"אני מתלבטת למה כדאי לי להתחפש", מתייעצת איתי האחיינית שלי בת ה-13. "האם כדאי לי להתחפש לחיילת קומנדו, ללוחמת נינג'ה דרקונים או לחתולה יוקרתית?"
"וואו", אני מתרשמת, "החלטה קשה". היא לא יודעת, אבל אני בעיקר מתרשמת מהפמיניזם שנכנס לו לאיטו לשמות התחפושות האלו. מי דמיין, בזמן שאני הייתי ילדה, להתחפש ללוחמת נינג'ה או לחיילת? בדרך כלל התחפושות היו מוכוונות ומוסללות על פי מגדר, כאשר היה ברור שבנות התחפשו לתפקידים נשיים כמו כלה, ספרדייה או רקדנית, ואילו הבנים התחפשו לתפקידים גבריים כמו קאובוי, שוטר או חייל.
אני חושבת לעצמי שכנראה משהו משמעותי השתנה בדור הזה, אם ילדה בת 13 רוצה להתחפש ללוחמת דרקונים אגדית. אני מביטה בה בהשתאות ובשמחה, עפה על גלי הפנטזיה שלי, וכל זה מחזיק מעמד עד שאני רואה את התמונות.
בהתחלה אני לא כל כך מבינה במה מדובר, נדמה לי כאילו היא פתחה מגזין פורנו והיא מעלעלת בו להנאתה. כשהיא רואה את התדהמה בעיניי היא מסבירה לי לאט. "את רואה? ככה נראית החיילת, וזאת התחפושת של הלוחמת". האצבע שלה נעצרת, וזה השלב שבו הפנטזיה שלי מכה בפרצופי. בעוד אני דמיינתי לוחמת נינג'ה לבושה בגדי קרב, הרי שהבגד של הלוחמת הזו כולל בגד גוף צמוד בעל מחשוף בצורת וי, שמסתיים במכנסונים קצרצרים. אפשר לומר שאף לוחמת נינג'ה לא תצליח באמת להילחם בבגד שכזה.
לוחמת או חשפנית?
אני מביטה בתשומת לב בתמונות ומגלה שגם התחפושת של חיילת הקומנדו זה לא בדיוק מה שחשבתי. ולא רק שהתחפושת הזו לא נראית בפועל כמו תחפושת של לוחמת, אלא ליתר דיוק זה נראה כאילו החבר'ה בקומנדו הזמינו חשפנית כדי לבדר אותם. ראיתם אי פעם לוחמת עם חליפה קצרצרה, מגפיים עם עקב וביריות? כי אני לא ראיתי. עם מי בכלל אפשר להילחם ככה? אולי רק עם עצמך, סביב הניסיון ללכת בקו ישר מבלי ליפול.
אני מנסה להגיד לעצמי שאולי תחפושת החתול תהיה זו שתביא את הישועה, "כי חתול זה בכל זאת חתול, וכמה כבר אפשר לשנות את המראה שלו?" - מסתבר שהשם של התחפושת הוא בכלל לא חתולה, אלא מדובר ב"אשתו של", או ליתר דיוק "תחפושת אשת החתול היוקרתית", ובכל מה שנוגע לתחפושת הזו הרי שזה כבר בכלל סיפור אחר. כי בעוד אני דמיינתי חתולה שלובשת בגד מנומר, בערך כמו שעדן בן זקן לבשה בחשיפה הראשונה שלה, הרי שפה מדובר במראה אחר לגמרי הכולל בגד גוף, ביריות, גרבוני רשת, ולמי שלא הבין גם מוצגת תמונה מהצד שמבהירה שמדובר בחוטיני. ואגב, על הדרך יש לחתולה גם שוט ביד. ראיתם פעם חתול עם שוט? כי לחתולים שאני פגשתי לא היה כזה. כנראה הם לא היו "יוקרתיים" אלא סתם חתולי רחוב או חתולי זבל.
לא התקדמנו מאז סינדרלה?
