ענק האופנה ג'ורג'יו ארמאני שפך כבר הרבה מיליונים על קבוצת הכדורסל של מילאנו, המעוטרת ביותר בארץ המגף עם 25 אליפויות ושלושה גביעי אירופה, השמות הגדולים והנוצצים ביבשת בכל הזמנים מעטרים את המוזיאון שלה, מדינו מנגין ומייק ד'אנטוני ועד דיאן בודירוגה, פטר נאומוסקי ובוב מקאדו. אטורה מסינה המבריק חזר מה-NBA כדי לאמן אותה. ועדיין, היו דרושות לה 33 שנים בין הניצחון הקודם בהיכל בת"א לניצחון אמש (ה'). היא פשוט הייתה צריכה לחכות לגרסה הפראיירית ביותר של מכבי ת"א שאפשר היה לדמיין.
מה אפשר לומר על עוד משחק שברח מהידיים בצורה שלא תיאמן ברגעי הסיום? המשבר מחריף, למרות שיש הטוענים שמדובר במה ששווה העונה הקבוצה, וההידרדרות נמשכת וגוברת משבוע לשבוע. מדובר באובדן ביטחון, בלחץ של קבוצה בלתי מאורגנת ומאמן שמתקשה עד כה להשתלט על מה שקורה על הפרקט. זה בא לידי ביטוי עוד הרבה לפני הטעויות הרגילות בסיום, עם שמונה התקפות רצופות בהן מכבי הייתה יכולה לתפוס את היתרון ברבע האחרון ולא הצליחה לקלוע.
במכבי נשמעו לא פעם העונה טענות על כך הקבוצה סובלת יותר מכל האחרות מקיום משחקי בית ללא קהל, אבל זה תירוץ מיותר – ואתמול גם היו כמה עשרות אנשים ביציעים. והמתוסכל מכולם הוא סקוטי ווילבקין, ששוב החזיק את הקבוצה במשחק עם כמה סלים משוגעים, ושוב נשאר על סף ייאוש. הוא כבר לא יכול להסביר, לעצמו או לאחרים, מה עובר על מכבי. יכול להיות שהשחקנים פשוט איבדו אמונה ביכולת שלהם לנצח, ואי אפשר להגיע ככה לדקות ההכרעה מול שחקנים עם רקורד מרשים באירופה כמו מלקולם דילייני וקייל היינס.
למילאנו הגעתי לראשונה בכלל עם הפועל ת"א, שהייתה האלופה. מי אז הכיר אצלנו קבוצות עם מחלקה שלמה של אנשי מקצוע בכל היבט אפשרי. מאז, במשך עשורים, היא נשארה דומיננטית בזירה המקומית – אם כי לא כמו מכבי ת"א. אבל כשמגיעים לאירופה החוקים משתנים. ידה של מכבי הייתה על העליונה במשחקי הבית כבר שנות דור. חבל רק שהאופי שלה נמחק.
