כל אחד מאיתנו זוכר היטב את יום הזיכרון. הטקסים בבית הספר, המדבקה של דם המכבים על החולצה הלבנה, הצפירה והשירים המרטיטים את הלב. כהורים, יום הזיכרון נחווה באופן מטלטל ,כואב וקשה אף יותר.
השנה, המחשבה על היום הזה מכווצת את הלב, המכווץ עד כאב עוד מהשבת ההיא של שבעה באוקטובר. כי אין אדם שלא מכיר מישהו, או לפחות מכיר מישהו שמכיר מישהו. כולנו רקמה אנושית אחת.
גם הילדים שלנו חלק מהרקמה הזו, גם ילדים עם אוטיזם. אלה, העסוקים בכל יום בשנה בשאלת הזהות והשייכות, גם ביום הזה, חשוב שיהיו חלק מהרקמה האנושית האחת הזו.
4 צפייה בגלריה
רקמה אנושית אחת. טקס יום הזיכרון בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בשנה שעברה
(צילום: מוטי קמחי)
ביום הזיכרון, הורים לילדים על הרצף עלולים לעמוד בפני אתגרים מורכבים בכמה מישורים. קשיי הוויסות החושי והרגשי, ההתמודדות עם התכנים הקשים לעיכול והציפייה להתנהגות חברתית באירועים בהם נדרשים איפוק והשהיית תגובה, מביאים עמם תסכול ולחץ רב על הילדים וההורים.
על מנת לעבור את יום הזיכרון בצורה רגועה ובטוחה, אציע מספר דרכים להכנה והתמודדות.
הסבר פשוט וקצר
בהסבירכם את הנושא אל מול הילדים, הקפידו על הסברים פשוטים וקצרים. על מנת שלא ליצור הצפה העבירו את המסר באופן ברור ובהיר וב"מנות קטנות". ניתן, לפי יכולתו הקונטיבית והרגשית של הילד ובהתחשב בגילו, לומר מספר מילים המתארות את משמעות היום הזה, לדוגמה: "אנו מציינים את יום הזיכרון על מנת לזכור את החיילים והאנשים שמתו בהגנה על המדינה שלנו או במהלך תפקידם כששמרו עליה." התקדמות והעמקת השיח ייעשו לפי שאלות הילד ובתאם לגילו ולמצבו המנטלי.
הכנה מראש
עלינו לזכור כי ילדים עם אוטיזם (וילדים בכלל) מתקשים לנבא או להבין סיטואציות עתידיות ללא תיווך ועשויים להגיב באופן מיטיב ונינוח כאשר אנו מכינים אותם לקראת אירועים כאלו. הצגת מהלך האירועים העתיד לבוא, את מה שמצופה מהם ואת האפשרויות העומדות לרשותם במידה ויחוו קושי יסייעו להתמודדות מיטבית ולהפחתת תחושת המתח והחרדה.
בהתאם לכך, חשובה מאוד ה"הטרמה" (מלשון "טרם") לקראת היום. ניתן לספר לילדים על יום הזיכרון המתקרב, על הנעשה ביום זה במסגרת החינוכית ובבית. בשיחה רצוי להתייחס לצפירה, לטקס, לשידורי הטלוויזיה ולאווירה שיחוו ברחוב.
הכינו אותם לכך שיתכן ויראו אנשים רבים עצובים או מזילים דמעה. אתם יכולים לומר שגם אתם תהיו עצובים ויכול להיות שהם יראו בבית בכי או עצב. חשוב שנתווך להם כי העצב הוא טבעי וחלק מהחיים. חשוב לזכור שפיתוח חוסן אין פירושו הסתרה או הצגת מצג שווא של המציאות, אלא מנהיגות הורית ותיווך המציאות באופן אמין, אחראי ונוסך בטחון.
עיניהן של ילדינו נשואות אלינו בכל יום ובימים כאלה במיוחד, זוהי הזדמנות לקרבה וביטוי רגשי אותנטי, מבוקר ומווסת. אפשרו גם לכם זמן ומרחב להתאבל ולחוות את היום, היעזרו באנשים קרובים על מנת ליצור "איי מרחב אישי" עבורכם לנשימה ומקום לפורקן. ניתן ורצוי לוותר על השיפוט העצמי והאשמה ולתת מקום לרגשות העולים באופן מבוקר, על מנת שיתאפשר לכם להיות עבור ילדכם בעת הצורך.
