בין 1,200 ילדות וילדי יפו שמשחקים במגרשים העירוניים במרכז דיוויס לואיס בעיר, נולדה יוזמה מרגשת: בזכות בקשה של קבוצת תושבות ערביות, ואחרי שנים שבהן המגרש היה המקום לאבות ובנים, הוקם לפני כשלושה חודשים פרויקט מיוחד של אמהות ובנות, שבו משתתפות 36 אמהות ו־173 בנות מכיתות ה' עד ח', שמשחקות כדורגל ומקבלות במסגרת הפרויקט סיוע בלימודים, סדנאות ועוד. מלבדן זוכות לסיוע עוד כ־450 ילדות ונערות מיפו, יהודיות וערביות, שמשחקות אלה לצד אלה בליגה היפואית. ביום שני האחרון התחרו למעלה מ־200 אמהות ובנות בטורניר כדורגל לסיכום התקופה בפרויקט.
"זה משהו שלא היה קיים פה אף פעם, שאמהות ישחקו כדורגל. אף אחד לא דמיין שזה יקרה", מספרת הודא אבו־חביש, מנהלת הפרויקט, המאמנת והשופטת בטורניר. "הפרויקט פורסם באתר של יפו ואף אחד לא ציפה שזה יהיה כזה גדול, אבל כבר למפגש ההיכרות הגיעו לא מעט אמהות".
בשביל הודא, שהייתה שחקנית כדורגל בצעירותה, מדובר בסגירת מעגל. "שיחקתי במכבי חולון ואפילו התקבלתי לנבחרת ישראל, אבל ההורים שלי אמרו שכדורגל זה לא לבנות", היא מספרת. "בגלל זה הופתעתי מאוד שהפרויקט התרומם. עכשיו בטורניר דווקא אמא שלי, שריסקה לי את החלום, באה לשחק איתי כדורגל. מבחינתי זה מה שאני עושה - עוזרת לבנות להגשים את החלום שאני לא הצלחתי להגשים. הן מקבלות את התמיכה של ההורים והעירייה, וזה עוזר גם לי לדחוף אותן קדימה".
אסיפת הורים
הורות מודעת: איך לא להשליך את הפחדים שלנו על הילדים #43
47:37
המגרש לא זר גם לאמל כולאב, שמשחקת בקבוצה לצד בתה איה. "כשהייתי ילדה שיחקתי כדורגל וזו הייתה הפעם הראשונה שנתנו לבנות לשחק", היא נזכרת. "לא הייתה לנו קבוצה, רק לבנים. זה היה מאוד שוביניסטי. תמיד הייתי הבת היחידה ועיקמו על זה את הפרצוף. נלחמתי על זה, דבר שמאוד קשה בחברה שלנו, וככה בשנת 1999, כשהייתי בכיתה ט', הקמנו קבוצת כדורגל לבנות. הייתה היענות, הצטרפו עוד בנות מבית הספר, וככה גדלנו".
כשאיה סיפרה לה שפותחים קבוצת כדורגל לבנות ביפו, "נורא התרגשתי. היא בכלל לא ידעה את הסיפור שלי", מספרת אמל. "היא לא מבינה שהיא שוברת מוסכמות. איך שהיא מדברת על זה, זה מובן מאליו בעיניה! זה מראה כמה הנושא הזה נכנס למודעות. אנחנו רחוקות שנות אור מעולם מושלם ופמיניסטי, אבל מרגש שהיא לא שמה לב שקבוצת כדורגל לבנות זה משהו פורץ דרך".
איה, שעולה לכיתה ז', התחילה לשחק כדורגל כשהייתה בכיתה ד', ובבית היא משחקת עם אמה ואחיה. "הוא טוב יותר בינתיים כי הוא התחיל לשחק כבר בגיל שש", היא מסבירה. "לא משנה מה אומרים, כדורגל זה ממש לא רק לבנים. זה גם לבנים וגם לבנות. אנחנו משחקים יחד גם בבית הספר". איה מתאמנת גם בהתעמלות קרקע, והכדורגל מהווה בין היתר זמן איכות עם אמא. "כיף לי שאמא משחקת איתי כדורגל", היא אומרת. "אני מבלה איתה ככה יותר זמן ואני רואה שגם היא נהנית מאוד".
לדבריה של אמל, מעבר להנאה מהמשחק, הפרויקט נותן מענה לצורך חשוב. "מדובר הרבה פעמים בנוער במצוקה. זאת חצר אחורית ביפו, ולמרות שבאמת יש שיפור, זאת אוכלוסייה קשה. עוזרים לבנות בלימודים ואחריהם, והן מאוד אוהבות את זה".
מרוות חסונה, שמשחקת בקבוצה עם בתה נור בת ה־13, מספרת שההתחלה לא הייתה פשוטה. "התגובות של המשפחה היו לא משהו", היא משחזרת. "היה קשה להם לקבל את זה, 'מה זאת אומרת שבחורה תשחק כדורגל'. אבל לאט־לאט הם התחילו להבין את העניין ועכשיו כולם גאים ומבסוטים על נור. מגיעים לכל המשחקים, מפרגנים לה חבל על הזמן. זה הפך להיות משהו שכולם נהנים ממנו".
האם הגאה מספרת שנור התאהבה בכדורגל עד מעל הראש. "כל החיים שלה זה כדורגל. כשהיא משחקת היא מרגישה שהעולם בכף היד שלה. זה במקום הראשון שלה - קודם כל כדורגל ואחר כך שיעורי בית, לאכול או לעזור לאמא". אבל גם מרוות מודה שהיא מתרגשת כל פעם מחדש. "כשיש משחקים אני עפה יותר מהילדה. זה מחזיר אותי לילדות ואני שוכחת מכל העולם. אין מילים לתאר את ההרגשה כשיש משחק לאמהות".
ראש עיריית תל־אביב-יפו רון חולדאי אמר כי "אנחנו בעיריית תל־אביב-יפו רואים חשיבות עליונה בקידום הספורט בקרב ילדות, נערות ונשים בעיר, ומשקיעים בכך משאבים רבים. מיזם ליגת הכדורגל לאמהות ובנות הוא חלק מהתוכנית האסטרטגית שלנו 'עיר שווה' במטרה ליצור שוויון מגדרי, וזהו אינטרס חברתי רחב ובאחריות כולנו לקדמו. חמש קבוצות כדורגל של אמהות ונערות, ערביות ויהודיות מיפו, פוקדות את המגרש בדיוויס לואיס פעמיים בשבוע על מנת לשחק כדורגל ולקבל כלים לחיזוק ההורות ולעודד חיי שותפות וקהילתיות, וזה מחמם את הלב". •
אמל כולאב, שמשחקת עם בתה איה: "היא לא מבינה שהיא שוברת מוסכמות. אנחנו רחוקות מעולם מושלם ופמיניסטי, אבל מרגש שבעיניה קבוצת כדורגל לבנות זה דבר מובן מאליו"
איה, בתה של אמל, עולה לכיתה ז': "לא משנה מה אומרים, כדורגל זה גם לבנים וגם לבנות. כיף לי שאמא משחקת איתי. אני מבלה איתה ככה יותר זמן ואני רואה שגם היא נהנית מאוד"
מרוות חסונה, שמשחקת עם בתה נור: "בהתחלה התגובות של המשפחה לא היו משהו. היה קשה להם לקבל שבחורה תשחק כדורגל. היום כולם מבסוטים על נור, מגיעים לכל המשחקים"
