בשיתוף תלמה
צפו בפודקאסט המלא:
פודקאסט אלופים ואלופות בשיתוף תלמה: ענת ליליאור ושמוליק דניאל
((מראיין אסף דעואל))
בקיץ האחרון, בין הדיווחים על הקרבות בעזה והדאגה לחטופים, סיפק הספורט הישראלי רגעי נחת נדירים עם הישג חסר תקדים - 17 מדליות, שבע במשחקים האולימפיים ועשר במשחקים הפראלימפיים. בפודקאסט אלופים ואלופות במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" בשיתוף תלמה, התארחו שני ספורטאים שמייצגים את הרוח הבלתי נשברת של הספורט הישראלי: ענת ליליאור, שהתייצבה מול אלופת העולם בגלישת גלים בדרך לשמינית הגמר, ושמוליק דניאל, שהשתקם מפציעה קשה בשירות והפך לספורטאי פראלימפי מצטיין שסיים במקום הרביעי בחתירה, לשיחה מרתקת על ההתמודדות עם כוחות הטבע והחיים.
"אני לא באתי ממשפחה של גולשים, אבא שלי בכלל מטפס ואימא שלי ציירת", מספרת ענת ליליאור, "האהבה לים התפתחה נטו מלראות את הים כל בוקר בחופי תל אביב". הדרך לפריצה הבינלאומית לא הייתה פשוטה. "ברגע שזה הגיע לרמה הבינלאומית, בגלל שלא היה כל כך הרבה אנשי מקצוע שהובילו אותי קדימה, אבא שלי ממש עשה מחקר לגלישה, מצא אליפויות עולם, מצא אליפויות אירופה".
למרות האתגר הגיאוגרפי של מיקום ישראל בים התיכון, ליליאור מדגישה את ההישגים: "אנחנו נמצאים ממש גם מאחורי קפריסין, אז גם איטליה וגם יוון מקבלים גלים יותר טובים מאיתנו, אבל זה לא עוצר אותנו מלהיות יותר טובים מהם. נבחרת ישראל תמיד מדורגת יותר גבוהה מאיטליה ומיוון".
הגלים מייצגים את החיים
בשביל ליליאור, הים, הגלישה והגלים מייצגים פילוסופיה שלמה. "אני ממש חושבת שהגלים והים בעיקר במקצה מייצגים את החיים", היא משתפת. "יש בענף שלי עניין של זרימה, מזל, עניין של מחויבות, פוקוס, אסטרטגיה. יש כל כך הרבה דברים שלפעמים לא יכולים לקרות באשמתך", היא מספרת, "היה לי מקצה 30 דקות שהגיעו שלושה גלים. גל אחד אני תפסתי, גל אחד היא תפסה וגל אחד אני תפסתי. אבל הגל שלה היה הרבה יותר טוב והגלים שלי היו גרועים".
בפריז 2024, ליליאור התייצבה מול טיילר רייט, אלופת עולם פעמיים, בשמינית הגמר. "באימונים הייתי בטופ שלוש מהבנות שגלשו את המקום הזה", היא מספרת. "מן הסתם הייתה סערה, היינו צריכים לחכות יומיים. בגלישה אתה קם בבוקר ועדיין לא יודע אם אתה הולך לגלוש או לא".
2 צפייה בגלריה
ענת ליליאור
ענת ליליאור
"יש עניין של אשמה ושחרור", ענת ליליאור
(אולפן ynet)
"התחרות בטוקיו המחישה עד כמה חשובה ההיערכות לכל תרחיש אפשרי. בטוקיו היה תחזית לגלים מאוד מאוד נמוכים, ואני ירדתי קצת במשקל והכנתי גלשנים שיהיו טובים לזה", משחזרת ליליאור. "פתאום נכנס טייפון. בטייפון פתאום היו גלים ענקיים, זו דוגמה מצוינת לאתגרים הבלתי צפויים שעימם מתמודדים הספורטאים".
הקרב מול טיילר רייט בפריז הראה את המורכבות הזו בצורה בלתי ניתנת לערעור: "בקריינות הבינלאומית דיברו על כמה הגלים שהיא תפסה נתנו לה הזדמנויות אחרות מהגלים שאני תפסתי. היא תפסה גלי צינור שניקדו אותה גבוה יותר ואני תפסתי גלי ביצועים שנקדו אותי נמוך יותר, כי הספוט הזה נחשב כגל לצינורות". הגישה של ליליאור מאוד מציאותית: "יש עניין של אשמה ושחרור", מסכמת ליליאור את מהות הספורט היחידני. "לפעמים הכל תלוי בך ולפעמים לא, אבל ברגע שאתה תהיה שם, אתה תהיה נוכח ואתה תהיה המחליט".