הגברת תחושת השליטה
על מנת לפתח חוסן ולהגביר את תחושת השליטה- הנכם יכולים להציע כי במהלך היום אם ירגישו עצב , שעמום או מתח הם יכולים לעשות פעולות שיסייעו להם לעבור את היום. הציעו להכין (אתכם או לבד) כרטיס ברכה לחיילים ששומרים עלינו, להתפלל, לצייר או לכתוב ברכה למדינה לימים רגועים ולתת לאימא/אבא/אדם קרוב חיבוק כאשר הם מזהים שהוא עצוב על מנת לעודד אותו. פעולות יזומות אלה, יסייעו להם לחוש מועילים במציאות מעוררת מתח וחרדה. במהלך היום חשוב להקפיד על שגרה ופעילויות מוכרות ככל שניתן. פעילות שגרתית תורמת לתחושת השליטה ומייצרת רגיעה ותחושת וודאות.
התמודדות עם הצפירה
ילדים רבים עם אוטיזם סובלים מקושי בוויסות החושי. ילדים עם רגישות אודיטורית (חוש השמיעה) עלולים לחוות את הצפירה בעוצמה כה גבוהה עד שאזניהם יכאבו. הורים אשר יודעים כי ילדם סובל מרגישות שמיעתית יכולים להציע אטמי אוזניים לוויסות הרעש או לשהות בריחוק ממקום הצופרים. בהתאם לגיל הילד ולהבנתו, ניתן להתייעץ עמו על דרכי ההתמודדות מראש.
4 צפייה בגלריה
הציעו דרכים להתמודדות עם הצפירה. יום הזיכרון במרחב הציבורי
(צילום: ChameleonsEye / Shutterstock.com)
בנוסף,ילדים רבים עלולים להתקשות לעמוד במקום בזמן הצפירה. נסו להכין אותם לקראת הצפירה: הציעו דרכים שמצד אחד יעבירו את הזמן באופן מכבד שלא יפגע בסובבים ומצד שני יאפשרו להם רוגע וחוויה מותאמת לסיטואציה הסביבתית. אפשר להסביר על אורך הצפירה ולהציע לספור בלב, או לדמיין שיר שקט ומרגיע. אם הילד מתקשה לעמוד בזמן הצפירה, עמדו לצידו ברוגע והכינו אותו לכך שאתם תעמדו ליד ואם רוצה תוכלו להניח עליו יד ברוגע ולנשום יחד.
יש לזכור כי לעיתים ילדים עם אוטיזם יתקשו לעמוד ארוכות בצפירה ובטקסים ויתכן חוסר שקט מוטורי או רגשי. חשוב להבין כי לכל אחד דרך התמודדות ייחודית עם סיטואציות מורכבות כאלה העלולות לעורר מבוכה, חרדה ותסכול. אפשרו לכל אחד להביע את הרגשות העולים בו בעקבות היום הזה והתכנים בהם הוא עוסק וזכרו שלכל אחד יש מרחב ומקום. כאן, ההכלה וההבנה היא גם עלינו כחברה ולא רק על הילדים עצמם.
סינון תכנים קשים
השתדלו לסנן עד כמה שניתן תכנים מורכבים העולים ברשתות החברתיות. נסו להיות בבקרה על התכנים הנצפים על מנת שתוכלו לזהות מראש את אלו שעלולים ליצור הצפה או ופגיעה נוכח הצפייה ולמנוע את החשיפה אליהם. פעמים רבות ילדים עם אוטיזם מפגינים ידע כללי, עצמאות ויכולת ניתוח של טקסט לצד קשיי וויסות רגשיים וקושי להתמודד רגשית או לעבד את התכנים המורכבים אליהם הם נחשפים. דגש זה חשוב בשגרה ואחת כמה וכמה ביום מציף ומעורר שכזה.
ולסיכום, יום הזיכרון הינו יום מורכב והשנה, ניכר כי מורכבותו תגבר. התכנים העולים, ההיכרות האישית והקולקטיבית עם אנשים, משפחות, מצבים וקהילות אשר נפגעו- הופכים את היום הרגיש הזה לקשה ורגיש במיוחד.
זכרו, תפקידנו להוות מעין משקפיים דרכם ניתן לעבד ולסנן את חוויות היום ולעבד אותן באופן מיטבי. עלינו מוטלת האחריות לאפשר לילדים הללו לקבל מסרים אותנטיים, כנים ובהירים ויחד עם זאת לתווכם באופן מרגיע, מחבק ומשאיר תקווה. המטרה היא לאפשר מרחב שבו הם יחושו חלק מהרקמה האנושית האחת שלנו, גם ביום הזה.
חן הרמן היא מטפלת בתנועה MA, דוקטורנטית בתחום האוטיזם, מנחת קבוצות ומדריכת הורים. בעלת קליניקה לטיפול ומרצה מטעם אלו"ט בנושאים של חוסן, פיתוח עצמאות ושילוב במערכות חינוכיות
