בשיתוף ויצו
"לא ביקשו מאיתנו להשתנות, אלא יצרו מרחב שבו היה אפשר להתחבר", אומר סמל אלכסנדר, אחד מארבעת בוגרי כפרי הנוער של ויצו שקיבלו אות מצטיין הנשיא השנה, ביום העצמאות ה-77 למדינת ישראל. אלכסנדר, תושב נתניה ולוחם בגולני, עלה מאוקראינה בגיל 15 דרך תוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) ולמד בכפר הנוער ויצו נחלת יהודה, שם הוא סיים את לימודיו בהצטיינות. שנותיו בכפר הנוער היו מסע של גילוי עצמי והתמודדות עם הפערים התרבותיים בין המדינה בה גדל למדינה שהפכה לביתו.
ואכן, כשמסתכלים על הנתונים של 5 כפרי הנוער שמפעילה ויצו, נראה שגיוס משמעותי לצה"ל הוא חלק בלתי נפרד מהמסלול של חניכי כפרי הנוער. "אצלנו, כמעט 100% מבוגרי הכפר מתגייסים לצה"ל. רק במלחמה האחרונה איבדנו שישה בוגרים שנפלו, כולם היו לוחמים במקומות הכי משמעותיים", מספרת אסתי כהן, מנהלת כפר הנוער ויצו ניר העמק.
כפרי הנוער נמצאים בעיקר במרכז וצפון הארץ- בנהלל וניר העמק בעמק יזרעאל, הדסים באבן-יהודה, נחלת יהודה בראשון-לציון וגן ונוף בפתח-תקווה. לומדים בהם אלפי נערים ונערות, ישראלים ועולים, בפנימייה ובמסגרת יומית. כל אחד מהמצטיינים השנה הגיע מנקודת פתיחה שונה, אך בזכות המסגרת הצליח לפרוץ גבולות ולהגיע להישגים מעוררי השראה:
"הפנימייה הייתה גשר בין העולמות"
העלייה לישראל הייתה לא פשוטה עבור סמל אלכסנדר. "יש שוני מאוד מורגש בגישה, באופי, בצורת הדיבור – לפעמים זה הרגיש כמו התנגשות תרבותית", הוא נזכר. "אתה מגיע עם תפיסות והרגלים מהבית, אבל פה אתה נדרש להתאים את עצמך". החיים בכפר הנוער הם אלה שסייעו לו בסופו של דבר להשתלב בחברה הישראלית: "עשו לנו פעילויות עם בני נוער ישראלים בגילנו, שיחות, משחקים, ספורט, חוגים – כל דבר שיכול לעזור לנו למצוא שפה משותפת. לא ביקשו מאיתנו להשתנות, אלא יצרו מרחב שבו היה אפשר להתחבר".
כיום, כלוחם בחטיבת גולני, אלכסנדר מגלה שדווקא תקופת הקורונה – כשהיה סגור בכפר במשך חודשיים – הייתה משמעותית עבורו. "התקופה הזאת בנתה בי משהו – סבלנות, יכולת להסתגל. בצה"ל, כשאני בשטח 40 או 60 ימים – אני מרגיש שהפנימייה הכינה אותי לזה".
בפנימייה שבכפר, אלכסנדר רכש יותר מכלים וכישורים – הוא גם הרוויח משפחה, את קבוצת "יהלום" בה היה חניך. "זו הייתה המשפחה שלי. עברנו הכול – פציעות, הצלחות, אתגרים. אחוות לוחמים התחילה אצלי הרבה לפני הצבא – היא התחילה בכפר".
