ההודעה הפומבית של הנסיכה קייט מידלטון על כך שחלתה במחלת הסרטן, טלטלה את העולם כולו, שעוקב באדיקות אחרי הנעשה בבית המלוכה הבריטי. אולם האתגר המשמעותי והמורכב יותר של מידלטון הוא לא בציבוריות העולמית, אלא בתוך הבית הפרטי שלה ושל הנסיך וויליאם ושל שלושת ילדיהם הקטנים.
קשה להפריז בקושי הגדול לספר לילד שאחד מהוריו חולה בסרטן ורוב ההורים מרגישים לא בנוח עם המשימה. החשש הכי גדול שלהם הוא שהמידע יכאיב לילד. כך תעשו זאת נכון:
לא לרוץ לספר לילדים
בישרו לכם כי חליתם בסרטן? קחו רגע. תנו לעצמכם זמן לעכל את הבשורה, להירגע ולספר לילדים כאשר אתם מרגישים מוכנים.
לא להסתיר
לילדים בכל גיל יש יכולת פנימית להרגיש שמשהו אינו כשורה, גם כשלא ברור להם מה בדיוק. הם חשופים למידע ועלולים לשמוע ממישהו אחר על מחלת ההורה, לעיתים באופן לא מדויק. הם עלולים להאשים את עצמם או לדמיין דברים שלא קשורים למציאות. הסתרה או אי אמירת אמת, עלולה לסכן את האמון שביססתם עם ילדיכם. לילדים יש זכות לדעת מה קורה להורים שלהם, כמובן בהתאם לגילם והבנתם.
כנות ופתיחות
חשוב להיות כנים ופתוחים כדי שהם יוכלו לתת בכם אמון. אמת, קשה ככל שתהיה, מהווה הקלה על מצב של חוסר ודאות. בניגוד למחשבה שידע עלול להבהיל או להפחיד, הוא דווקא מרגיע ונותן לילד תחושה שהוא יודע בפני מה הוא עומד. במתן ידע אנו מלמדים את הילדים להתמודד עם המציאות והתמודדות טובה של המשפחה מהווה מקור לכוח נפשי. הילד יכול ללמוד להתמודד עם רגשות כואבים ולגלות את הכוחות שלו ושל משפחתו.
מותר להגיד סרטן
כאשר אתם מספרים על המחלה, השתמשו במילה המפורשת סרטן. הם בכל מקרה ישמעו את המילה הזאת מהסביבה. ספרו באיזה סוג סרטן חליתם ומה המשמעות של הדבר במילים פשוטות (אמא חלתה בסרטן A, היא נראית בריאה אבל בפנים היא חולה). מותר לכם לבכות, מותר לילדים לבכות ומותר לכולם לחוש מבולבלים.
לעודד שאלות ורגשות
בשיחה עם הילדים חשוב לדבר בעדינות ורגישות. חשוב להיות במגע פיזי איתם על מנת להקנות ביטחון ואהבה. מומלץ לשתף בעובדות הקשורות הן למחלה והן לפרוצדורות העומדות בפניכם. דברו בשפה פשוטה ומותאמת לגילי הילדים. היו כנים, עודדו את הילדים לשאול שאלות ולדבר על רגשותיהם. שתפו גם אתם ברגשותיכם ובכך תהוו מודל. בכל שלב יש צורך לעדכן את הילדים בהתפתחויות. חשוב שהשיח יהיה מתמשך ולא שיחה חד פעמית. הם זקוקים לזמן על מנת לעבד את האינפורמציה במקטעים ולא בבת אחת.
להדגיש את התקווה לריפוי
חשוב להדגיש כי סרטן אינו מחלה מדבקת והוא שונה ממחלות אחרות שאנחנו מכירים. יש להסביר כי איננו יודעים מהי סיבת המחלה, ישנם סוגים שונים של סרטן וכל סוג מתנהג אחרת. חשוב לתת עוגנים לילדים ולומר כי למחלה יש טיפול רפואי ולדבר על אמונה ברפואה, במדע, בהשגחה עליונה או בכל מה שיכול לתת תחושת ביטחון ותקווה להחלמה. אל תבטיחו החלמה. ילדים בגילים שונים מקשרים סרטן עם מוות. חשוב לדבר על כך ולהדגיש את התקווה לריפוי.
לא לבקש מהם לשמור בסוד
אפשרו לילדים לשתף חברים ובני משפחה במה שהם עוברים. כאשר ילד נאלץ לשמור את המחלה בסוד, הדבר מכביד עליו והוא עלול לקבל את הרושם כי יש להתבייש בכך. ישנה חשיבות גדולה לתמיכה ולהבנה של הסביבה לגבי מה שעובר על המשפחה בכללותה ועל הילדים בפרט.
להיות מוכנים לשינויים בהתנהגות
תגובות הילדים הן שונות ולעיתים חלים שינויים בהתנהגותו ובמצב רוחו של הילד בעקבות המצב. תיתכן נסיגה (רגרסיה) בהתנהגות כמו הרטבת לילה, גמגום, חרדות, התקפי זעם, בכי בלתי מוסבר, בעיות לימודיות ועוד. זוהי התנהגות נורמלית במציאות שאינה נורמלית.
לנסות לשמור על שגרה
מחלת הסרטן מביאה עימה שינויים רבים במערך המשפחתי. שינויים לעיתים בהופעה החיצונית של ההורה החולה. לעיתים חלה ירידה בתפקוד הכללי של החולה. חשוב לשמור על שגרת היומיום במידת האפשר. לדאוג שצרכיהם של הילדים ימולאו. ניתן להיעזר בבני משפחה וחברים, אך חשוב שיהיו דמויות קבועות שניתן לסמוך עליהן.
לסיום, חשוב לזכור, המשפחה היא העוגן שלנו. החוסן המשותף במהלך ההתמודדות עם המחלה היא חלק מתהליך הריפוי ויכול להיות גם הזדמנות לחיבור וחיזוק התא המשפחתי והקשר עם הילדים.
לימור רז היא עו"ס קלינית פסיכותרפיסטית, רכזת טיפול והדרכה ב"בית אורנית" של עמותת עזר מציון שמלווה ומסייע לחולי סרטן ובני משפחותיהם, מטפלת זוגית ומשפחתית
