צפו בספורטאיות מדברות
(עוז מועלם )
"בחורילה". מילה אחת שנזרקה בתוכנית ריאליטי (למי שפיספס: ליטל סמדג'ה כינתה כך את ירדן ג'רבי ב"הישרדות") הבעירה דיון פומבי שנגע בנקודות טעונות הקשורות בדימוי גוף של ספורטאיות ונשיות. התגובה של ג'רבי, מדליסטית אולימפית ואלופת עולם לשעבר בג'ודו ("תמיד קראו לי בשמות גנאי, אפילו פרשתי מג'ודו לתקופה בגלל זה"), העידה שמדובר בפצע פתוח.
ספורטאיות מרגישות לעיתים קרובות שהן מהוות מודל לחיקוי לילדות ולנערות, שנתקלות באמירות עוקצניות וסטיגמות שעלולות לגרום להן לוותר על חלומן. שש מהן התכנסו כדי לדבר בצורה חשופה על הנושא.
ספורטאיות ישראלספורטאיות ישראל
מודל לחיקוי לילדות ונערות. ספורטאיות ישראל מדברות
(צילום: עוז מועלם)
דניאל פרנקלדניאל פרנקל
דניאל פרנקל־בריינר
(צילום: אורן אהרוני)
"'סוסה', זו המילה שליוותה אותי בגיל ההתבגרות ונשמעה גם מבנים וגם מבנות, ונפגעתי ממנה", נזכרת דניאל פרנקל־בריינר (32), אלופת ושיאנית ישראל בקפיצה לגובה (1.94 מטר). בגיל 14 היחס הוביל אותה לפרישה מהאתלטיקה לטובת מחול ("הרגשתי שם שמקבלים אותי"), ורק בגיל 19 היא חזרה לעולם הספורט. "אני לא מצטערת על דבר, גם לא על הפרישה בגלל הלעג. ייתכן שדווקא הכלים שרכשתי במחול הם אלה שעזרו לי לשבור את השיא הישראלי חמש פעמים".
לעומתה, לי פלקון (28) מודה שהיא כל כך אוהבת כדורגל וספורט, שהדיבורים מסביב לא ממש עניינו אותה: "מרוב שהאהבה ענקית, הצלחתי לשים בצד כל מיני הערות ששמעתי לאורך הדרך ולהמשיך לרדוף אחרי החלום הכי גדול שהיה לי. זה מה שהביא אותי לשחק בכמה מהליגות הטובות בעולם ולייצג את המדינה הקטנה שלנו באהבה גדולה".
"אבו־גבר" ו"שוברת אצבעות" - אלו רק חלק מהכינויים שספגה נילי בלאק (25), לוחמת איגרוף תאילנדי, מאז הייתה ילדה. "זה התחיל בגלל ששיחקתי כל הזמן כדורגל עם הבנים, והייתי בחוג איגרוף תאילנדי", היא מספרת. "בנוסף היה לבוש הטום־בוי, חולצה ומכנסיים רפויים, שהייתי לוקחת מאחי. האמת, זה לא גרם לי לחזור הביתה בוכה, כי זו לא הדמות שלי, לא חלק מהאישיות שלי. לדעתי זה רק חיזק והעצים אותי עוד יותר להמשיך. אני פשוט שונה ואהבתי להיות שונה".
נילי בלאקנילי בלאק
הכינויים רק חיזקו אותי. נילי בלאק
(צילום: Ludus Alliance)

