עידן ורד היה הדמות המרכזית בניצחון האחרון של בית"ר ירושלים על מכבי פ"ת בשבוע שעבר. כבש, נבחר למצטיין ובחר לפרגן דווקא לשחקן אחר. "אני אמנם המצטיין, אבל יש לנו ילד שהרבה זמן לא ראיתי דבר כזה", אמר הקפטן כשהוא מתכוון לאביאל זרגרי. "אני פה הרבה שנים וחיכיתי לכזה שחקן". כל מי שתשאלו אותו בבית"ר יספר שהיה שווה לחכות.
למחרת חתם הקשר לחמש שנים בקבוצה. כל כישרון בן 18 שחותם על חוזה ארוך טווח מיד מקבל מבעלי הבית את ההצהרה השחוקה "העתיד של המועדון", אבל זרגרי הוא ההווה, שחקן הרכב שאין לו ממש תחליף. הקשר בעל אחוז ההצלחה הגבוה ביותר בתיקולים בליגה (73), נתון שמגיע בזכות שילוב בין תזמון נכון לאגרסיביות. קשר אחורי אמיתי, זריז, יודע להזיז את הכדור.
רוני לוי מחכה
רשימת השחקנים בני ה-18 שהוגדרו כדבר הבא בלתי נגמרת, ורק מעטים מימשו את הפוטנציאל, כך שאין סיבה לצעוק שזרגרי הוא הכוכב החדש של הכדורגל הישראלי. משה חוגג דווקא כן עשה זאת שלשום כאשר צייץ שמדובר בקשר האחורי הטוב בליגה. הוא לא, יש לזרגרי עוד דרך לעבור, אבל כן חובה לומר שיש לו נקודת פתיחה אדירה. הדרך למימוש עצמי ארוכה, אבל הכישרון הצעיר נמצא בעמדת הזינוק שבה כל שחקן ישראלי בגילו היה רוצה להיות.
נקודת הפתיחה המצוינת מקורה בכמה מישורים, כשבראש ובראשונה ניצבת אינטליגנציית המשחק. בעולם הסקאוטינג של השנים האחרונות מגדירים מישהו כפוטנציאל גדול לאו דווקא בזכות השליטה בכדור, אלא לא פחות בשל הבנת המשחק. שחקנים שמבינים היטב את המשחק בגיל צעיר, יודעים לאן לנוע בלי הכדור ואילו החלטות לקבל איתו - הם המצרך המבוקש ביותר, לשם הולך המשחק. זרגרי הוא כזה. חכם, יודע להתמקם הגנתית, מתי למסור בטוח ומתי להמר יותר.
הנקודה השנייה היא קבלת הזדמנות בשלב מוקדם, מאוד. שחקן מתפתח כשהוא משחק בליגה של הגדולים, וזה צריך לקרות כמה שיותר מהר. רוני לוי, שאותו ואת הפועל באר-שבע זרגרי יפגוש הערב (20.45) בטוטו־טרנר, סיפק לקשר דקות בודדות, לפעמים שניות, בעונה שעברה, ועכשיו זרגרי במרכז. אין קשר אחורי אמיתי אחר בבית"ר, רק הוא, ולכן גם ימשיך לשחק כמעט תמיד.
בית"ר הייתה קרובה הקיץ להחתמת קשר אחורי ברזילאי בשם סנדרו, אבל סלובודן דראפיץ' ושי ברדה ויתרו, כיוון שראו מה מביא זרגרי באימונים והחליטו ללכת איתו. רבים חשבו שהמהלך נועד לכישלון, אבל היום הם מדברים אחרת. כשזרגרי על המגרש מאזן השערים של בית"ר הוא 9:17. בלעדיו – 11:7.
היכולת ללמוד ולשפר חלקים מסוימים במשחק היא הנקודה השלישית והאחרונה. מספרים שזרגרי משקיע הרבה בניתוחי הווידיאו שמכינים לו, ומוסר העבודה שלו גבוה. למזלו, הוא עובד היום עם מאמנים שידועים בשיפור היבטים חשובים אצל שחקנים. למשל, אחרי חילוץ כדור זרגרי לרוב מתמהמה, נוגע בכדור מספר פעמים עד שהוא משחרר אותו קדימה להתקפה, אבל העניין במגמת שיפור, כשדראפיץ' וברדה מבצעים איתו עבודה דומה לזו שעשו בזמנו עם דן גלזר. במשחק האחרון נגד פ"ת קיבלנו דוגמה נוספת בדמות דריבל תוך שימוש בכוח מתפרץ, תכונה שהיה משתמש בה עד עכשיו רק בהגנה.
לא הכל מושלם
זרגרי רחוק מלהיות שחקן שלם. כדי להיות קשר אחורי מוביל בקבוצה דומיננטית (לאו דווקא בשם שלה, אלא בסגנון המשחק) הוא חייב לחלק מסירות בנגיעה אחת, וזה לא יקרה בצורה מושלמת עד שלא ילמד להפעיל יותר את רגל ימין החלשה שלו. בנוסף, וזו בעיה שחייבים לעבוד עליה, יותר מדי ניסיונות תיקול של זרגרי הופכים לעבירות משמעותיות, כאלה שלשופט אין ברירה אלא לשרוק עליהן. ראיה לכך אפשר למצוא בשבעת הכרטיסים הצהובים שקיבל העונה, מקום שני בליגה אחרי אביב סולומון מכפר-סבא.
הערב בבאר-שבע זרגרי יצטרך להיזהר עוד יותר מהרגיל. אוראל דגני נפצע בשבוע שעבר ובית"ר נשארה עם בלם טבעי אחד בסגל, אור זהבי. אופיר קריאף ימשיך לצידו בתפקידו החדש בהגנה. זהבי וקריאף הם שחקני בית, כמו זרגרי. אלי דסה, עידן ורד, אבי ריקן ודן איינבינדר הם דוגמאות לתוצרת מקומית של בית"ר במילניום הנוכחי, אבל מחלקת הנוער נחשבת לכמעט הרוסה כבר תקופה ארוכה, והיא בטח לא יכולה להתחרות עם אלה של הקבוצות הגדולות האחרות. זרגרי, שתמונותיו כילד במדי בית"ר שפירסמה הקבוצה עם החתימה על החוזה החדש ודאי עשו משהו לכל אוהד, הוא סנונית מיוחדת. שחקני בית זוכים להרבה יותר אורך רוח בבית"ר ירושלים. גם בהקשר הזה נקודת הפתיחה של זרגרי מצוינת.
