בשיתוף תלמה
צפו בפודקאסט המלא:
"אל תשים לב למה אומרים עליך, תעשה מה שאתה רוצה, מה שאתה אוהב", מעיין זיקרי
( אולפן ynet)
בקיץ האחרון, בין הדיווחים על הקרבות בעזה והדאגה לחטופים, סיפק הספורט הישראלי רגעי נחת נדירים עם הישג חסר תקדים - 17 מדליות, שבע במשחקים האולימפיים ועשר במשחקים הפראלימפיים. בפודקאסט "אלופים ואלופות" במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" בשיתוף תלמה, התארחו שני ספורטאים שמייצגים את כוח הרצון והנחישות של הספורט הישראלי: מעיין זיקרי, טניסאית פראלימפית שהתמודדה מול המדורגת ראשונה בעולם, ותומר זלצמן, רוכב אופני ההרים האולימפי.
"הגעתי לכדורסל בכיסאות גלגלים וראיתי חבורה של נכים שרובם, 90% מהם, היו נכים יותר קשים ממני", משתפת זיקרי. היא איבדה את רגלה בגיל עשר, בתאונה בגן בפארק שעשועים בהולנד. "אתה רואה אותם באים לאימון, כל אחד בדרך שלו, ופשוט הכיסאות מנטרלים את הנכות. אתה רואה אנשים מתנגשים אחד בשני, נותנים את ה-1000% שלהם. אז אני מסתכלת על הנכות שלי, שהיא בסך הכול קטיעה מתחת לברך, זה כלום. זה נתן לי פרופורציות לחיים".
מסלול חייה הספורטיבי של זיקרי ידע תפניות רבות. לאחר שנים בכדורסל כיסאות גלגלים, נאלצה לעזוב את הענף בשל שינוי בכללים שמנע מנשים להתחרות עם גברים. "הייתי אחרי אליפות אירופה עם נבחרת העתודה של הבנים והתלהבתי מזה", היא מספרת. "אמרתי 'וואו לייצג את המדינה, איזה כבוד'. ואז באו ואמרו לי 'את בחורה, את לא יכולה לשחק יותר".
מהפציעה למגרש המרכזי
הכדור המסובב שנזרק לזיקרי התברר עד מהרה כהזדמנות. "מאמן הכדורסל שלי בא אליי, אמר לי: 'תקשיבי, אני גם הייתי שחקן טניס והכל, אני חושב שזה ענף שמאוד יתאים לך תבואי לנסות", היא נזכרת. "אם תראי שאת אוהבת מתחברת, את לא תפסידי מזה שום דבר. מההחטאה הראשונה לקחתי את המחבט, לא ידעתי אפילו איך להחזיק אותו והתחלתי לשחק עם הכדור ונהניתי מזה", היא מספרת. "כמובן שהתעצבנתי על זה שאני לא מצליחה לפגוע בכדור כי אני רגילה לכדור גדול ופתאום נהיה לי כדור קטן. אבל ממש התחברתי לזה".
בפריז 2024 זיקרי עשתה היסטוריה כשניצחה בסיבוב הראשון, הישג שמעטים בדרגתה הגיעו אליו. בסיבוב השני התמודדה מול המדורגת ראשונה בעולם, דיאדה דה גרוט ההולנדית, שלא הפסידה משחק מאז 2018. "שיחקתי במגרש המרכזי, ה'פיליפ שאטרייה', זה משהו שגם ספורטאים אולימפיים שמתאמנים כל החיים שלהם לא מגיעים אליו", היא מתגאה.