במבט קדימה, ליליאור כבר מכוונת גבוה: "אני עובדת קשה מאוד. ה-WSL מתחלק לשלוש ליגות, הליגה א' שהיא ליגה אזורית, ליגה ב' שהיא רב אזורית וליגה ג' שהיא האולסטאר שלנו. אני מאמינה שאני אצליח להגיע לליגה של האולסטאר".
לחתור קדימה
בניגוד לליליאור, המסע הספורטיבי של שמוליק דניאל היה רצוף תפניות. "הטניס היה הענף שלי במשך מעל עשור", הוא מספר. "באליפות העולם בשנת 2016, כשהייתי חלק מסגל נבחרת ישראל, הבנתי שהטניס התחרותי הוא לא מתאים לדרך שלי. חזרתי לארץ, קיבלתי את ההחלטה, החלטה לא פשוטה". המפנה הגיע כששיתף חבר בהחלטתו. "הוא אמר לי, יאללה מעולה, חצי בצחוק, יש לך עכשיו זמן לבוא לחתור איתנו". מה שהתחיל כתחביב חדש, התפתח במהירות. "אחרי שנה יצאתי לתחרות הבינלאומית הראשונה שלי, ראיתי שיש פוטנציאל תחרותי גבוה, והחלטתי להמשיך".
2 צפייה בגלריה
שמוליק דניאל
שמוליק דניאל
"הגעתי למקומות שלא ציפיתי שאני אגיע אליהם", שמוליק דניאל
(אולפן ynet)
הגיע לספורט התחרותי דרך נתיב שונה לחלוטין: "נפצעתי בשנת 2005 במהלך פעילות מבצעית בהר דוב", הוא משחזר. "עוד כשהייתי מאושפז במחלקת השיקום, הגעתי למקום מדהים שקוראים לו בית הלוחם ושם למעשה נחשפתי בפעם הראשונה לספורט הפראלימפי". תחילה התמקד בטניס למשך כעשור, עד שחבר הציע לו להתנסות בחתירה. "בהתחלה לא כל כך הבנתי מה אני עושה שם, ניסיתי להבין מה זה הספורט המאוד מוזר הזה, שונה לחלוטין מהמשחקי כדור שהכרתי עד אז".
דניאל, שסיים במקום הרביעי המכובד בפריז, רואה בהישג מקפצה להמשך: "אני מאוד גאה בהישג שלי. זה הישג שיא שלי עד היום - מקום רביעי באולימפיאדה, גמר פראלימפי שני ברציפות. אני יודע כמה קשה להגיע למקום הזה פעם נוספת עם מתחרים כל כך חזקים".
מודדים את הרוח
אחד האתגרים המרכזיים בשני ענפי הספורט שלהם הוא התלות המוחלטת בתנאי הטבע. "אנחנו הופכים להיות סוג של חזאים", מחייך דניאל. "אנחנו מורידים את האפליקציות הנכונות לראות את מהירות הרוח". ליליאור מוסיפה: "בקייס גלשנים שלי יש משהו כמו שמונה גלשנים בדרך כלל, וכל גלשן הוא בערך לתנאים אחרים. אני צריכה לדעת לגלוש גם את התנאים האלה".
דניאל מדבר על גילוי עוצמות חדשות דווקא ברגעי המשבר. "הפציעה גרמה לי לגלות על עצמי דברים חדשים וכוחות שלא ידעתי שקיימים בי", הוא משתף. "אני הגעתי למקומות שלא ציפיתי שאני אגיע אליהם, שגרת הספורט תייצר לכם עוגן, משהו להיאחז בו, שתקומו אליו כל בוקר. אצלי זה היה הטניס בהתחלה, ומהר מאוד זה הפך להיות תחרותי". יש לו גם מסר חשוב לפצועי המלחמה הנוכחית: "תקופה אחרי פציעה, בטח פציעה קשה, זה אובדן. היא תקופה לא פשוטה. יש תחושה שעכשיו נגמרו לי החיים, ואני רוצה להגיד לכל אותם פצועות ופצועים שאולי כרגע צופים ושומעים אותנו - שיש חיים אחרי הפציעה. והחיים האלה יכולים להיות חיים מלאים וטובים".
בין הימים המורכבים שאנו עוברים עכשיו כמדינה לימים המורכבים של השנה וחצי האחרונות, שני הספורטאים מייחלים בראש ובראשונה לשלום. "אני מאחלת לנו ימים טובים יותר," אומרת ליליאור. "אני מאחלת לכל החיילים שיחזרו שלמים ובריאים הביתה. אני מאחלת לחטופים לחזור כבר הביתה". דניאל מצטרף לתקווה: "המשאלה הכי גדולה שלי זה שכל החטופות והחטופים יחזרו, ואני מאוד מקווה שברגע שהפודקאסט הזה ישודר, זה כבר יהיה היסטוריה".

בשיתוף תלמה