ילדים עם הפרעת קשב ( ADHD) זקוקים לתמיכה - והרבה ממנה: בבית הספר, בבית וגם במסגרות החברתיות. תמיכה בילדים היא דבר חשוב, אבל לפעמים אנחנו נוטים להתבלבל ולחשוב שלעשות את הדברים במקומם, זה בעצם, לתמוך בהם.
כשאנחנו רואים את הילדים שלנו מתקשים, מתוסכלים ולא מצליחים, נרגיש לרוב כאב גדול ולעיתים אף מצוקה, שתוביל אותנו לחפש פתרון מידי - ומכאן לעשות מעשה, שעל פניו, יעזור להם לעצור את התסכול. זו התנהגות אנושית מובנת, אבל היא לא בהכרח מסייעת להם ללמוד כיצד לפעול נכון בהווה ובעתיד, במצבים כאלה ואחרים, כשאנחנו לא איתם.
קראו עוד:
כשאתם עושים במקום הילדים, אתם בעצם מקבעים את הקושי. אז מה ההבדל בין "לעשות במקום" לבין לתווך? בפשטות, לעשות במקום פירושו עזרת-יתר, כלומר לעשות במקום הילדים ולמעשה לחלץ אותם ממצב מאתגר מבלי שהם לוקחים חלק פעיל בתהליך.
תיווך, לעומת זאת, פירושו לפתח מגוון של אפשרויות, פעולות ותגובות למצבים שונים, כשהמטרה היא שהילדים יגיעו לעצמאות. אגב, המעבר לעצמאות רחוק מלהיות מידי. הוא איטי ואף עלול להימשך זמן רב, אבל אם לא נתחיל לגבש אותו - הוא לא יקרה לעולם.
איך מתווכים נכון?
שלב א' - הנחיה, הכוונה והובלה
בקרב מרבית המשפחות השלב הזה נמשך הכי הרבה זמן, אז היו מוכנים לכך. בשלב הזה אנחנו, ההורים, מניעים ומכוונים את הילדים בכל דבר ועניין, החל מהתנהלותם בבוקר לפני שיוצאים מהבית, דרך הכנת שיעורי הבית ועד היחסים החברתיים שלהם.
ונעשה זאת דרך הדגמה. כדי שזה יהיה אפקטיבי, עלינו לקחת את המשימה הנדרשת ולהדגים להם כיצד לעשות אותה, תוך כדי פירוק המשימה לתתי-שלבים. בכל שלב אנחנו מתעכבים על האופן שבו אנחנו מבצעים את הדבר המסוים. אז, אנחנו נותנים להם להתנסות לבד, בעוד שאנחנו מובילים את התהליך ומספקים עזרה קונקרטית לכל אורכו כדי לוודא שהם אכן ממלאים את המשימה.
בשלב הזה חשוב לשים לב לשפה שבה אנחנו משתמשים: "התפקיד שלי הוא להראות לך", "תראה איך אני מסדר", "הנה הפעולות שעלי לעשות" וכדומה. נכון, מדובר בשלב ארוך ולעתים אף מתיש ומתסכל. אבל אם נבין שהוא מפגיש אותנו ואת ילדינו בדיוק בליבת הקושי - נוכל להבין את מהות חשיבותו ולספוג את התחושות הללו.
שלב ב' - התנסות ותרגול
אחרי תקופה שבה אתם, ההורים, הובלתם וניהלתם את האירוע, בשלב הזה אנחנו נתחיל להעביר את האחריות לילדים - בהדרגה. חלק מהשינוי מתחיל בשפה שבה אתם בוחרים להשתמש בה, וכאן עליכם לעשות המרה. במקום - "התפקיד שלי הוא להראות לך", כדאי שתאמרו: "עלייך לבצע את המשימה, למה את/ה נזקק/ת על מנת שזה יקרה"?
עדיין מדובר בשלב שבו עליכם להיות מעורבים, לשאול, לבדוק, לכוון ולדייק את התהליך. זכרו, הילדים שלכם עדיין לא ממש מאומנים לפעולות הללו, ולכן לאורך כל הדרך, ובמיוחד בשלב הזה, עלינו לעודד, לחזק ולהבליט את העשייה החיובית שלהם.
שלב ג'- בדרך לעצמאות
בשלב זה נעביר את האחריות, כמעט במלואה, לילדינו. עליהם לדעת שמעכשיו הם אלה שלוקחים את האחריות והשליטה על משימותיהם. עם זאת, בשלב זה הם עדיין זקוקים לתמיכה, ובמיוחד בתחום הארגון שבו ילדים רבים עם הפרעת קשב מתקשים במיוחד.
שלב ד' - שליטה ועצמאות
אחרי השלבים הקודמים, שבהם הילדים היו מובלים, מעורבים ומסייעים, יגיע השלב שבו האחריות כולה תהיה בידיהם. וזה אומר, שהם מתכננים את את סדר העדיפות וכן מתי לבצע כל משימה.
אצל ילדים עם הפרעת קשב, משך הזמן של כל שלב יכול להיות ארוך מילדים אחרים, שאינם חווים זאת, אך בהשקעה ובהתמדה רבה, הם יוכלו להגיע לעצמאות ולהתנהלות יעילה.
הכותב הוא מומחה לטיפול בהפרעת קשב ולקויות למידה, מחבר הספר "אל תוותרו עליי"
