כמעט בכל משפחה יש את הילד הזה, הילד הטוב, הנעים, הזורם, שנענה לכל בקשה, שעושה לפני שאפילו מבקשים ממנו, שעורך את השולחן, שוקד על הלימודים ודואג לכולם. יש סיכוי לא קטן שאנחנו בעצמנו היינו הילד הזה.
להורים התיאור הזה נשמע מושלם. אבל במציאות לפעמים הילד הטוב הזה משלם מחירים. ברור שזה נעים ונוח לנו כהורים ואולי אפילו זה הילד שתמיד רצינו.
עדיין, חשוב שנפנה את תשומת הלב למחיר הפוטנציאלי, שהילד המרצה משלם. המחיר שהנחמדות, האכפתיות הרצון לשרת, הופכים אצל הילד המרצה לדפוס משמעותי, המופעל על ידו תדיר, ובמובנים מסוימים ממש מגדיר אותו. כדאי שלצד הנחת שלנו כהורים, מהרווחים המידיים של ההתנהגות הזו, נסתכל גם על הצורך של הילד המרצה להפעיל את הקול הפנימי שלו לתנודות פנימיות של אחרים, ואז לריצויים, כדי להצליח להרגיש אהוב ושייך.
אהבה ללא תנאי
הסיבה שריצוי היא אסטרטגית התנהגות קשה וכואבת, היא הפגיעה שלה בצורך הרגשי העמוק ביותר של כל אחד ואחת מאתנו - הצורך להרגיש שאוהבים אותו ומקבלים אותו ללא תנאי. במובן הזה, הריצוי פוגע גם ביכולת שלנו להרגיש שמקבלים אותנו כמו שאנחנו.
בכל מה שקשור לאהבה ללא תנאי, חשוב שנבין, שכשילד בוחר לרצות כדפוס, הוא עובד ללא הפסקה כדי לדאוג ולוודא כל הזמן שלסביבה שלו יהיה נעים ונוח, שמרוצים ממנו, מסופקים ושמחים. הוא לוקח על עצמו אחריות על משהו שממילא אין לו יכולת לשלוט עליו, ומאמין שכדי שיאהבו אותו, הוא צריך להיות טוב או חרוץ או מוצלח בלימודים, מוקף חברים ועוד. התחושה היא של מרדף הישרדותי ואינטנסיבי אחר אהבת הסביבה. וזה עצוב ומכמיר לב. זה גם מעייף ולרוב גם פשוט מיותר.
קראו עוד
אף אחד מאיתנו לא רוצה שיהיה תנאי לאהבה שהוא מקבל. אף אחד מאיתנו לא רוצה להרגיש ולחשוב שיאהבו אותו רק אם הוא צעיר, מצחיק, יוזם, מפרנס, מאכיל, משרת, או מחלק כספים ומתנות. כולנו רוצים שיאהבו אותנו גם אם קצת השמנו והקרחנו, גם אם במסיבה הערב אין לנו חשק להצחיק ולהפעיל את כולם, או אם אין לנו כוח לסדר, להכין ולטפל.
כשילד מרצה, אין לו את התחושה הזו שמותר גם וגם, שהוא יכול להוריד לפעמים את הרגל מהגז, שהוא יכול להתנהג אחרת, שיאהבו אותו בכל מקרה.
שיאהבו אותנו בזכות מי שאנחנו
בכל מה שקשור לשאיפה שיאהבו אותנו בזכות מי שאנחנו, חשוב שנבין - ילד הבוחר בריצוי, מתרחק מאוד מעצמו. זה יכול להגיע למצב שאין לו מושג מה הוא רוצה ומי הוא בכלל. הוא כל-כך מופעל לפי צרכי הסביבה, עד שאין לו שום חיבור לרצונות הפרטיים שלו.
התנהגות כזאת מדאיגה, כי בשורה התחתונה מי שאנחנו, והייחוד שבנו, קשורים לסך כל הרצונות שלנו. מה שאומר שבלי החיבור לרצונות שלנו, אנחנו לא באמת מממשים את עצמנו.
במצב שהבחירות שלנו נגזרות מאנשים אחרים, אנחנו לא באמת בוחרים ולא באמת מחוברים לעצמנו. זה נכון גם כשאנחנו עושים דווקא ומתנהגים בצורה מסוימת, רק כדי להבדיל את עצמנו מאחרים, או כדי להכעיס אותם, וזה נכון גם כשאנחנו ממהרים להסכים לכל בקשה, מוותרים בקלות, או מחפשים איך לתת ולתת. בשני המקרים אנחנו פועלים ביחס לאחרים, במקום מתוך חיבור לעצמנו.
כשילד מרצה לא יודע מה הוא עצמו היה רוצה לעשות, או איך הוא היה רוצה להגיב. אין לו את היכולת להתחבר לעצמו, ולהביא את היופי והייחוד שבו החוצה.
איך מתנהגים אחרת
ישנם דברים שאנחנו כהורים צריכים ויכולים לעשות, כדי לעזור לילד להתחבר לעצמו.
לא להפסיק להסתכל גם על הילדים "הטובים": לבדוק אם אנחנו מזהים שהם יותר מכוונים לאחרים, ופחות מחוברים לרצונות של עצמם.
חיזוק הקשר של הילדים המרצים עם הרצונות שלהם: איך עושים את זה? נשאל אותם מה הם מעדיפים, מה הם בוחרים, האם באמת מתאים להם לעשות את מה שהם עושים או שהם חוששים ממשהו. חשוב שנזכור שזה לא בהכרח יקרה להם באופן טבעי. יכול מאוד להיות שנצטרך ללמד אותם איך בוחרים ואיך מגלים מה אנחנו אוהבים ומעדיפים. נוכל למשל להציע להם לבחור בין מספר מצומצם של אפשרויות, לעזור להם להבין באיזו בחירה יותר טובה להם, וללמד אותם לעמוד על שלהם ולקבל החלטות בכוחות עצמם.
אהבה ללא תנאי: נסו להעביר מסר לילד שאתם אוהבים אותו ללא תנאי. גרמו לו להבין שאנחנו אומנם שמחים ומשבחים התנהגות מסוימת, או כועסים ומטיפים על התנהגות אחרת, אבל שתמיד אנחנו אוהבים ונאהב ללא קשר למעשים.
לא לוותר על הקול שלהם: הזמינו את הילדים להביא מעצמם בפנינו ובפני חבריהם, לעמוד על שלהם, לא לפחד להביע את הרצונות והבחירות שלהם. עודדו אותם על כל גילוי אישי והבעת קולם, ועל הדרך שהם עושים.