5 צפייה בגלריה
"זו הייתה המשפחה שלי. עברנו הכול – פציעות, הצלחות, אתגרים", סמל אלכסנדר
(באדיבות המצולם)
סמ"ר רותם: "לא למדתי להיות לוחמת – למדתי להאמין בעצמי"
רותם היא לוחמת בזרוע הים ותושבת השרון, בוגרת כפר הנוער ויצו הדסים. היא מספרת כי בכלל שאפה להגיע לתפקיד אחר בצה"ל: "היה מחסור בחובשים, והייתי אמורה לצאת לקורס פיקוד – מה שתמיד רציתי. אבל הבנתי שצריך מישהי שתתייצב – אז ויתרתי על הפיקוד ובחרתי לצאת לחובשים. הרגשתי שצריך. בעיניי, זה בדיוק המקום שבו מתחילה מנהיגות".
את תחושת האחריות ההדדית והערבות היא רכשה בזמן הלימודים בכפר הנוער. "היה לי מחנך מדהים – עמיחי", היא מספרת. "הוא והאווירה בכפר נתנו לי תחושת מסוגלות וביטחון". גם בשבילה תקופת הקורונה הייתה משמעותית ושינתה את תפיסתה: "הריחוק מהכיתה והקצב החדש עזרו לי להתאפס ולהבין שאני מסוגלת להתמיד. זה מה שמחזיק אותי גם בצבא – נכונות ללמידה ודבקות במטרה".
על קבלת מצטיין הנשיא היא מגיבה בצניעות: "אני פשוט משתדלת לעשות את הכי טוב שלי. אם זה גורם למישהי אחרת להאמין בעצמה – אז הרווחתי".
סמ"ר דוריאן: "אם הסתדרתי לבד בארץ זרה – אני אסתדר גם כאן"
"בצרפת הייתה אנטישמיות, והרגשתי שאני צריכה שינוי. ההורים נשארו בצרפת, ואני עליתי לבד. היום אני בארץ לבד – אבל ממשיכה את הדרך שבחרתי", מספרת דוריאן על העלייה מצרפת בגיל 15 דרך תוכנית נעל"ה. היום היא משרתת כלוחמת בחיל הגנת הגבולות.
בכפר הנוער ויצו הדסים עטפו אותם ונתנו להם את תחושת המשפחתיות שהיא וחבריה לתוכנית היו צריכים: "המדריכים הרגישו כמו אחים גדולים – עם לב של אמא ואבא. הם חזרו ואמרו- 'אתם לא לבד'. וזה לא היה רק דיבורים – הם באמת היו. הייתי ביישנית מאוד. כשהייתי בפנימייה, למדתי להיות עם כולם – גם עם אלה שלא כמוני. למדתי להקשיב, להיפתח, לקבל את מי שמולי. ידעתי שאם הסתדרתי לבד בפנימייה – אני אסתדר גם בצבא".
רב"ט שלי: "הפנימייה בנתה לי הרגלים מצוינים למסגרת עם משמעת"
רב"ט שלי, נהגת מבצעית ביחידה הרב-ממדית, הגיעה לויצו ניר העמק בכיתה ח׳ בעקבות אחותה. היא בחרה במגמת המשטרה בה למדה סוציולוגיה, קרימינולוגיה וכלבנות. בכיתה י״ב כבר משלימה קורס מ״כים בהובלת רפ״ק יקי קובי. "הפנימייה בנתה לי הרגלים מצוינים למסגרת עם משמעת כמו תרגילי בוקר וערב, להתרגל להיות עם אנשים 24/7, לראות פחות את הבית", היא משתפת. "הרגשתי שקיבלתי עזרה ותמיכה בכל צוות הכפר – מנהלת הכפר אסתי כהן, שפתחה בפניי את הדלת בשמחה, היו לי את המחנכות הכי מושלמות בעולם - בר חכם ומיכל סגל שחינכו וליוו אותי לאורך כל השנים, ותמיד היו שם בשבילי בכל דבר, ולא ויתרו עלי לא משנה מה קרה, בלימודים, בחיים עצמם, בכל דבר".
