בשיתוף תנובה
עם ישראל כולו מתמודד בחודשים האחרונים עם אתגרים קשים ומורכבים מאי פעם - וההורים גם כן. הלחץ מימי הלחימה עלול להשפיע על האיזון בבית, בטח כאשר אחד ההורים במילואים. מה אפשר לעשות כדי להעניק תחושה של וודאות וביטחון בתקופה המורכבת הזו? אפרת לקט, מומחית להורות והאישה שמאחורי מיזם 'אמא מאמנת', משתפת בהמלצות שלה כחלק מפרויקט "זמן משפחה" של תנובה. אלה הטיפים שלה כדי לצלוח את התקופה הזו:
"גם אם הילדים לא יודעים בדיוק מה קורה, הם מבינים שמשהו קורה"
"הרבה הורים אומרים לי שהילדים צעירים ולא חשופים לחדשות בבית, כך שאין לילדים דרך לדעת מה קורה", אומרת לקט. "המסר הראשון והחשוב שלי להורים הוא שהילדים אולי לא יודעים בדיוק מה קורה, אבל הם מבינים שמשהו קורה- הם מרגישים לחץ, דאגה, ובימים מסוימים עצב עמוק וצער. הילדים 'נדבקים' ברגשות שלנו, ויש לנו הרבה מהם לאחרונה. הם סופגים הכל".
לילדים, לעומת המבוגרים, "אין אסטרטגיות התמודדות, אין להם עם מי להתייעץ או ממי לקבל כלים, ולכן ההתמודדות יכולה להתבטא ברגרסיות (חזרה למוצץ, הרטבה במיטה, תלות בשמיכה), התפרצויות זעם כביכול ללא סיבה (אבל הכל כרגע הוא סיבה) והיצמדות להורים". אצל מתבגרים, אומרת לקט, "הדבר יכול להתבטא בהסתגרות, התפרצויות זעם או אימוץ של התנהגות מסוכנת כמו שתיית אלכוהול, שוטטות ועוד".
עשרות אלפי הורים יצאו למילואים - איך מתמודדים עם הגעגוע והדאגה?
קרוב ל-350 אלף ישראלים נקראו למילואים החל מה-7 לאוקטובר. כתוצאה מכך, המשפחות של אותם מילואימניקים ומילואימניקיות מושפעות באופן עמוק בזמן שאחד ההורים נעדר לתקופה ארוכה.
"כאשר אומרים לילדים עד גיל 6 'אבא יחזור בעוד שבוע', אין להם יכולת להבין מתי זה 'בעוד שבוע'", אומרת לקט. "לכן אפשר לשמוע אותם שואלים שוב ושוב 'אז היום אבא חוזר?', 'אולי היום?'. הילדים לא מצליחים להבין מה קורה וזה גורם להם להרגיש יותר לחץ, פחות שליטה ויותר ביטוי רגשי או התנהגותי לגעגוע".
מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? "כדי להפוך את מושג הזמן למוחשי, כדאי להכין טבלה של שבוע או שבועיים וסמנו יחד עם הילד את הימים שחולפים", מציעה לקט. "כך התחושה של הילד יכולה להתחלף מחוסר אונים למידה מסוימת של שליטה או לפחות הבנה וייתן לו קצת יותר שקט ורוגע. זה יכול להפחית את נדנודי הגעגוע אבל גם התנהגויות אחרות שאולי מקשות על ההורים". אם לא יודעים מתי ההורה חוזר ממילואים, "אפשר להגיד את האמת הפשוטה, ושאתם מבטיחים לומר ברגע שתדעו", אומרת לקט.
סדר הפעולות שיקל על ההורה והילד בסיטואציה הזו הוא "קודם כל לתת שם למה שהילד מרגיש - געגוע? דאגה? לאחר מכן, תנו לו להבין שמה שהוא מרגיש זה נורמלי, וגם אתם דואגים וזה דבר טבעי להתגעגע. לבסוף, עזרו לו לקחת שליטה, שאלו אותו 'מה יכול לעזור לך?'. לפעמים יש להם רעיונות מעולים".
ההורים יכולים להציע רעיונות משלהם, "כמו לצייר להורה שבמילואים, לצלם כל יום תמונה, לכתוב או לצלם וידיאו של חוויות היום-יום. את ה'יומן' שולחים להורה או שומרים באלבום בנייד ליום בו ההורה חוזר".
בנוסף, אפשר להנכיח את ההורה שהלך למילואים, למרות שהוא לא נמצא פיזית בבית. "אפשר ליצור זיכרון רגשי באמצעות הסתכלות על אלבום התמונות של חוויות משותפות, ליצור מגע רגשי באמצעות פריט של האהוב שאליו מתגעגעים, להשפריץ קצת מהבושם שלו על היד של הילד או על הכרית, ולפעמים לתת לילד להגיע בפנטזיה אל מה שאנחנו לא יכולים לתת לו במציאות, באמצעות שאלה כמו 'אם אבא\אמא היו כאן, מה היינו עושים יחד?'", מסבירה לקט. "אפשר לתת אופק ותקווה על ידי כתיבת תכנית מפורטת למה שהמשפחה תעשה יחד ברגע שההורה יחזור. עצם הכתיבה גורמת לילד להרגיש מובן והצורך שלו מקבל מענה רציני".
