בשיתוף תנובה
לכאורה אנחנו כבר אמורים להיות מתורגלים - למדנו איך להגיע מהר למרחב המוגן, לג'נגל בין עבודה לילדים בלי מסגרות ואפילו להסביר מה זה יירוטים. אלא שכל מערכה מזמנת אתגרים נוספים. מי שילדיהם היו צעירים בפעם הקודמת פתאום שואלים שאלות חדשות, אנחנו יותר שחוקים והעולם שבחוץ כאילו ממשיך כרגיל. אז איך עוזרים לעצמנו לשמור על שפיות? איך עוזרים לילדים להפחית חרדה ונותנים להם מענה? ומה עושים כשגם לנו, ההורים, קשה להישאר רגועים ובטוחים? בימים אלה, כשמשפחות רבות מוצאות את עצמן מבלות שעות ארוכות יחד בבית, בממ"דים ובמקלטים, השאלות האלה הופכות למציאות יומיומית. במסגרת פרויקט "זמן משפחה" בשיתוף תנובה מציעה אפרת לקט, אמא מאמנת, תשובות ותמיכה להורים לחוצים.
"הילדים שלי חיכו לפורים כל השנה, ועכשיו בגלל המצב המסיבות והעדלאידע התבטלו. הם כל כך מאוכזבים, איך אפשר לנחם אותם?"
"האכזבה של הילדים היא אמיתית ומוצדקת. עבורם, פורים הוא שיא של ציפייה, וביטול החגיגות מרגיש כמו אובדן של רגע קסום. כמאמנת, אני מציעה לנו ההורים לא לנסות לבטל את העצב שלהם באמירות כמו 'לא נורא, העיקר שאנחנו בריאים', אלא קודם כל לתת לו מקום. מותר להם להיות מבואסים. יחד עם זאת, זו הזדמנות מצוינת לתרגל חוסן, היכולת לייצר שמחה גם בתוך מגבלות. המפתח הוא להחזיר להם את תחושת השליטה דרך עשייה והנה כמה דרכים לעשות את זה:
1. מיני-חגיגה בבית - אם המצב מאפשר, אפשר לארגן תהלוכת תחפושות קטנה וספונטנית בקרבת הממ"ד של כל בני המשפחה או במרחב המוגן הקרוב. המוזיקה והצבעוניות של התחפושות בתוך המרחב המוכר יוצרות "בועת שפיות" מיידית. אם אתם מגיעים למקלט ציבורי/של הבניין אפשר לתאם עם הדיירים האחרים, והכל כמובן בכפוף להנחיות פיקוד העורף.
2. פס ייצור של שמחה - הכנסו עם הילדים אל המטבח והפכו אותו לפס ייצור של שמחה. הכנת המון עוגיות ואפיית אוזני המן הן פעילויות של לישה ויצירה, שגם מווסתות רגשית וגם נותנות לילד תחושה שהוא "מייצר" את החג במו ידיו.
3. להיות בצד הנותן - במקום להתמקד במה שאין (המסיבה הגדולה), נתמקד בנתינה שהיא אחד הכלים החזקים ליציאה מתחושת קורבנות. הכינו יחד משלוחי מנות לשכנים, לחיילים או לילדים אחרים בבניין.
בסופו של דבר, המסר שאנחנו מעבירים להם הוא שהנסיבות אולי לא בשליטתנו, אבל התגובה שלנו והשמחה שנייצר בתוך הבית , הן לגמרי בידיים שלנו.
"אני רוצה להסביר לילדים שלי מה קורה, אבל גם לי אין תשובות"
המסר הראשון הוא שאנחנו לא חסרי אונים. יש לנו כלים ויכולת לתמוך בילדים שלנו גם במצבים כאלה. אנחנו הממ"ד הרגשי של הילדים שלנו, וחשוב שנעביר מסרים של ביטחון. נוכל לומר, למשל, "הממ"ד שלנו הוא מקום ממש בטוח, תראו כמה הדלת שלו כבדה, כמה הקירות עבים".
1. אפשר אפילו לתת לילדים למדוד את עובי הקיר של הממ"ד לעומת עובי קיר רגיל ואפילו להרגיש את כובד הדלת. במילים אחרות חשוב שיקלטו בחושים כמה הממ"ד חזק ובטוח.
2. הטיפ השני שיכול לעזור הוא לתת לילדים תפקיד קטן שיעניק להם שליטה גדולה. כך למשל לבדוק שדלת הממ"ד סגורה, למלא מים בבקבוקים, לארוז תיק וכן הלאה.
תחושת שליטה מחזירה תחושת ביטחון.
