בשיתוף "הגיע זמן חינוך" מבית קרן טראמפ לחינוך
מאז יום שבת בבוקר ב-07.10.2023 , עוברים על כולנו ימים לא פשוטים שמציפים בנו תחושות קשות מאוד של פחד, דאגה, כעס והרבה מאוד תהיות. תחושת המוגנות הופרה באופן הכי בוטה שאפשר! ואין דומה האירוע הביטחוני העכשווי לאירועים שהכרנו עד כה במדינת ישראל. ספגנו מתקפת פתע אכזרית מאין כמותה שהדעת מתקשה להבין והנפש לא יכולה להכיל. תלמידים רבים בישראל בעוטף עזה, יישובי הדרום ועד מרכז הארץ, ובימים האחרונים גם בצפונה, מצאו עצמם במציאות כואבת ושונה בהרבה מובנים מסיטואציות ביטחוניות שאירעו בעבר. במקום לחזור לשגרת לימודים בבתי הספר, להיפגש עם חברים, או להתמקד בהכנות לבחינות בגרות וגמר נאלצו התלמידים לשבת שעות ארוכות במרחבים המוגנים, חלקם לרוץ למקלטים או לחדר המדרגות ולהתמודד פיזית ונפשית עם איומים קיומיים ממשיים. וחלקם אף נחשפו למראות קשים מנשוא בין אם שהתרחשו לנגד עיניהם ובין אם צפו בסרטונים שהופצו ברשת.
לאורך השנים, כולנו מדברים על חוסן נפשי כגורם משפיע על היכולת להתמודד עם מצבי דחק ומשבר עד להסתגלות טובה למציאות שאחרי. חוסן נפשי הוא מדד אישיותי וקשור לתכונות ויכולות כמו תחושת מוגנות ושליטה בחיים, תחושת שייכות, מעורבות ומטרה בחיים ותחושת מסוגלות וגמישות בהסתגלות לשינויים בלתי צפויים. מאידך, ניצבים גורמי הסיכון בחיינו ובסביבתנו.
כאמור, ההתמודדות של כל אחד ואחת הינה שונה. אף אחד לא הכין אותנו לאירוע מסוג זה, לתרחיש כל כך פולשני ואגרסיבי שחדר את המרחב הציבורי, המשפחתי והאישי של כולנו.
מה ניתן לעשות כשמזהים שתלמיד נמצא במצוקה בעקבות המצב?
כל אדם באשר הוא, כך גם ילדים ובני נוער, מגיע מרקע שונה ונמצא בנקודה אחרת על סקאלת ההתמודדות/החוסן. תרומתנו כמערכת חינוך מתחילה בעיתות שגרה, בבניית חוסנם של התלמידים בפיתוח תחושת שייכות, חיזוק תחושת המוגנות והעמקת המסוגלות. בזמן אמת, כל אחד חווה את המשבר אחרת.
שלושה גורמים מרכזיים הקובעים את יכולת ההתמודדות האישית של כל אחד, עם אירוע דחק/משבר:
1. עוצמת המשבר – התלויה במידה רבה בפרשנות ובמשמעות האישית כל אחד נותן לו.
2. מבנה האישיות.
3. התמיכה מהסביבה – בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על יכולת ההתמודדותשל מי שנמצא במשבר. היא גם הגורם שעליו אפשר הכי הרבה להשפיע באמצעות הדרכה, הכוונה וכו'.
לכן, לאור האמור מעלה, חשוב מאוד במצב שכזה לראות כל אחד ואחת כאינדיווידואל ולתת מענה ספציפי ככל שניתן בהתאם למה שעוזר לכל אחד.
2 צפייה בגלריה
גידול ילדים מלחמה
גידול ילדים מלחמה
מצב משברי מהווה אתגר - אבל גם הזדמנות
אני רואה במצב משברי, באופן כללי ובזה הנוכחי בפרט אתגר ולצידו מחפשת את ההזדמנות. בעבודה עם בני נוער וגם עם מבוגרים אני פועלת לאורם של הדגשים הבאים:
1. האירוע המשברי קוטע את החיים לפרק זמן מסויים והשגרה מופרת. מופסקים הלימודים, אין חוגים, חתונות מבוטלות, חיילי מילואים מגוייסים ועוזבים את המשפחה וכו'. ההזדמנות לצד האתגר היא החיפוש אחר משהו שיחבר מחדש את הרציפות שנקטעה.
2. תחושת הבדידות והלבדיות מציפה אותנו בעת משבר, ולכן חשוב לנצל הזדמנויות ולייצר מעגלי שייכות מחדש.
3. המצב המשברי נותן מקום לטשטוש בין מציאות לדימיון. הרבה פעמים הפרשנות, נותנת במה לדימיון ולכן חשוב מאוד לחפש כמה שיותר חיבור לעובדות ולא לפייק ניוז .
4. חוסר האונים תופס, יותר ויותר, מקום בעת מצוקה ומאוד חשוב לעזור למי שנמצא במצוקה, למצוא את הפעילות היעילה שתייצר תחושת משמעות מחדש. למשל אנו מציידים את התלמידים ברפרטואר פעילויות שיכולות להיות רלוונטיות עבורם (דוגיסיטר לאיש מילואים שהכלב נשאר בבית לבד, הכנת ארוחה לקשיש שנותר בגפו, הכנת פלייליסט עם מוסיקה מרגיעה או כזו שאני אוהב, סיוע בהכנת מארזי הפוגה לגני ילדים כפי שעשה בית ספרנו למען ילדי הגנים בעיר, כתיבת מכתבי עידוד לחיילים ועוד.
5. בעת מצוקה, יכולה לעלות תחושת היעדר מנהיגות ובתשובה לאתגר זה אפשר לנסות לייצר מנהיגות בקבוצה הקטנה, כל אחד בד' אמותיו. לעודד יוזמה.
המלצות לאנשי מקצוע:
1. להתאים את הכלים לסיוע, שבידינו, לכל אחד בהתאמה (מגע, תנועה, נשימות, קרקוע דיבור פנימי חיובי וכו').
2. לסייע בבניית נרטיב שלם המבוסס על ידע ועובדות. סיום עם מסרים של תקווה שמראים את היום שאחרי.
3. להקפיד על שיח מותאם גיל ולמידת החשיפה – בדגש על תקשורת אמינה!
4. לקיים שיח ממוקד קוגניציה – דגש על הערוץ השכלי. לשאול שאלות פשוטות מותאמות גיל המעוררות חשיבה ופחות רגש בשלב הראשון. כמו למשל, מי היה סביבך? כמה אנשים היו? וכו'.
5. לנרמל ולתקף את תחושת הפחד והדאגה – זה בסדר לפחד.
6. למצוא תפקיד מותאם גיל כדי לשקם את תחושת המסוגלות.
7. לפעול להחזרת תחושת המוגנות של התלמיד מתוך ההבנה שלכל תלמיד יש קצב שונה.
8. לסייע בחידוש קשרים חברתיים להחזרת תחושת השייכות.
כל שנעשה, נקיים תוך גילוי רגישות, גמישות מחשבתית וללא שיפוטיות כלל!
הכותבת היא אילנה לרר יועצת חינוכית, עו"ס גרונטולוגית ומגשרת.
בשיתוף "הגיע זמן חינוך" מבית קרן טראמפ לחינוך