כולנו ברחנו למסכים להקלה או הפגת שיעמום - כך מייצרים זמן 'ללא מסך'
התקופה האחרונה שלחה רבים מאיתנו אל המסך. עבור המבוגרים, המסך מהווה תגמול בדמות חדשות, סרטונים מנחמים, סיפורי גבורה וגם משחקים שמציעים תגמול של פרסים ונקודות. האינטראקציה במסך מספקת לעתים קרובות הקלה מהתחושות הקשות.
עבור הילדים, במיוחד בתחילת המלחמה כשכולנו היינו בבתים, המסך היה המפלט לשיעמום: "יש שישאלו 'מה רע בזה?' - זה לא רע, אבל זו לא האופציה הכי טובה ובוודאי לא היחידה שיכולה לתת לנו הקלה ורגע לעצמנו בתור הורים", אומרת לקט. "עבור הילדים, חשוב לזכור שלא מדובר בזמן מסך אלא מה הילדים עושים עם המסך – אי אפשר להשוות גיימינג אל תוך הלילה לסדרה טובה בחינוכית".
אחד הפתרונות שלקט מציעה להפחתת זמן המסך בבית הוא "יצירת מרחבים או אירועים ירוקים שאליהם לא מכניסים סמארטפון, כמו ארוחות או חדר השינה". פתרון נוסף הוא להכין 'גלגל מזל' עם פעילויות שלא קשורות למסך, ולפנות אליו בכל פעם שהילד משועמם ומחפש מה לעשות: ציור, קריאה, מסיבת ריקודים, השקיית עציצים, פאזל - בהתאם לגיל הילד ולהעדפות שלו". עוד פתרון הוא 'הפסקה פעילה'. "אחרי זמן מסוים ומוגדר מראש במסך, עושים פעילות פיזית, כמו ריצה, קפיצה, יציאה לגינה, ריקוד, ארוחה", אומרת לקט. "חלק חשוב הוא דוגמה אישית - קחו גם אתם חלק בהפסקה הפעילה". אם הילדים כבר צופים במסך, "צפו ביחד. יש הרבה תכנים מלמדים, מעשירים, מנחמים ואיכותיים שמתאימים גם להורים וגם לילדים". לסיום, אומרת לקט, "במקום להגביל זמן מסך, "הגבילו את הזמן שבו צופים במסך. לא צופים בסלולר בחצי שעה\שעה ראשונה בבוקר, וגם לא שעתיים לפני השינה".
איך שומרים על תא משפחתי שפוי ומתפקד?
לסיום, לקט מבהירה כי "הלחץ שלנו מדבק, הדאגה מדביקה בפחד, הילדים מדביקים רגשות להורים וההורים מדביקים את הילדים ברגשות. מי שלחוץ צועק, מי שפוחד מרביץ, מי שמתוסכל בורח". גם בשבועות האחרונים, על רקע חזרה ל'סוג-של שגרה', המתח ממשיך, חוסר הוודאות מורגש, האופק לא ברור ולא פשוט להחזיק תקווה ואמונה, "אבל זה אפשרי ותלוי רק בנו", אומרת לקט.
הטכניקות שיכולות לסייע לכל בני המשפחה להיות קצת יותר מווסתים רגשית ובכך למנוע התנהגויות ילדים שקשה איתן, הן תנועה (ריצה, קפיצה, עלייה וירידה במדרגות, לפחות כמה דקות ביום), מוזיקה שעוזרת לפרוק מתח, "כאשר אפשר לשלב את שתי הטכניקות במסיבת ריקודים יומית", אומרת לקט. טכניקה נוספת היא מגע, "פתרון חינמי, מווסת רגשית ומרגיע לשני הצדדים", אומרת לקט. "חיבוק ארוך, נשיקה, והכי טוב, מסאג' – אתם לילדים והם לכם, כך שכולם מרוויחים". עוד פתרון הוא מגע עם חומר, כמו לישה של בצק או פלסטלינה.
פעולה נוספת שעוזרת לילדים היא לעזור בבית או לאחרים – "הילדים יכולים לעזור לכם בבית, לשכנה שבעלה במילואים, לשכן מבוגר שגר לבד. היכולת לגייס כוחות כדי לעזור לאחר מראה לנו שאנחנו לא חסרי אונים אלא מלאי תושייה".
ההמלצה האחרונה של לקט היא "לאמץ מנטרה משפחתית, משהו שחוזרים עליו פעם ביום, רעיון שחשוב לכם לשמור בלבבות של הילדים ולשכפל".
המצב הנוכחי, אומרת לקט, "לא יימשך לנצח, כך אני מאמינה וכולנו רוצים להאמין. חשבו על היום שאחרי ופעלו עוד היום כדי לשמור על תחושה נעימה בקרב בני המשפחה".
הורות בִּימֵי מלחמה מביאה איתה אתגרים חדשים, התמודדויות חדשות,שאלות של ילדים שלא חשבנו שאי פעם נצטרך לענות עליהן. השנה, במסגרת יום המשפחה, תנובה מָציעה לכם מגוון תכנים וְכֵֿלים להתמודדות עם המצב.
בשיתוף תנובה
פורסם לראשונה: 17:28, 06.02.24
