בשיתוף תלמה
צפו בכתבה המלאה
העוצמה הזו נותנת תחושה מטורפת, אני לא רואה את החיים שלי בלי הספורט הזה"ששי ועומר דורי - תלמה
(צילום: ירון שרון )
הפקה: ניצן כהן, לינוי מסטבוים | צילום: ירון שרון
מה קורה כשהמשפחה כולה נרתמת למסע ספורטיבי משותף? איך נראים החיים כשכל יום מתחיל ומסתיים באימון? ששי דורי ובנו עומר בן ה-17 הם התשובה החיה לשאלות הללו – דוגמה מעוררת השראה למשפחה שהפכה את הספורט למפעל חיים. סיפורם המיוחד הוא פרק ראשון בסדרה "משפחה של אלופים", במסגרת "בוקר טוב יותר" בשיתוף תלמה, המציגה משפחות ישראליות שהפכו את הספורט למורשת, מקור לגאווה לאומית.
"האהבה שלי לספורט הייתה כל הזמן", מספר ששי. "בהתחלה הייתי משחק כדורגל, ויום אחד פשוט גיליתי את ספורט האינדורנס (סיבולת). הוא מביא אותך למקומות ומחוזות אחרים בחיים בכלל, אתה יודע להסתכל על הדברים בצורה אחרת. העוצמה הזו נותנת תחושה מטורפת, אני לא רואה את החיים שלי בלי הספורט הזה".
עומר לא נולד עם נעלי ריצה לרגליו, אבל הדרך שבה ספג את אהבת הספורט – בתצפית שקטה על אביו – היא סיפור על חינוך דרך דוגמה אישית. "בילדות שיחקתי קצת כדורסל, ואז ראיתי את אבא בריצות וברכיבה, פשוט... לאט לאט התחברתי לזה עוד ועוד", הוא משתף.
ששי מדגיש שהתהליך היה הדרגתי: "זה לא קרה ביום אחד, זה נבנה עם הזמן: הוא היה מגיע לאימונים בהם מאמן, הוא היה מגיע לאימונים בהם הייתי מתאמן. הייתה כוונה מאוד גדולה לבוא ולראות ולשאוב."
היום, האב והבן לקחו את האימונים צעד קדימה ומנהלים יחד את מועדון "Together-B", שם הם מאמנים אחרים בתחום הטריאתלון – שילוב של שחייה, רכיבה וריצה. אך מה שמרגש את ששי הוא התהליך שהוא רואה מתרחש לנגד עיניו: "המגמה ההולכת ומתהפכת, שבסופו של דבר הוא יתחרה ואני אבוא להסתכל וללמוד".
2 צפייה בגלריה
"לפעמים אין לך כוח לזוז מהמיטה בשעה 4:30 בבוקר, אבל אתה בכל זאת קם ונלחם בשד". עומר (משמאל) וששי דורי
(ירון שרון )
יום בחיי משפחת אלופים
מה שמייחד את משפחת דורי הוא המשמעת והמחויבות היומיומית, שהפכו לחלק בלתי נפרד מאורח החיים שלהם. "יום שגרתי אצלנו מתחיל ב-4:40 בבוקר", מתאר ששי. "אני אוסף אותו ואנחנו מבצעים את האימונים. בדרך כלל יש בין אחד לשניים ביום, לפעמים יש קצת יותר, תלוי בעומס או בהכנות לתחרויות מסוימות."
עומר משלים מספר על שגרה תובענית אך מספקת: "אני קודם מתאמן לפני בית הספר, הולך ללמוד, ואחרי בית הספר משלים את מה שאני צריך". הוא מודה שזו שגרה מאתגרת, אך הוא לא נרתע ממנה בקלות. "לפעמים אין לך כוח לצאת לאימון, אין לך כוח לזוז מהמיטה בשעה 4:30 בבוקר, אבל אתה בכל זאת קם ונלחם בשד".
אתגר בצל המלחמה
כמו רבים במדינה, גם משפחת דורי הרגישה את השפעת המלחמה. "בשנה וחצי האחרונות, כמו כל עם ישראל, גם אני נמצא במילואים", מספר ששי. "נקראנו ב-7/10 בצהריים, חזרנו בדיוק מתחרות גדולה מאוד בחו"ל, בברצלונה, איש הברזל. נעלמתי מהבית ומהמועדון למשך כמעט ארבעה חודשים שלמים".
במשפחה ובמועדון הצליחו להתמודד היטב עם המציאות הלא שגרתית. "חזרנו לפעילות לאט לאט. בהתחלה זה היה מאוד מאוד קשה", הוא מעיד "השילוב הזה, שאני קורא לו "בין קודש לחול", בין להיות בצבא ולשרת את המדינה נאמנה לבין לשרת את העסק הפרטי שלי, הוא ממש מאתגר".
"זה לגדול בבית של ספורט", מסביר עומר. "ממש כיף שיש לך משפחה שעוזרת ותומכת. יש את אבא שהוא כל כולו בזה תמיד, הוא נותן לי גב. גם אימא שלי ושתי אחיות שלי - עדן ומאיה, הן באות איתי לכל מקום".
עם זאת, חשוב לששי להדגיש – בשביל שגרה בריאה, צריך עולם מלא שאינו סובב רק מוקד אחד: "שגרת ספורט בריאה חייבת להיות מאוזנת – מצד אחד להיות בתוך הספורט, להיות חזק, להיות הישגי, להיות תחרותי, להיות מאוד על העניינים, מצד שני, כל אחד צריך שיהיו לו עוד דברים שהוא אוהב. אחרת זה לא מצליח להחזיק מים".
2 צפייה בגלריה
"אני אוסף אותו ואנחנו מבצעים את האימונים. בדרך כלל יש בין אחד לשניים ביום, לפעמים יש קצת יותר", ששי ועומר דורי תלמה
(ירון שרון )
הספורט כדרך חיים
עבור עומר, הספורט הפך להיות הרבה יותר מסתם תחביב או פעילות גופנית. "ספורט בשבילי הפך להיות מקום בריחה שלי", הוא מגלה, "המקום שאם עובר עליי יום פחות טוב בבית הספר או יום פחות טוב בכל היום עצמו, אני יוצא לרוץ או משהו, וזה הופך את היום שלי ליותר חיובי. הספורט הפך להיות התשוקה שלי, זה כאילו משהו שאני ממש אוהב, כמו הבית שלי".
הטיפ של עומר: "להציב מטרה, אפילו יעדים קטנים, ככה שתחווה הצלחות. לבנות הצלחות קטנות שיבנו לך את הביטחון, שיבנו לך את המוטיבציה לצאת לאימון ולעשות עוד ועוד. דרך ההצלחות הקטנות האלה שאתה תבנה לעצמך, אם זה לרוץ שני קילומטר, אם זה לרוץ חמישה קילומטר – כל אחד והיעד שהוא בוחר לעצמו".
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 14:36, 04.03.25
