בשיתוף תנובה
ישראלים וישראליות רבים עמדו בחודשים האחרונים בפני אינספור אתגרים שמעולם לא חשבנו שניאלץ להתמודד איתם - והרגישים שבהם היא ביציאה של החצי השני למילואים לפרק זמן ממושך. לא פחות מורכבת היא דווקא החזרה הביתה, לשגרה אחרת - וזה נכון פי כמה כשמדובר בהורים לילדים.
אפרת לקט, מומחית להורות והאישה שמאחורי מיזם 'אמא מאמנת', חברה לתנובה לפרויקט 'זמן משפחה', על מנת לספק להורים הישראלים תכנים מגוונים ופרקטיים לתקופה הנוכחית. מהן ההמלצות שלה?
"שני יקומים מקבילים צריכים להתחבר מחדש"
"כשאהוב או אהובה חוזרים ממילואים זה קצת כמו שהייתם ביקומים מקבילים", אומרת לקט, "ובזמן שאחד מכם היה שר האוצר, התחבורה, הכלכלה והרווחה, שף, מורה וקצת מנחה חוגי יצירה ומשחק, השני היה היכן שהיה, נחשף לקולות, משימות ומראות שאפשר רק לדמיין". התחושה לעתים קרובות היא שמי שנשאר בבית הסתדר מעולה, ארגן את סדר היום שמתאים לו. "ואולי אפילו נוצרו חוקים חדשים, כללי אסור ומותר שאולי מי שהיה במילואים לא מכיר, אולי לא מסכים להם. יש הרבה מאוד להתרגל אליו מחדש".
כאשר ההורה חוזר, היקומים המקבילים צריכים להתחבר מחדש, "אך הם למעשה ממשיכים להתקיים יחד, בתהליך של הסתגלות הדדית", אומרת לקט.
"אתם יכולים לעבור את זה יחד" - 5 אבני דרך להתמודדות מבחינת הקשר הזוגי
איך מתמודדים עם חזרה לשגרה, לעבודה ולאינספור המטלות? "החיים אכן ממשיכים והקצב באמת גבוה", אומרת לקט. "הייתי רוצה להציע לזוגות הנמצאים בסיטואציה כמה אבני דרך שבאמצעותן תוכלו להסתגל ולהתרגל מחדש אחד לשני".
המפתח הראשון והחשוב ביותר, רגע לפני שנשאבים נשאבים לשגרה הלא שגרתית, הוא דיאלוג. "דברו. ספרו. שתפו. הקדישו זה לזה זמן גם אם זה זמן קצר ביום, זו הדרך להתחבר מחדש. דברו על תחושת הזרות מול הבטחון". לקט אומרת כי גם עבור זוגות עם זוגיות ארוכת שנים, ילדים וניהול מוצלח של בית משותף, "הניתוק שנכפה עליכם בתקשורת מינימלית יכול ליצור עבור שניכם חוויה של זרות ומרחק. זה טבעי, זה הגיוני, לא צריך להיבהל מהתחושות האלה, אלא רק להכיר בהן אצל שניכם ולהחזיר בחזרה, ולאט, את הקרבה והבטחון".
אבן הדרך השניה היא לגלות מי אני ומי אתה. "אני יודעת שאת יודעת שהוא מכיר אותך כל כך טוב והוא בטוח יודע מה צריך לעשות כדי להתחבר שוב. אבל האמת היא שאני בטוחה שכמו שאת גילית בך כוחות חדשים והתמודדויות שלא חשבת שתצליחי, יש סיכוי שהחוויה הזו משותפת לשניכם. ספרו עליה, על הכוחות שגיליתם, על המשאבים שאפשרו לכל אחד להתמודד עם מה שהיה צריך, זו תקופה מורכבת וטמונה בה הזדמנות להכיר באופן שלא הכרתם עד עכשיו".
אבן הדרך השלישית של לקט היא תיאום ציפיות רגשי. "דברו חשוף ופגיע על מה שהרגשתם, על הדאגה, הפחד, על החשש מאיך תסתדרו מכאן. דווקא כשאתם חשופים וחושפים זה מפחית את עוצמת הרגש ומאפשר קרבה ואינטימיות. ומשם תמשיכו למה שאתם מבקשים זו מזה, למה שאתם צריכים". בהתאם, אבן הדרך הרביעית היא תיאום ציפיות לוגיסטי. "הוא לא קורא מחשבות גם אם הוא מכיר אותך מעולה", אומרת לקט. "ציפייה שאיננה מדוברת היא מתכון כמעט בטוח לאכזבה של שניכם. אני יודעת שהסתדרת מעולה ועכשיו זה הזמן לחבר אותו בקצב שמתאים לשניכם, חזרה לחלוקה במטלות".