מבוכה בחנות הבגדים

"ידיים חזקות וגדולות וגוף שרירי מלווים אותי כבר שנים", משתפת גולשת הרוח נגה גלר (24), ונוגעת בדימוי המגדרי של ספורטאיות. "בבגדי ספורט תמיד הרגשתי טוב, אך כשזה הגיע לבחירת שמלה ובגדי ערב תמיד נתקלתי בבעיות לא הרגשתי תואמת לאיך שבנות אמורות להיראות. ויש את המבוכה הרגילה בחנות בגדים כשהשמלה לא עולה כי הכתפיים לא עוברות".
ואיך מתמודדים עם זה?
"ברגעים כאלה אני תמיד מזכירה לעצמי מה הידיים הנפלאות האלה יכולות לעשות - להגיע להישגים, לפרוץ גבולות ולהגשים חלומות. הן מסמלות עבורי את השעות הרבות של ההשקעה והאימונים. הן מראות לי בחורה חזקה ונחושה שהולכת אחרי המטרות שלה".
ליעד סואץ־קרני (39), לשעבר קפטנית נבחרת ישראל בכדורסל, מביאה כדוגמה את המערכון מהתוכנית "אנחנו על המפה" שבו כיכב הילד לירוי: אותו הכריחו לשחק כדורגל, בעוד אחותו הגדולה ליטל, חובבת כדורסל, שומעת את אביה צועק "אל תזרקי מרחוק, שלא יהיו לך ידיים וין דיזל".
"כילדה ההערות פגעו בי". ליעד סואץ־קרני"כילדה ההערות פגעו בי". ליעד סואץ־קרני
"כילדה ההערות פגעו בי". ליעד סואץ־קרני
(צילום: עוז מועלם)
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" היוםשער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" היום
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", היום
סואץ־קרני: "נכון שזו פרודיה, אבל היא מדגישה כל כך יפה את הסטיגמות וההבניות החברתיות שמרתיעות ילדות מלעסוק בספורט, או בכלל לאהוב את הגוף שלהן. אני חוויתי הערות כאלה ואחרות מגיל צעיר. כילדה ההערות האלה פגעו בי, והאמת היא שגם בתור בן אדם מבוגר זה לא נעים. יכולים להעיר על הגובה שלי, 'איזה רולה', או אם אני בבגדי ספורט זורקים 'את בן או בת?' - את זה שאלו פעם ליד הילדים שלי וזאת הייתה סיטואציה לא נעימה".
כמו פלקון, גם מור אפרים (32) התאהבה בכדורגל, ומהר מאוד היא שמעה את השאלה הקבועה: מה, את רוצה להיות בן?! היא בחרה שלא להיפגע, והמשיכה להתלבש, לרוץ ולכבוש שערים "כמו בן". "אותן הערות ואותה הבעה של זלזול נשארות איתנו לאורך הקריירה", היא אומרת. "החזקות שורדות, אבל מה שעצוב בעיניי זה שילדות חושבות שספורט ואישה לא הולך ביחד, והן ממש נמנעות מזה ומעדיפות להישאר 'במה שנכון'. כדורגל נתפס כמושג גברי. יש הרבה דרכים להגדיר נשיות, להגדיר יופי. לאנשים תמיד יהיה מה לומר ואת חייבת להיות חזקה".
סואץ־קרני נזכרת בסיטואציה שהוכיחה כי לעיתים הנשים עצמן כלואות בדימוי: "לאחר הפרישה שיחקתי בליגה א' בשביל הכיף. בואו נגיד שהייתי הרבה יותר גבוהה וחזקה מכולן, ובאיזה משחק אחת השחקניות טענה שהשתמשתי קצת יותר מדי בכוח שלי. היא זרקה לי 'תירגעי, יא גבר'".
אילנה קרטישאילנה קרטיש
אילנה קרטיש
(צילום: פרטי)
אילנה קרטיש (29, לא נכחה במפגש), אלופת ישראל בהיאבקות וארבע פעמים סגנית אלופת אירופה, החלה את הקריירה על המזרן בגיל חמש: "תמיד רציתי לעשות כל מה שאח שלי עשה, כמו היאבקות, כדורגל וכדורסל, אבל בזמנו זה לא היה ברור ומובן לסביבה. הרגשתי שאני רחבה יותר, שיש לי שרירים ואני גם טובה מהרבה בנים, מה שהביא לתגובות לא נעימות".
למשל?
"הרבה פעמים הייתי נפגעת, למשל כשבנים לא רצו לשחק איתי כי אני בת. 'זה רק לבנים, לכי תעשי דברים של בנות', או 'מה זה השרירים האלה, זה לא יפה'. זכיתי בהרבה רמיזות מכוערות וקללות לאורך הדרך".

"צאו מהתבניות"

מי שפועל בעקביות להעלאת המודעות לספורט הנשים הוא ארגון "אתנה", שהתגייס למיגור התופעה של שיח מגדרי מזלזל ופוגעני. באתנה הסבירו כי אחת המטרות היא לייצר שינוי, הכולל בין היתר שבירת סטריאוטיפים הנוגעים לדימוי גוף ולכך שספורט זה "רק לבנים", ניפוץ מחסומים העומדים בדרכן של ילדות, נערות ונשים לעיסוק בספורט ועוד. "אנו פועלות לחנך ולייצר מרחב בטוח בספורט", הוסיפו בארגון.
כשהספורטאיות מגיעות לשלב הסיכומים, חוזרות המילים חינוך ומודעות. פרנקל־בריינר: "השינוי לא יבוא באמצעות חוק או ענישה. שינוי הנורמה צריך להיעשות באמצעות עידוד תרבות הספורט, כי זה אומר בהכרח שספורטאיות יהיו יותר מוערכות ולא מושמצות. ספורט יכול לבטל פערים מגדריים ומעמדות. מחאת ה־MeToo שינתה את השיח הציבורי במגוון מקומות, ועכשיו היא צריכה לחלחל גם לספורט ולשנות בו את הטון".
לי פלקון חוגגתלי פלקון חוגגת
לי פלקון
(צילום: ראובן שוורץ)
פלקון: "כואב לי לדעת שמילים כאלו או דימוי גוף יעצרו ילדה מלרדוף אחרי החלומות הכי גדולים שלה, רק בגלל שיש אנשים שסגורים בתוך תבניות מסוימות. כל אישה היא נשית בדרך שלה. תנו לנו להגשים חלומות בשקט".
גלר: "בואו נשאיר מאחור את דימוי הגוף של איך נשים 'צריכות' להיות, ונחשוב על מי אנחנו רוצות להיות".
בלאק: "אני ממשיכה בדרך ובאמונה שלי. מגיל צעיר ידעתי מה אני רוצה ולאן אני מכוונת".
מור אפרים אס"א תל אביב כדורגל נשיםמור אפרים אס"א תל אביב כדורגל נשים
מור אפרים (משמאל)
(צילום: מושיק אושרי, אס"א ת"א)
אפרים: "אני רוצה להאמין שהשינוי הוא בנו הספורטאיות, בחינוך ההורים ובקבלת החברה".
קרטיש: "כשאני מסתכלת במראה אני מרגישה הכי נשית ואוהבת איך שאני נראית. אני מקווה שהבת שלי תגדל בהבנה אחרת ממה שאני גדלתי".
לי פלקון: "כואב לי לדעת שמילים כאלו או דימוי גוף יעצרו ילדה מלרדוף אחרי החלומות הכי גדולים שלה, רק בגלל שיש אנשים שסגורים בתוך תבניות".