הבעלים הנוכחי של בית"ר ירושלים, משה חוגג, וקודמו בתפקיד אלי טביב, שונים מאוד באופיים. קשה מאוד למצוא קווי דמיון בהתנהלות של כל אחד מהם בנושאים שונים. את הראשון יש כאלה שמתארים כמשקיע, דואג, רציני, ולעתים גם פזרן ו"פראייר". השני זכה להיות מוכתר כגאון כדורגל וחכם, אך יחד עם זאת גם קומבינטור וזהיר עם הכסף. אז מי עדיף בעצם?
השקעה: כשחושבים על בעל הבית, רוצים לדעת כמה הוא מוכן להשקיע, לתת מעצמו ולהכניס את היד לכיס. חוגג אינו אחד שבא לחסוך. הבעלים הנוכחי נכנס לבירה ומהר מאוד קבע את ההעברה היקרה ביותר בתולדות המועדון, כשרכש את מיכאל אוחנה (או יותר נכון חצי מכרטיס השחקן) במחיר של 8 מיליון שקל. בנוסף, חוגג הראה והוכיח שבכוונתו להשקיע ולפתוח את הארנק כשהחתים עוד שמות גדולים בבירה כמו אלירן עטר, ירדן? זה סיפור אחר.

טביבטביב
טביב
(צילום: אבי רוקח)

לטביב, לעומתו, הייתה תפישה קצת שונה. אקס בית"ר לא היה ידוע כאחד שזורק כספים בצורה כזו. מבחינתו, לא הייתה סיבה להתחרות בסכומי העתק שיעקב שחר ומיץ' גולדהאר מפזרים. רוב השחקנים שהגיעו לבירה היו כאלה שהוחתמו בהשאלה או העברה חופשית.
על המגרש: מי שלא יודע מה עלה בגורל בית"ר כנראה היה מנחש שההשקעה של חוגג הובילה לתסריט הפוך בדיוק ממה שקרה, וכך גם עם הזהירות של טביב. אבל חוגג, זה שהשקיע, רק ראה את הירושלמים מניפים את גביע הטוטו. אחרי שפתח את הכיס, הוא רואה כדורגל אפור ומשעמם, ואם לומר את האמת, מקווה להימנע מקרבות תחתית ולא רחוק מלחשב את המרחק מהקו האדום. נכון, בעונה שעברה הוא עוד הצליח להשיג את המקום השלישי ואת הכרטיס לאירופה, אבל בבירה מתקשים עד היום לדבר על מה שקרה במוקדמות הליגה האירופית.
מהצד השני, לא סתם טביב כונה "גאון כדורגל". צריך עין באמת טובה כדי להעמיד קבוצה שבנויה משחקנים מושאלים וחופשיים, ולהביא אותה עד למקום השלישי בטבלה ולגמר גביע המדינה. הוא ידע איך לפגוע בינגו. בין המציאות שלו ניתן למצוא שמות כמו עומר אצילי, ניקיטה רוקאביצה ואנטואן קונט.
אוהדים: הקהל הירושלמי הוא לא קהל פשוט, זה סיר לחץ. טביב לא אהב להגיע לבית הדין, ובטח שלא לקבל רדיוס. הוא נלחם באוהדים ביד קשה (יש שיגידו ראש בראש), סגר את היציע המזרחי ותבע אישית אוהדים שהפרו סדר. הקשר עם הקהל לא היה בראש מעייניו. חוגג דווקא אוהב את היחס מהאוהדים. כבר עם הגעתו סיפק רגע בלתי נשכח כשישב עם בנו ביציע המזרחי במשחק מול סכנין. הוא הצליח להעיר את "הקהל השפוי", מרבה להעלות פוסטים עם פניות לקהל, מדבר בתקשורת לא מעט על מנת להתקרב לאוהדים ומאוד קרוב אליהם. גם בסוגיית השייח' הוא הלך יחד עם לה פמיליה אל הרב שלהם כדי להתייעץ.

משה חוגגמשה חוגג
חוגג
(צילום: ראובן שוורץ)

עתיד: טביב לא היה אחד שמדבר על העתיד יותר מדי. טוב, זה קצת קשה כשבכל סוף עונה נפרדים מ-5-3 שחקנים חשובים שמצאו חוזה טוב יותר או חזרו לקבוצה שהשאילה אותם. עם טביב זה נראה יותר מהרגע להרגע מאשר תכנונים לעתיד. אפילו כשזה עבד לו, היה מקום להשקיע יותר הלאה, מה גם שלא השקיע מספיק במחלקת הנוער.
חוגג חושב רבות על עתיד בטוח. אם זו עסקת השייח', מינוי יוסי מזרחי למאמן הנוער (כשלא מעט שחקנים עולים לקבוצה הבוגרת) או אפילו אקזיטים שהוא מנסה לעשות בשוק ולפעמים גם מצליח. לוי גרסיה הוא דוגמה מצוינת למהלך כזה: כשהקשר הגיע חוגג נפרד מ-600 אלף אירו והרבה אוהדים פיקפקו בעסקה הזו, כשעזב לא.א.ק אתונה חוגג הכניס לא פחות מ-2.6 מיליון אירו.
סיכום: אז איך צריך להתנהל? לפזר כסף, להתקרב לקהל, לחפש משקיעים ולהתאכזב מקצועית, או לא לפזר בלי הכרה, לחפש מציאות, להילחם ביד קשה במתפרעים ולהעמיד קבוצה שנראית טוב? הנה רעיון די פרוע: שותפות! חוגג וטביב יחד? זה יכול לעבוד כמו בסרטים. האחד יכסה על החולשות של השני דרך היתרונות שלו. נקבל בעל בית שגם מכניס יד לכיס וגם לא מתפזר, גם לא מסתנוור משמות וגם פוגע בינגו. זה באמת נשמע מבטיח, אבל עם מה שאנו רואים כרגע, יותר הגיוני שהם ימשיכו להקניט אחד את השני מאשר שישתפו פעולה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
= אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.