"המרחב המוגן שלנו הוא מקלט עירוני, והילד שלי ממש נלחץ מהשהייה שם"
מקלטים משותפים יכולים בהחלט להיות מרחב מלחיץ. יש בהם אנשים שהילדים לא מכירים, ריחות ומראות לא מוכרים ולא פעם גם אנשים מבוגרים שיכולים להגיד דברים מפחידים. ההמלצה שלי היא ממש לייצר טקס של ירידה למקלט - לסדר לילד אוזניות מפחיתות רעשים, לדאוג מבעוד מועד לפרק מרגיע של דמיון מודרך (למשל מהפודקאסט "טיול בדמיון" של מיטל שקד - בספוטיפיי), וכך יש מסביבם בועה קטנה של שקט שמגינה עליהם מהשיחות של המבוגרים מסביב".
"אין מסגרות, והילדים פשוט כל היום במסכים. יש דרך קצת לצמצם את זה?"
כשיש מלחמה, בטח בימים האלה, גם הראש שלנו, ההורים, כל היום במסכים - באתרי חדשות, בנייד שלנו, בעבודה שאנחנו צריכים לעשות עם לפטופ מהבית. וככה לפעמים גם אנחנו מרימים את הראש רק בסוף היום מהמסך, ומגלים שהילדים שלנו עדיין דבוקים אליו. אנחנו נדבקים למסכים לרוב בגלל שתי סיבות עיקריות - הראשונה היא שעמום, והשנייה היא תחושת חוסר נעימות שאנחנו מחפשים דרך לברוח ממנה. ובתקופה הזאת יש הרבה קושי, דאגה לאחרים ולמצב בכלל.
מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לצמצם את השימוש במסכים או לפחות לעשות בהם שימוש נכון? הטיפ הראשון הוא הגדרת אזורים ירוקים - מקומות אליהם המסכים לא נכנסים, כמו שולחן האוכל, חדר השינה, זמן משפחתי וכן הלאה. הטיפ השני הוא להכין מראש אפשרויות לפעילויות כיפיות שאפשר לבחור מתוכן בזמן שעמום, במקום לפנות למסך. הטיפ השלישי הוא 'הפסקה פעילה' - כל 30 דקות לקום מהמסך, לעשות סיבוב, להתמתח, לסדר משהו בבית - כל דבר שכולל תזוזה. אם כבר כן מול המסך, אפשר להפוך את זה לזמן משפחה, לצפות יחד במשהו מעשיר, איכותי או אינטראקטיבי. והטיפ האחרון הוא להגביל מסכים בבוקר ולפני השינה - אלה שעות רגישות שעדיף להשאיר נקיות ממסכים.
4 צפייה בגלריה
אנחנו נדבקים למסכים לרוב בגלל שתי סיבות עיקריות - הראשונה היא שעמום, והשנייה היא תחושת חוסר נעימות שאנחנו מחפשים דרך לברוח ממנה
(צילום: Shutterstock)
"בפעם הקודמת לא היינו בארץ, ועכשיו כשאנחנו אני ממש בלחץ. אני לא מצליחה להסתיר את זה מהילדים שלי, ורואה שזה משפיע עליהם. מה אפשר לעשות?"
האינטואיציה שלך נכונה - במובן הזה שרגשות הם דבר מדבק. ילדים רואים הורים מודאגים, ומפתחים גם הם דאגה. וכמובן גם להפך, כשאנחנו רואים את הילדים שלנו בלחץ ומפחדים גם אנחנו 'נדבקים' בזה. אז מה עושים כדי להפחית אצלנו ואצל הילדים את הלחץ, ולהיות קצת יותר מווסתים רגשית? אחת הטכניקות המוכחות להפחתת לחץ וסטרס היא תנועה - קפיצה, ריקוד, דילוג - כדאי לזוז לפחות כל יום לפחות לכמה דקות. גם מוזיקה, אפילו אם היא גורמת לנו לדמוע ולהתרגש, עוזרת לפרוק מתח. אז שלבו את שני אלה למסיבת ריקודים משפחתית! גם מגע מווסת אותנו, ולכן חיבוק, מסאז', ליטוף יכולים להיות לא רק נעימים אלא גם להביא תועלת. בהקשר הזה גם תנועה של לישה תהיה טובה - מבצק שמרים בשבילנו ופלסטלינה לילדים. לבסוף, עזרה לאחרים מגבירה את תחושת המסוגלות, וגם מחזירה תחושת שליטה ורוגע.
"הממ"ד הביתי שלנו הוא החדר של בן ה-15 שלי. אני מרגיש שלא מספיק יש מלחמה בחוץ, יש גם מלחמה איתו כל פעם שיש אזעקה - כי הוא מתעצבן שנכנסים לו לחדר"
אפשר להבין אותו, זה החדר שלו, והמרחב שלו - כן, גם עכשיו בזמן המלחמה, וזה לא כיף שכל המשפחה פתאום נדחפת לו לחדר. כהורים אנחנו צריכים להכיר בקושי הזה, ולהזמין אותו לשתף בקושי הזה. נשאל אותו - מה יעזור לך להרגיש יותר בנוח כשאנחנו נכנסים לך לחדר בכל אזעקה? לפעמים, עצם זה ששאלנו כבר עשה חצי עבודה.
