שלו, התחפושת לא הייתה מורכבת ללבישה ונראתה דומה ללבוש יומיומי. היום, למרות שנראה שהוא מתקדם בשלבי ההתפתחות, מבין יותר, עצמאי יותר, מתקשר יותר - נראה שהסיכוי לראות אותו מחופש - קטן יותר.
בכל שנה, עולה בי התקווה שאולי הפעם יקרה נס והוא "ישחרר". אבל זה לא קורה. הצבעים העזים של בדי התחפושות מציפים אותו, המרקם של הבדים לא נעים לו והוא חרד מרעש החוגגים. ואני, אימא שלו, שכל כך רוצה שהוא יחווה את החג כמו שאני חוויתי כשהייתי בגילו, צריכה לקבל ולהשלים עם העובדה שהילד שלי לא כמו כולם.
אז בלית ברירה אני משחררת, מבינה שהרצון שלי כאימא, לראות אותו חוגג את החג לא יכול לבוא על חשבון החוויה האישית שלו. ואולי, בעתיד, הוא יצליח לחוות את החג באופן אחר.
תמר פרנק היא אימא לילד מיוחד ומנהלת ארגון DIR ישראל