אני בוהה בתמונות, ושואלת את עצמי איך זה יכול להיות שבעידן שבו המודעות בענייני נשיות ופמיניזם הולכת וגוברת, עדיין ישנן תחפושות כאלו? איך זה יכול להיות שבעידן שבו היה קמפיין MeToo העולמי שיצא כנגד הטרדות מיניות, ושבו מדגישים שוב ושוב את הנושא של החפצת נשים ונערות, עדיין בכל פורים צצות התחפושות האלו, וקוסמות כל כך לנערות? איך זה יכול להיות שבעידן שבו חל שינוי בסרטים, בסדרות ובספרות הכתובה, וישנן גיבורות שנושאות סרטים שלמים על כתפיהן כאשר הן עצמן הגיבורות הראשיות, ללא גבר שמככב לצידן ומציל אותן - עדיין זה מה שאנחנו רואים? ואני מדברת על סרטים פופולאריים למבוגרים ולנוער כמו "וונדר וומן", וסרטים לילדות כמו "אמיצה", לצד ספרי השראה על נשים שפעלו לאורך ההיסטוריה.
האם לא התקדמנו מאז סינדרלה, הנסיך ו"חיו באושר ועושר"? איך זה שעדיין נערות רוצות להתחפש בתחפושות שכל העניין שבהן נובע מהסיסמה "תהיי יפה, מושכת וסקסית"? האם לא חל שינוי במהלך השנים?
אז נכון, אם מסתכלים בזכוכית מגדלת מבינים שיש איזשהו שינוי, כי אם בעבר אמרו לנשים "תהיי יפה, מושכת וסקסית כי ככה גברים יאהבו אותך", הרי שלאחר מכן האימרה השתנתה ל"תהיי יפה, מושכת וסקסית כדי שאת תאהבי את עצמך", ועכשיו כבר לא ברור מהו בדיוק המסר שעובר לבנות, אבל ישנה הרגשה כי עם כל הפמיניזם, הרי שהתוצאה היא אותה תוצאה בדיוק כמו שהיה לפני הרבה דורות, בדיוק אותו מסר שעבר לנשים מאז ומתמיד. רק שכיום קוראים לזה בקול רם ובגלוי - החפצה.
אני מנסה להבין אם הדור שלנו, המבוגרים, מפספס משהו בחיי הצעירים. האם מדובר באמת בהחפצה או שבדור שבו הזמרות ב-MTV מתלבשות בערך כך, זה נראה להן בסדר? חשבו על ביונסה והלבוש שלה בהופעות הענק, דמיינו את קים קרדשיאן ומה שהיא לובשת (או כמעט לא לובשת) בצילומים שלה. אלו נשים שמשמשות מודל עבור הבנות שלנו. מחקרים הוכיחו כי הבנות מביטות בהן ומנסות לחקות אותן, הן בלבוש ובמראה והן בתנוחות שבהן הן מצטלמות בתמונות שלאחר מכן עולות לאינסטגרם.
נוסיף לכך את העובדה שהדור הזה נחשף בטיק-טוק לתכנים מיניים שונים ומגוונים, וגם מייצר כאלו בעצמו. אז אולי הדור הזה כבר קהה-חושים לגבי איברים חשופים, פורנו ועוד, אולי בעיניהם אין כאן בעיה בכלל?
אני מעיפה מבט נוסף בתמונות, ומתלבטת אם בכלל כדאי לומר משהו או לוותר. בהלת הקורונה הולכת ותופסת תאוצה, אירועים ברחבי המדינה מתבטלים, ואולי החשוב הוא שהילדים יתחפשו ויצליחו בכלל לחגוג את פורים. אבל משהו בתמונות האלו לא נותן לי מנוח. אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שאותם מחקרים מוכיחים כי תמונות החיקוי האלו, שעולות לרשת, אינן מועילות לדימוי הגוף של נערות, ובסופו של דבר מעל 50% מהן חשות שהן לא מרוצות מעצמן. וכאשר שליש מבני הנוער בודקים אחת לכמה דקות את מספר הלייקים שקיבלו ומאוכזבים, הרי שמדובר בגלגל שהולך ותופס תאוצה.
בסופו של דבר אני מקבלת החלטה, ומסבירה לה שהתחפושות האלו הן לא לעניין, ואומנם אני לא אמא שלה אבל אם היא שאלה אז זו דעתי. "למה שתלכי ככה בכלל?", אני שואלת אותה, "יש מיליון דרכים אחרות להרגיש טוב עם עצמך וללבוש משהו אחר ומגניב, כזה שבעוד יומיים, כשיעלו את זה בסטורי ותשכחי שזה היה פורים, לא תתפדחי". היא מקשיבה, חושבת, ולי לא נותר אלא לקוות שהמסר עבר.