"כמעט שכחתי את הרגל שלי שם"
אתגר נוסף איתו מתמודדת זיקרי הוא התנהלות היום – יומית שמאלצת אותה לשלב בין הפרוטזה לכסא גלגלים: "אני מעדיפה להיות כמה שפחות עם הרגל. כשאני נמצאת למשל בטורנירים בחו"ל אני 95% מהזמן עם כיסא גלגלים, כיסא יום. כיסא יום וכיסא ספורט ולא עם הפרוטזה. בארץ זה קצת פה ושם עדיף לי עם הפרוטזה בהרבה מקרים אבל גם פחות". עם זאת, ההתנהלות הזו מזמנת גם לא מעט רגעי הומור עצמי שכל כך מאפיין את זיקרי. "פעם או פעמיים כשהייתי בחול בטורניר, כמעט שכחתי את הרגל שלי שם, זה פדיחה. התארגנתי לארוחת ערב, באתי לשים את הרגל ואני לא רואה אותה. התקשרתי למארגן של התחרות, זו פעם ראשונה שאני בטורניר הזה. אמרתי לו: 'ולדי נעים מאוד. אני מעיין, אני מישראל. אני אחת מהשחקניות. יש מצב שאתה בודק איפה הרגל שלי?' כולי אדומה", היא צוחקת "הוא עונה לי: 'אני חושב שלא הבנתי אותך נכון'. וואי זה היה באמת אחד הקטעים הכי מצחיקים שקרו לי בקריירה. בסוף הרגל חזרה אליי".
"הייתי ממש מלקה את עצמי"
תומר זלצמן, רוכב אופני ההרים האולימפי, מתמודד עם הפרעת קשב. הוא רואה בספורט דרך להתגבר על האתגרים. "אם משהו מספיק חשוב לך, אתה יכול לעבוד עליו", הוא אומר. למי שאינו מתמודד עם הפרעות קשב וריכוז, זה עלול להישמע כמו בעיה זניחה, אך ההשפעה של ההפרעה על החיים והקריירה של זלצמן הייתה אדירה: "ספורט מקצועני זה להיות ישר על הדברים הכול לפי הסדר, זה משהו שהוא מאוד מאתגר. שכחתי דברים מטורפים ברמת האופניים לתחרות, הייתי ממש מלקה את עצמי, והרגשתי שאני לא מצליח להשתפר כי הייתי כל הזמן קשה עם עצמי. בסופו של דבר, הבנתי שאני מעדיף לקבל את זה. אני עובד כדי להשתפר בזה. בדיוק כמו אימון לכל דבר - אתה יכול לשפר את הכושר, אתה יכול לשפר את הסדר והארגון שלך".
בפריז זלצמן התמודד עם אתגר נוסף כשנפגע מתקלה טכנית בתחילת המרוץ. "המרוץ שלי היה מאחורה, לא מה שקיוויתי ולא מה שאני יודע שאני יכול", הוא נזכר. "זה היה מאוד כואב, אבל נתן לי הרבה שיעורים לאולימפיאדה הבאה".
4 צפייה בגלריה
"רואה את עצמי באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 נלחם על מדליה" תומר זלצמן ואליסף דעואל
(אולפן ynet)
"לדחוף את עצמך קדימה, גם כשקשה"
לזיקרי יש מסר חשוב לפצועי המלחמה: "ההצעה הכי טובה שלי, גם כמישהי שעברה טראומה לא קטנה, זה באמת לדחוף את עצמך גם כשקשה. גם אם לא אתה החברים, המשפחה שידחפו אותך וינסו לעזור לך. אפילו גם אם אתה סובל, גם אם אתה לא רוצה, לא רוצה לקום מהמיטה? לא רוצה לצאת? תעשה את זה. קיבלת את החיים במתנה, תחיה. אל תשים לב למה אומרים עליך, תעשה מה שאתה רוצה, מה שאתה אוהב."
במבט לעתיד, שני הספורטאים מסתכלים קדימה בתקווה. "אני רואה את עצמי באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 נלחם על מדליה", אומר זלצמן. זיקרי מצטרפת: "הייתי מאוד שמחה אם הייתי מגיעה לגרנד סלאם. אבל לפני הכל, שכל החטופים יחזרו הביתה".
