עוד אליפות עולם בהטלת קוביה הסתיימה, ואיזה אליפות הייתה לנו. הגמר בין סוליבן לצ'יטריו הביא דרמה מהסוג שיש רק בהוליווד. זה התחיל מההטלה הראשונה של סוליבן. הוא חפן את הקוביה, ניער מתחת לבית השחי, לחש לה כמה מילות קסם כמו תמיד, והטיל. אלא שיצא לו רק 2. היה נראה בשלב זה שהאליפות מתרחקת. צ'יטריו הרים את הקוביה, עשה את תנועת הניעור המוכרת שלו והטיל. להפתעת הקהל גם לו יצא 2 והגמר הלך לשובר שוויון. סוליבן, נזכיר לכולם, הוא האלוף מלפני שנה. אלא שבתקופה האחרונה הוא חווה משבר. גם בחצי הגמר יצא לו 2, ורק בזכות האמונה והיותו מורגל במעמדים כאלה, יצא למתמודד השני 1. אבל ניצני המשבר היו עוד קודם. כבר כמה חודשים שלא יצא לו 6 בקוביה. ביוני הוא החליף מאמן, אבל זה לא שינה הרבה. בתחילת הטורניר דובר על משבר מנטלי. נראה היה שהוא הפסיק להאמין בעצמו ורוב הפרשנים חזו שהוא יודח כבר בשלב הבתים. והנה, הוא הוכיח לנו שהוא עדיין סוליבן וכנגד כל הסיכויים הגיע לגמר. בהטלה השנייה זה כבר היה פשוט יותר. סוליבן הטיל בביטחון והוציא 4. צ'יטריו חטף פיק ברכיים והוציא רק 3. עוד פרק באגדת סוליבן נכתב.
טוב, ברור שהכל קשקוש שהמצאתי. אבל למה מה שנשמע כמו הבל הבלים כאשר מדובר על "ספורט" הטלת הקוביה, אנו מקבלים בטבעיות כאשר מדברים על כדורגל? כל אחד יכול להיות בטוח בעצמו, להאמין בעצמו, להיות עם חוסן מנטלי ומורגל במעמדים... ועדיין להוציא 1 בקוביה. כי זה נטו מזל.
קחו למשל את הכדורגל. האם שם זה לא עניין של מזל? מאמנים, שיטות, מנטליות, כושר, טכניקה ועוד היבטים משחקים תפקיד בניצחון או בהפסד של קבוצה. אבל בכדורגל יש מרכיב ממש לא מבוטל של מזל. הוא גדול מכפי שרובנו מוכנים להודות. גדול בהרבה ממה שמאמנים, שחקנים ובעיקר פרשנים מוכנים להודות. לרוב, מרכיב המזל חבוי מן העין. אנחנו יוצאים מהמשחק בתחושה שמה שקרה בו, קרה פשוט כי כך היה חייב לקרות והתוצאה היא שיקוף של יחסי הכוחות בין הקבוצות. אבל הדבר אינו כך. למזל ולמקריות יש תפקיד גדול בתוצאת המשחק, בעיקר כאשר המפגש הוא בין קבוצות ברמה דומה.
ובואו נדבר על שחקנים כמו מסי או רונאלדו. לא מזמן נערך משחק בו מסי סובב לרשת שתי בעיטות חופשיות - והנה מגיע משחק אחר ומסי מפספס פעמיים ממצב נייח. הפרשנים ילעיטו את אוזנינו בכך שמסי "נבהל מהמעמד", או שהוא "שוב לא מגיע למשחקים מכריעים", או ש"ראיתם על הפנים שלו שגם הוא לא מאמין שזה יכנס". אבל אם נבחן זאת נגלה שהאחוזים דווקא התיישרו. אם היה מבקיע, התוצאה הייתה נראית אחרת וגם הפרשנות הייתה נשמעת אחרת. בפועל, כאשר מסי ניגש לבעוט בעיטה חופשית, זה כמו הטלת קוביה. רק אם ייצא 6 זה נכנס.
ולעתים, העובדה שהמזל משחק תפקיד ממש מוטחת בפנינו. כך היה לדוגמה במשחק של ליון מול מנצ'סטר סיטי, כאשר ראחים סטרלינג החמיץ מול שער ריק. ברור לכל שמתוך 1,000 פעמים שתשים אותו במצב הזה, 999 הוא יכניס. אבל כאן קרה מקרה של 1 ל-1,000. זה נדיר אבל קורה, וזה הכריע את המשחק. דוגמה נוספת היא הניצחון של לייפציג על אתלטיקו שהושג מכדור שפגע בשחקן הגנה ובשל כך הטעה את השוער. מקריות שהכריעה משחק. הפרשנים, כרגיל, לא ייתנו לעובדות לקלקל להם. הם יספרו לנו על "שגיאות בחילופים", על "חוסר ברעב לתארים" ועל "כישלון מערכתי שמגיע עד להנהלה הבכירה" וכדומה.
שלמה שרף, שהיה מאמן הנבחרת, טען לא אחת בראיונות ש"המשחק מוכרע על השפיץ של הנעל". רבים ליגלגו וטענו שזה כסות להיעדר שיטה. אבל בעיניי, שרף היה בין האמיצים ששם על השולחן את האמת העירומה. שמה שלא תעשה, התוצאה לעתים, לטוב ולרע, מושגת באקראי.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