"התחלנו גמילה מטיטול לפני המלחמה, הילד היה בכיוון הנכון, ועכשיו יש רגרסיה מטורפת - מה עושים?"
רגרסיה נפוצה אצל ילדים בזמן מלחמה, והיא יכולה אגב להופיע לא רק בסוגיית הטיטולים אלא גם בפרידה ממוצץ, היקשרות לחפץ מעבר שכבר נפרדו ממנו וגם שינה במיטת הההורים. מדובר למעשה בחזרה להתנהגות שהילד כבר התקדם ממנה, והיא מאפיינת מצבים של חוסר ודאות וחוסר ביטחון, שמובילים לדריכות וחרדה. המטרה שלנו היא להחזיר לילד את התחושת הביטחון באופן שיפחית את הרגרסיה. אפשר לעשות את זה על ידי הקפדה על שגרות קטנות, ריטואלים של בוקר וערב וטקסים קטנים שמעניקים ביטחון בתוך הכאוס. דרך נוספת לעזור היא הטרמה - ספרו לילדים מה סדר היום שצפוי להם, אפילו מה נכין היום לאכול. כשילד יודע למה לצפות הוא מרגיש מידה מסוימת של שליטה, וזו מקנה לו רוגע. והכי חשוב, תקדישו לילד (לכל אחד מהילדים שלכם, אבל בוודאי לזה שכרגע ברגרסיה) 10 דקות של זמן אישי, בנפרד מהאחים שלו. שבו לשחק, שוחחו, תהיו יחד בקרבה ואינטימיות.
4 צפייה בגלריה
הקפדה על שגרות קטנות, ריטואלים של בוקר וערב וטקסים קטנים שמעניקים ביטחון בתוך הכאוס
(צילום: Shutterstock)
"אני כל היום עם הילדים והבית בכאוס. מצד אחד אין לי כוח לסדר, מצד שני כולם אומרים שזה יכול לעזור. מה עושים?"
בתוך הכאוס של המלחמה והמתח המתמשך, הבית הוא הרבה פעמים שיקוף של מה שקורה בפנים. מצד אחד, סדר באמת עוזר לווסת את המערכת העצבית. כשהעין רואה סדר, המוח מקבל איתות שהעולם בטוח ואנחנו בשליטה. ומצד שני, כשאין כוח, הדרישה לסדר הופכת לעוד משימה מעיקה ברשימת ה-To Do האינסופית, וזה כשלעצמו מעלה את רמת הסטרס והאשמה. הנה כמה מחשבות שאולי יעזרו לך להוריד את מפלס הלחץ
1.הכירי בקושי - מותר לך להיות עייפה. הבית מבולגן כי את משקיעה את כל האנרגיה שלך בהחזקת הממ"ד הרגשי של הילדים ובשמירה על עצמך. זו תקופה הישרדותית והיא לא תימשך לנצח.
2. אל תנסי לסדר את הבית - זה גדול מדי. תבחרי רק את השידה ליד המיטה שלך, או רק את פינת הקפה. מקום אחד קטן שבו העין שלך יכולה לנוח. כשאנחנו מסדרות שטח קטן, אנחנו מחזירות לעצמנו תחושת שליטה בלי להתרוקן מאנרגיה.
3. סדר "תפקודי" מול סדר "אסתטי" - בימי חירום, אנחנו עוברות לסדר תפקודי - האם יש בגדים נקיים? האם יש כלים לאכול בהם? אם כן – ניצחת! הצעצועים על הרצפה בסלון? זה אומר שהילדים שלך שיחקו והיו חיוניים. זה בסדר גמור שהם שם כרגע.
4. תנועה קטנה במקום פרויקט - אם את מרגישה שהבלגן ממש חונק אותך, נסי את שיטת ה-10 דקות (היא מנצחת תמיד) שימי מוזיקה שאת אוהבת, ותגידי לעצמך "אני עושה רק מה שאפשר ב-10 דקות".
כשהשעון מצלצל את מפסיקה! (לא בטוח שתצליחי, אבל תנסי ;)) לפעמים התנועה עצמה (זוכרת שדיברנו על תנועה כפורקת סטרס?) כבר תגרום לך להרגיש מעט יותר טוב.
5. שחררי את ה"צריך" - אם המחשבה על סידור מלחיצה אותך אל תסדרי. כרגע, השקט הנפשי שלך חשוב יותר מהגרביים בסלון. תשאלי את עצמך: "מה הדבר הכי קטן שאני יכולה לעשות עכשיו כדי שיהיה לי קצת יותר נעים?" (אולי זה פשוט להדליק נר או להכין כוס תה, גם בתוך הבלגן)
בשיתוף תנובה
פורסם לראשונה: 16:21, 23.06.25
