לפני עשרות שנים, כשהבמאי והתסריטאי חיים בוזגלו (70) עבד בשגרירות בפריז, הגיעה לידיו גלויה שעליה נכתב שם נשי. הוא לא הכיר את האישה ששמה היה כתוב, והוא מעולם לא פגש אותה, אבל עוד באותו יום הוא שלח לה שבעה זרי פרחים. כעבור שבועות, אחרי ששלח לה עוד 16 גלויות של מרגריט, הוא פגש במי שלימים תהיה אשתו הראשונה בבירה הצרפתית - וזה קרה בחושך מוחלט.
כזה הוא בוזגלו. ישיר אבל מפתיע, עמוק אבל כזה שמדבר בפשטות ובבירור, רומנטי אבל מעשי מספיק כדי לביים סרטים, וגם חולם. תמיד חולם. לרגל צאת סרטו "שער הפרחים", שעוסק בחייה של משפחה בפריפריה, וכולו בשפה המרוקאית, הוא ובנו איתי בוזגלו מתארחים ב"אסיפת הורים" ומדברים על משפחות, הורות, ילדות ומערכות יחסים. האזינו לפרק בקישור שבמעלה הכתבה.
(צפו בתוכנית המלאה)
שנים רבות חלפו מאז שבוזגלו שכתב את תסריט הסרט הבלתי נשכח "הקיץ של אביה" לצד גילה אלמגור. מאז, הוא יצר תוכניות מצליחות כמו "זינזאנה", "מרחב ירקון" ועוד, וגם סרטים כמו "עונת הדובדבנים" ו"בית המשאלות", שרובם, במתכוון או שלא, עוסקים במשפחה. ובכולם, משתתפים גם בני המשפחה הפרטית שלו.
"הילדים שלי הם תמיד חלק מכל סרט, מכל סיפור, והם כל הסיפור", בוזגלו אומר בתוכנית, "לאורך 25 סרטים אני יכול לראות את מסע הגדילה שלהם, וזה מרגש. בסרטים תמיד יש אלמנט של הנצחה, של הילדים ושל עצמך. ותמיד יש אלמנט אמיתי. בעצם, אני מספר את סיפור החיים שלי, את הנרטיב".
והנרטיב של בוזגלו כולל כמובן את שלושת ילדיו, ינון איתי ונתנאל, שליוו את אבא על הסטים במשך השנים ולקחו חלק ביצירה. ולא רק הם: אימא של איתי היא מאפרת ותיקה בתעשייה, במקצוע עובדת גם האחיינית דניאל. בת זוגו של בוזגלו, ליסה, כותבת תסריטים, ובתה, אקסל, היא שחקנית ומפיקה בארצות הברית, שגם משחקת בסרט החדש את דמותה של מרלן.
"ובכלל, כל המשפחה נרתמת. בסט, במקום קייטרינג בצהריים, אנחנו אוכלים מסירים חמים של חריימה שהדודות והדודים מביאים", איתי אומר. "עם המשפחה אתה אף פעם לא לבד, ואתה אף פעם לא תיפול. כן, יש רעש ובלגן וצעקות, אבל יש גם המון חום, דאגה ותמיכה".
בוא נסגיר את חיים, אז איזה אבא הוא?
"בדיוק כמו שאת שומעת, הוא אבא צבעוני, לא משעמם איתו לרגע. תמיד יש איזו הרפתקה באופק. לי זה מגניב לגמרי, אני אוהב קולנוע, למדתי את זה, בגלל האהבה לתחום אני עובד בתעשייה הקשוחה הזאת. אני ספגתי מאבא ממנו מלא עולמות, וגם עולם פנימי. המון דמיון".
אני וה"בוזגלו" שלי
בוזגלו לא חושש להיכנס לשיח העדתי, מה שניכר בעבודותיו, כולל האחרונה, שיח שאותו הוא מספר שחווה כילד בירושלים. "עד שהגעתי לתיכון בכלל לא הייתי מודע ל'בוזגליות' שלי", הוא אומר, "נולדתי כאן, אבל אבי הגיע לארץ באוניית המעפילים הראשונה ממרוקו. לימים הוא היה חבר הנהלה בעיר, יש אפילו רחוב על שמו, אבל בבית הספר שיבצו אותי בכיתה ניסיונית. אני חושב שהסלילו אותי, אמרו שאני טעון טיפוח. זה התחיל אז, במעורפל, ההבנה הזו של מה זה להיות בוזגלו בישראל. אבל, הרבה דברים קרו מאז. הילדים שלי, למשל, לא חוו את זה".
("שער הפרחים", הטריילר)
סרטו החדש של בוזגלו עוסק כאמור ביחסים החמים והסוערים שבין בני משפחה ממרוקו, אבל גם ביחסים המורכבים בין אנשים לבין מדינה, בין החיים בארץ לבין הנשמה שפעמים רבות נשארה שם, בבית. "אני מספר את הסיפור של המשפחה בפריפריה, וזה בעצם הסיפור של כל המשפחות", בוזגלו אומר, "של כל האימהות, של כל האבות. העלילה גוללת את קורותיה של משפחה מרוקאית אסלית, חמה ואוהבת, בעולם מורכב שיש בו גם מצוקות. הם אמנם חיים כאן, אבל הלב שלהם במרוקו. ואיפה הלב שלי? הלב שלי הוא במשפחה שלי, ובסרטים שלי. אם לא אחלום על עוד סרט, אני אמות".
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים
