שמואל יעקבסון ז"ל, עליו נכתב במדור זה לפני מספר שבועות, היה מאמנה של קבוצת הקיבוץ המצליחה של גבעת־חיים בעונת 1963/4 (זו הייתה תקופת הפריחה של קבוצות הכדורסל בקיבוצים). הוא סיפר אז כי בגבעת־חיים מאוחד צומח כישרון בלתי רגיל: "הוא אחד ויחיד, בעל פוטנציאל של כדורסלן עולמי, שיגיע רחוק. הבעיה היא שהוא לא מוכן לשמוע לאף אחד, רק לעצמו". זו תחילת הסיפור הספורטיבי של אורי שטרן ז"ל, שהסתיים בפספוס גדול ובכך שנפרד מאיתנו בגיל צעיר מדי. שחקן יוצא דופן שלא מימש את הפוטנציאל.
כבר בגיל 15 הוא נכלל בקבוצת הבוגרים של גבעת־חיים ששיחקה אז בליגה הבכירה. שטרן הצטיין בענפים נוספים, גם בשחייה (סגנון גב) ובאתלטיקה (קפיצה לגובה), אבל בכדורסל היה לו את הניצוץ המיוחד של המיוחדים באמת. לצד זאת, מהר מאוד צצו בעיות המשמעת. באחד המשחקים הוא גם יובש לאורך המחצית השנייה כעונש. שחקני הקבוצה, שהיו ברובם מבוגרים ממנו בעשור וחלקם בשני עשורים, התקשו להתמודד עם התנהגותו ואופיו – וכך גם האוהדים, שהיו קרועים בין זאת לבין ההתלהבות מהיכולת הבלתי רגילה שלו. בסופו של דבר, הוותיקים בגבעה לא היו מוכנים לשחק איתו וטענו כי הוא לא מתאים למסגרת החינוכית שלהם, ובקיבוץ בו גדלו מספר סמלים ספורטיביים (על כך אכתוב במדור נפרד בקרוב) החליטו לוותר על שטרן.
בעונת 1966/67 שטרן החל בנדודיו. הוא עבר להפועל ת"א, ובהמשך הצטרף לסגל מיוחד במינו שנבנה בהפועל חולון, שם הציג כמה משחקים גדולים לצד עופר אשד האגדי והלהקה המצוינת ששיחקה במגרש הפחים. אבל יעקבסון, אז בחולון, התקשה להכניס אותו למסגרת ולהשתלט עליו, וב־1970 שטרן הפתיע את כולם כשהמריא לארה"ב ושיחק בקולג' בקנזס סיטי. ההפכפכות שלו החזירה אותו להפועל חולון ב־1971, אבל גם הוא לא הצליח למנוע את הירידה לליגה השנייה, ופרש אחריה בגיל 22 בלבד. ב־145 משחקי ליגה בארץ קלע שטרן 2,259 נקודות, ומגובה 1.91 מטר הציג כדורסל פנומנלי, פיקחות וראיית משחק, שהצטרפו לנתונים אתלטיים מעולים.
אבל המשמעת הרופפת והקושי להסתגל לסביבה פגעו בו, וגם סידרו לו קריירה קצרה בלבד בנבחרת. הוא עבר לצמיתות לארה"ב ובגיל 37 הלך במפתיע לעולמו כתוצאה מהתקף לב. אנשי הכדורסל שצפו, שיחקו ואימנו באותן שנים אף פעם לא שוכחים להזכיר אותו בין הכישרונות הגדולים ביותר שראו, ומדברים בכאב על ההחמצה. השדים שבו לא נתנו לו להגיע רחוק כפי שהיה ראוי.
ברגר קינג
עוד לפני שהיה לנו את יעקב חודורוב ז"ל, היה בארץ שוער אחר שהסעיר את דמיונם של הילדים. האמת? גם של המבוגרים שעקבו בשקיקה אחרי מעלליו. חודורוב בעצמו נהג לספר עליו בהתלהבות בשיחות שניהלתי איתו. האיש ההוא היה וילי ברגר, שכבר מזמן אינו איתנו (נפטר בגיל 80 ב־1986).
הגדולים ידעו לספר לי אז שבארץ ישראל של תקופת המנדט, ובשנים הראשונות של המדינה הצעירה, לא היה מי שהשתווה לברגר מבחינת הכישרון והתעוזה על המגרש. הוא התחיל את הקריירה במ.ט.ק בודפשט, המשיך בקבוצה היהודית האגדית הכח וינה – עד שעלה ב־1927 יחד עם חברים לקבוצה ונקלט ע"י מכבי טבריה. די מהר יצא לו שם בכל הארץ הקטנטנה, והוא עבר בין הפועל ת"א, מכבי ת"א ומכבי פ"ת, לפני שפרש ב־1950 במדי הכח ת"א. המומחיות שלו, כך תואר, הייתה גם בבעיטת פנדלים וגם בהדיפתם.
ב־1934, לא היה ספק מי יגן על שער נבחרת ארץ ישראל במשחקה הראשון בהיסטוריה. נכון, הוא ספג 7:1 בקהיר ממצרים שעלתה למונדיאל (4:1 בגומלין בת"א), אבל הסיפורים מאז מדברים על כך שהיה האיש המצטיין במגרש, ובלעדיו הנבחרת הייתה סופגת עוד כמות נכבדת של שערים. אלו גם היו שתי הופעותיו היחידות בנבחרת. הוא גם היה מהראשונים בארץ שדרשו חוזה מקצועני, וכאשר מכבי ת"א לא הסכימה, חזר להפועל.
לצערי, לא ראיתי אותו בפעולה – הוא פרש כשהייתי בכיתה א'. אבל זכיתי מאוחר יותר להיות איתו בקשר כשהמשיך להיות פעיל כעסקן ספורט, והרווחתי מכל רגע של שיחה עם הטיפוס המיוחד בעל השיער הפרוע ואינספור הסיפורים. ברגר היה חבר הנהלת הכח ת"א, שהתאחדה ב־1959 עם מכבי ר"ג, ולא פעם הוא גנב מעמיתיו את ההצגה בזכות האופי המיוחד שלו. יום אחד, כשהגעתי לאימון הקבוצה ליד בריכת גלי גיל (היום זה מתחם הבורסה ליהלומים), הוא הציע שנדבר בתום האימון. נעניתי כמובן בחיוב, ונשארנו לבדנו לשלוש שעות קסומות ביציע מול ואדי מוסררה. שומר המגרש צדוק אפילו לא הבחין בנו ונעל עלינו את השערים (מזל שלא הייתה בעיה לעבור את הגדר).
באותה שיחה, ברגר פתח את הלב ולא הפסיק לדבר. הוא בקושי נתן לי להשחיל כמה שאלות. כמה פנינים היו לו אז: "שוער צריך שיהיו לו ביצים, וכזה אני הייתי. מעולם לא פחדתי, עצרתי את מירב החלוצים בקפיצות נועזות. זה היה משחק ילדים מבחינתי לעצור בעיטות 11 מטר". הוא גם סיפר על גמר הגביע ב־1939, אליו הגיע כשוער מכבי פ"ת למפגש מול הפועל ת"א: "האוהדים כעסו שעזבתי את קבוצתם, הפעילו עליי לחץ עצום וקיללו אותי לאורך המשחק. לא יכולתי לשאת זאת יותר, פגעתי גופנית בבוצ'קה פלמן מהפועל והורחקתי. כשאוהדים קיללו אותי אף פעם לא הבלגתי". והיום בדיוק לפני 115 שנה הוא נולד. חשוב להכיר אותו.