את פרס מצטיין הנשיא היא מקבלת בזכות הישגיה בשירות — אבל נותנת את הקרדיט גם למסגרת: "הגעתי להצטיינות הנשיא בזכות המפקדים שלי שבחרו בי ושלחו עלי חוות דעת טובות והמלצות. מה שעזר לי בדרך זה הלמידה והחיים בפנימייה. להגיע לויצו ניר העמק ולחוות כל כך הרבה, גרם לי ללמוד על עצמי המון, כבר בגיל צעיר".
5 צפייה בגלריה
"לא ויתרו עלי לא משנה מה קרה, בלימודים, בחיים עצמם, בכל דבר", רב"ט שלי
(באדיבות המצולמת)
החזון מאחורי ההצטיינות – הצוותים החינוכיים
"אני רואה את עצמי קודם כל כמחנכת שמביאה את ההורות שבי אל תוך עולם ההוראה", מספרת יפעת זילברמן, מנהלת כפר הנוער גן ונוף בפתח תקווה. "זה אתגר מורכב לחנך בדור שכה חשוף לתכנים דיגיטליים שאין לנו שליטה עליהם".
לתפיסתה, הכוח של כפרי הנוער טמון באופי הייחודי של הלימודים שמשלב מגמות טכנולוגיות, משק חקלאי, חוגי ספורט ואמנות ותוכניות מנהיגות: "אתה רוצה ללמד ילד אחריות? תן לו לקום בחמש בבוקר לחלוב פרה. הוא יבין לבד מהי אחריות – כי אם לא יעשה זאת, מישהו ייפגע. הערכים נלמדים דרך החיים עצמם".
בכפרי הנוער מעודדים את החניכים למצוינות אך גם מכינים אותם ל"נפילות" שבדרך. "בכל כפר יש אקדמיה למצוינות בספורט, המחנכת לא רק להישגים אלא גם לחוסן אישי, המסר הוא: נכשלת? תקום", אומרת זילברמן. "הכלי החינוכי החזק ביותר הוא השיחות האישיות. אין דבר כזה 'נער שקוף' אצלנו. כל אחת ואחד מקבלים תשומת לב".
"כבר כמעט ארבעה עשורים שאני חלק מכפר הנוער – התחלתי כרכזת מקצוע במתמטיקה, המשכתי לריכוז שכבה, ניהול החטיבה העליונה, וב-17 השנים האחרונות אני מנהלת את כפר הנוער ויצו ניר העמק. כן, אותו כפר – מקום העבודה הראשון שלי, וסביר שגם האחרון", מספרת אסתי כהן. "המטרה המרכזית של החינוך מבחינתי היא לעצב מתבגר מתפקד ופעיל. מתבגר שיודע ללמוד, לחשוב, לשאול – אבל גם להיות רגיש ולכבד את השונה. אנחנו רוצים שכל נער ונערה ימצאו את מקומם". היא מוסיפה ומדגישה שההצלחה הזאת נשענת על עבודת הצוותים בכפר: "צוות בית-הספר בכל תפקידיו, משקיע מדי יום בחניכים; המסירות, התמיכה וההשקעה האישית לאורך חמש שנותיהם בפנימייה, יחד עם מעורבות המשפחה, מאפשרות להם לצמוח ולממש את מלוא הפוטנציאל".
את זכיית הבוגרים באות מצטיין הנשיא כהן רואה כ"הוכחה נוספת לחשיבותה של העשייה החינוכית בפנימייה ולתפקידנו המרכזי בעיצוב דור העתיד. אלה ילדים שהגיעו אלינו חסרי ביטחון, מסביבות לא פשוטות – והפכו למצטיינים בצבא ובאקדמיה. כשהתלמידים חוזרים עם קצונה, עם משפחה – את יודעת שעשית משהו נכון".
5 צפייה בגלריה
"כשהתלמידים חוזרים עם קצונה, עם משפחה – את יודעת שעשית משהו נכון", אסתי כהן | כפרי הנוער של ויצו
(סטודיו הפנינה)
לפרטים נוספים והרשמה לכפרי הנוער של ויצו לחצו כאן
בשיתוף ויצו
פורסם לראשונה: 14:30, 26.05.25