לסיום, אבן הדרך החמישית של לקט היא לא לקחת דברים באופן אישי. "את תהיי עסוקה, הוא יהיה מרוחק וידבר עם החברים מהצבא יותר מאשר איתך. זה לא נגדו וזה לא נגדך, זה מה שזה. אף אחד מכם לא תכנן להיעקר מהחיים שלו לכל כך הרבה ימים, לקושי הזה שכל אחד מכם חווה, ייתכן וכל אחד מכם חווה כעס, ובצדק. כעס על מה שקרה, קורה או לא ברור שיקרה. התמודדו שניכם מול הכעס הזה במקום להפנות אותו אחד כלפי השני, אתם יכולים לעבור את זה יחד".
"תנו לילד להיות חלק מקבלת ההורה שחוזר, אפשרו לו את הזמן להתחבר מחדש"
בכל הנוגע להתנהלות מול הילדים על רקע החזרה של ההורה ממילואים, לקט אומרת כי חשוב לספר לילד שההורה עומד לחזור, ברגע שתאריך החזרה הופך ודאי. "תנו לילד להתכונן רגשית לחיבור המחודש, זה אולי מצטלם נפלא כשאבא מפתיע את המשפחה, אבל לא לכל הילדים ההפתעה הזו נעימה ולא כולם יגיבו אליה כמו בסרטונים שנראה ברשת. חלקם ירצו לברוח, לסגת, יוודאו שזה אמיתי, חלקם יבכו וחלקם יתרפקו ויחבקו ויתקשו לחזור לפעילות בה עסקו".
לקט מציעה לתת לילדים להציע איך לקבל את ההורה ששב מהמילואים. "אולי הקישוטים על הדלת לא יהיו הכי יפים, אבל הילדים ירגישו חלק מהאירוע ולא רק אורחים באווירה השמחה של החזרה", לדבריה.
אחרי קבלת הפנים, לקט אומרת כי יש סיכוי גדול לכך שהילדים יבקשו שההורה שנעדר יעשה יותר פעילויות איתם: מקלחת, לקחת לגן, להלביש. "זו בסך הכל כמיהה ליחד, ודאות וסוג של שליטה, הדרך של הילד לוודא שההורה לא ילך שוב", אומרת לקט. "אפשר וחשוב לאפשר את זה עד שהביטחון של הילד שההורה חזר באמת יתבסס ואפשר להוסיף זמן אישי של החוזר (כשהוא פנוי לכך) עם כל אחד מהילדים ואפילו בכל יום. זה לא חייב להיות משהו גדול, 10 דקות יומיות של משחק אישי עם כל ילד, להזמין ילד אחר להצטרף אליו לשטיפת הרכב או לקניות או לריצה, זמן אישי שיכלול המון מגע, מבט עיניים ויחד אמיתי יעזור לשניהם".
עם זאת, לקט אומרת כי יכולה להיווצר גם תגובה הפוכה, בה הילד לא רוצה את קרבתו של ההורה שחזר. "במקרה כזה אני אזכיר את המנטרה שלי למלחמה הזו ובכלל - זה לא יימשך לנצח. כשהילד יבטח בנוכחות הקבועה של החוזר בבית, לאט לאט הוא יתקרב שוב". במקרה כזה, לקט מציעה להורה שנשאר בבית להזמין את החוזר ממילואים להצטרף לפעילות משותפת עם הילד, "ולא להעיר לילד או ללחוץ עליו להתקרב. תנו לו זמן. זמן מרפא את הכל, גם את הגעגוע וגם את הביטחון".
איך מתמודדים עם החזרה שלנו מהמילואים?
אין בושה בקבלת עזרה - בטח במצב המורכב של חזרה ממילואים: "אני מציעה לחוזרים לקחת את הטיפול שהצבא מציע, או כל טיפול זמין אחר, אם הם מרגישים בצורך בכך", אומרת לקט. "לא לכל אחד מתאים לדבר על מה שעבר ולא עם כל אחד אפשר לדבר, גם לא עם בן\בת הזוג, אם אין לו את הכלים להכיל או להבין איך נכון להגיב ומה לשאול".
אם חשוב לכם לשתף, "שתפו את בן או בת הזוג, ובמקביל ספרו להם מה אתם צריכים. האם אתם צריכים הקשבה, אולי אתם צריכים עצה או עזרה".
לקט מבהירה כי מדובר על מצב חדש לחלוטין עבור כולנו, "ואף אחד לא יכול לנבא ולנחש מה השני צריך. התאמנו על לבקש בישירות ובפשטות את מה שאתם צריכים".
ולסיום, לקט אומרת לחוזרים, "אם יש בכם כוח ואנרגיה, בדקו גם עם מי שנשאר בבית מה הוא מרגיש, חושב וצריך מכם. שניכם עברתם תקופה קשה וארוכה, לשניכם יש צרכים חדשים שאולי לא הכרתם, והפתרון הוא תמיד לדבר על הדברים באופן כנה".
בשיתוף תנובה
