דבש, נוגט, קשמיר, מוסקט וארגמן: המשפחה עם השמות הכי מיוחדים
(צלם: ירון שרון)
בבית משפחת מנדלסון בחיפה מתגוררים האחים דבש (22), נוגט (20), מוסקט (17), קשמיר (14), ארגמן (10) והאם חנית. איך הם קיבלו את השמות יוצאי הדופן הללו, ואיך הם חיים איתם? מתברר שממש בהנאה ואפילו בגאווה.
"אני גאה בכל שם שבחרנו, אני יודעת שהבחירה מושלמת. כל שם מתאים לכל ילד", אומרת חנית כשסביבה חמשת ילדיה. "זה התחיל עוד לפני לידת הבת הבכורה, השם שלה עלה בי עוד בהיריון. אמרתי לאביה ישראל - 'נקרא לה דבש'. הוא אמר, 'ממש לא'. אמרתי לו - 'אוקיי, יש לך עוד חצי שנה, תחליט'. כשהיא נולדה היה ברור לשנינו שהשם שלה הוא דבש".
ואז נולדה בת נוספת, "וכבר אי אפשר היה לקרוא לה בשם רגיל", אומרת חנית. "אחרי כמה שבועות שהיא הייתה בלי שם, אימא שלי הציעה את השם נוגט. מיד אמרנו שזה יהיה השם. אבא שלה כבר זרם".
וסבתא רחל אור מסבירה: "כשהייתי ילדה אהבתי את השם נוגה. אמרתי לעצמי בלב שאם אציע את השם נוגה, יכעסו או יצחקו עליי. חשבתי - אם יש לנו דבש, אז תהיה לנו נוגט".
האלבום, הפרסומת ו"התינוקת"
בהריונה השלישי, טרם לידתו של הבן מוסקט, חנית התוודעה לשם העתידי. "ראינו טלוויזיה בערב שישי, והייתה כתבה על התקליט מוסקט של שלום חנוך ואריק איינשטיין. ברגע ששמעתי את השם, ידעתי שלבן שלנו אנחנו נקרא מוסקט. גם לקשמיר לא מצאנו שם בהתחלה. קראנו לה תקופה מסוימת 'התינוקת'. ואז ראינו פרסומת למרכך שיער עם תמציות קשמיר. וכך הגיע הרעיון לשם.
"כשהייתי בהיריון עם הבת האחרונה, ארגמן, ליוויתי טיול בבית הספר של מוסקט. שיחקו שם משחק שקשור לצבעים אדום וסגול. אז בא לי בראש - 'ארגמן'. באותו רגע שלחתי לאבא הודעה, יש לי שם לילדה".
איזה תגובות את מקבלת מאנשים?
"לצד תגובות מפרגנות, יש גם תגובות כמו - 'בטח הילדים שונאים אותך', 'הם מחכים לגיל 18 להחליף את השם'. האמת שלא משנות לי התגובות, משנה לי מה הילדים חושבים ומרגישים".
אז בדקנו עם הילדים. "אני מאוד אוהב את האנרגיה של השם שלי", אומר מוסקט, תלמיד כיתת מחוננים בבית הספר "לאו באק" בעיר. "אני ממש מזדהה איתו. מעולם לא יצא לי לשמוע תגובות שליליות לגביו. כל מי ששומע את השם שלי, מחמיא לי. שואלים אותי אם יש לי אחים ואחיות, ואם גם להם יש שמות כאלה. ואז אני משתף. זה פותח שיחות לפעמים".
אין עוד ארגמן כמוני
"יש לי בכיתה ילדים עם שמות כפולים, ארגמן נוסף אין בבית הספר שלי", אומרת ארגמן, שלומדת בבית ספר "דוד ילין" וחולמת להיות שחקנית. "גם המורים אוהבים את השם הזה".
נוגט מודה שהיא אוהבת לאכול מתוק. "כשהייתי ילדה לפעמים היו מציקים וצוחקים עליי, בבית הספר היו לפעמים מעירים לי 'במבה נוגט'. אף פעם לא נעלבתי מזה. עם הזמן למדתי שהשם שלי הוא כוח. ככל שגדלתי רק מפרגנים".
קשמיר היא תלמידת כיתה ח' בביה"ס 'חוגים'. היא אוהבת ספורט וגם לומדת תיאטרון. "לא שמעתי על עוד שם כמו שלי. הוא מתאים לי בול לאופי", היא אומרת, "לא יכול להיות לי שם אחר. יש בנות שמתנהגות אליי מגעיל בגלל השם, ומעירות על השמות של האחים שלי. אני מסתדרת עם זה, אני גאה בשם שלי".
"שאלתי את ההורים שלי למה בחרו בשם הזה", מספרת דבש, "והם אמרו כי את השיא של המתיקות. תמיד אומרים לי, 'את מתוקה כמו דבש'. מי שמכיר אותי, יודע שאני לא תמיד דבש", היא אומרת בצחוק.
וכשאת תהיי אימא, תבחרי לילדים שלך שמות רגילים?
"לא, אי אפשר. אני לא מתחברת לשמות רגילים. יש מגמה של שמות מיוחדים, אז למה לא לעוף עם זה? שכל אחד ילך עם הדמיון שלו. אתה רוצה לקרוא לבת שלך תפוז? אז תפוז!".
אגב, האחים מודים שיש להם כבר שמות מוכנים לילדים שיהיו להם, אבל מסרבים לנקוב אפילו באחד. "דברו איתנו עוד עשור, ואז נשתף בשמות של הילדים שלנו", הם צוחקים.
