הקלאסימושיקו
הדרבי הגדול של חוגג
לכאורה, זה נראה כמו הפקה פומפוזית של יום הולדת לילד שמנת. משה חוגג חגג 40, וכוכבי עבר הגיעו כדי לשמח אותו. למעשה, זה היה אירוע מביך, שהציג לראווה כמה מהתופעות המוכרות בכדורגל הישראלי: חוסר אתיקה, סגידה וחנופה לבעלי ממון, הפעלת קשרים, מגלומניה וחלטורה.
זה קרה בשבוע שעבר. בעיצומן של ההפגזות והמהומות, נערך בבועה באצטדיון טדי דרבי היסטורי: נבחרת "חוגג 1" בלבן נגד נבחרת "חוגג 2" בשחור. בחדרי ההלבשה ציפו לכוכבים תלבושות מקופלות עם הכתובת "חוגג 40", ובעלייה למגרש הובילו את הקבוצות שני הקפטנים, חוגג וג'קי בן־זקן, יד ביד עם ילד בתלבושת של היריבה – כאילו שזה משחק אמיתי. נכון, בית"ר ירושלים חוותה עונה אומללה, האוהדים על הפנים, אבל בעל הבית נראה בעננים. מי זוכר בכלל את שייח' בן־ח'ליפה ושייח' ג'ראח?
בהפסקה חוגג המשיך לשחק בכאילו, החליף חולצות עם עצמו ועבר לקבוצה השנייה, כמו שעושים כוכבי־על במשחק הפרישה, ובסיום נערכה במתחם ארוחה חגיגית, עם בלונים, ואלי אוחנה דיקלם ברכה ל"מושיקו" הנרגש. "תודה לכל גיבורי ילדותי שבאו לייצר לי חוויה מדהימה שאקח איתי לנצח כמתנת היומולדת הכי כיפית בהיסטוריה", כתב חוגג באינסטגרם, הוסיף תודות לאורחיו, ובהם ראובן עטר, אבי נימני וחיים רביבו, שהוזמן כנראה על תקן הדוד חיים.
ילד היומולדת לא שכח להודות גם "ליורם ארבל האגדי שבא לשדר ולאיתן תבריזי ששפט ללא דופי"... אלא שדופי, כפי שפורסם ב־ynet, בהחלט היה. תבריזי, שהגיע בהתנדבות, הוא משבץ השופטים וחבר הוועדה המקצועית באיגוד, ולמשימה שלח אותו יריב טפר, שהוא כידוע מנכ"ל האיגוד ולא מנהל חברת הפעלות לימי הולדת. לא נמסר אם יו"ר האיגוד רונית תירוש הייתה בסוד העניינים, והאם המנכ"ל הפציר בה: "אל תבריזי".
"אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא שחוויות שוות יותר מכל דבר חומרי", סיכם חוגג, למרות שלא כל ההפקה הייתה בחינם. ארבל, למשל, אישר שהגיע לטדי לבקשת ידידו מנכ"ל הקבוצה מוני ברוש, כדי לחלטר בתשלום במשחק ותיקים.
כמה עלו השימוש במגרש, הארוחה והביטוח, ומי שילם? הנה תגובת העירייה בשם חברת אריאל (הזרוע הביצועית שלה): "קיום אירועים פרטיים באצטדיון טדי מתבצע בהתאם לזמינות המתחם ובתיאום מראש. התמחור מתבצע כנגזרת מהצרכים הנובעים ממנו. סך עלות האירוע המדובר (השכרת מתחם + תאורה) עמד על 3,100 שקלים פלוס מע"מ, אשר מומנו ע"י קבוצת בית"ר ירושלים. עלות הארוחה והביטוח אינן ידועות מכיוון שבוצעו באופן פרטי על ידי יוזם האירוע".
שאלות מעניינות אחרות – כמו למשל: מתי לאחרונה נערך משחק פרטי בטדי? היכן ניתן לראות את התעריפים, והאם גם מי שאינו בעלי בית"ר ירושלים יוכל לשכור את טדי ומתקניו תמורת סכום מגוחך של 3,100 שקל פלוס מע"מ? – לא זכו לתשובה. אולי בגלל ששילמו להם במטבע וירטואלי?
הזייפן
ערן זהבי יוצא למלחמה
תמה העונה בליגה ההולנדית, איאקס לקחה אליפות בהליכה, וחלוץ איינדהובן, תת־אלוף ערן זהבי, התפנה סוף־סוף לטפל במזרח התיכון. הטקטיקה הפתיעה אפילו את גדולי המומחים בתורת הלחימה: פוטו־מונטאז'!
הראשונים לשלם את המחיר היו שני שחקני לסטר, ווסלי פופאנה וחמזה צ'ודורי, שזכו בגביע האנגלי והניפו דגל פלסטין. אחריהם עשו זאת פול פוגבה ואמאד דיאלו ממנצ'סטר יונייטד. ודווקא אז, כשכולם חשבו שהחלוץ שלנו יעשה להם "פיו־פיו", זהבי הפתיע. במקום הדגל הפלסטיני הוא הדביק דגל ישראל, וכתב: "תודה חבר'ה, אנחנו מעריכים את התמיכה שלכם בכל רחבי העולם". סחתיין על הציניות הציונית. בשביל מה להתווכח אם אפשר לייצר פייק ניוז?
הזייפנים שמנגד השיבו אש, פירסמו תמונה של זהבי חוגג עם דגל פלסטין, והודו לו על המחווה. החלוץ, שתמיד היה אובססיבי לכיבוש, לא נשאר חייב והעלה סטורי בו כתב: "אף אחד מכם לא באמת מכיר את שורשי הסכסוך, חלקכם אולי אפילו לא יודע איפה עזה או ירושלים נמצאות על המפה". יש מצב, ואפרופו סכסוכים עם שכנים, לגמרי לא בטוח שהם יודעים איפה זה סביון, שגם בה הייתה לא מזמן הרעשה כבדה.
האם הסקורר היצירתי ימנף את ההצלחה, ויפרסם תמונה שלו במדי הנבחרת כשהוא מניף את הגביע העולמי? ימים יגידו, אבל כשכל הפרשנים אומרים שסבב הלחימה הנוכחי ייפסק רק אחרי שנציג "תמונת ניצחון", הגיע הזמן לסגור עניין. כלומר להלביש את הראש של ערן זהבי על תמונה של הרמטכ"ל אביב כוכבי.
המחרימים
החוצפה של ניר אלון וארנשטיין
החשש מהמצב של מספר כדורסלנים זרים, שחלקם אף עזב את הארץ, הוציאה מהבונקר את ראש חטיבת הספורט בהסתדרות ניר אלון. "התגובה של הזרים מראה שהם השתלטו לנו על הליגה. לא מקובלת עליי הנוסחה שאם אין זרים, אין כדורסל", ירה המח"ט. "אני רק מזכיר כי בתקופת הקורונה הישראלים שאלו איפה ומתי לשחק ולא עניין אותם הכסף". סליחה???
באוגוסט האחרון, כשאיגוד הכדורסל דרש להוסיף לחוזי השחקנים "סעיף קורונה" למקרה של השבתת המשחקים, אלון עצמו הקים קול זעקה. "האיגוד אינו רשאי לערוך שינויים חד־צדדים בתנאי ההעסקה של השחקנים ללא קיום מו"מ קיבוצי", אמר הקיבוצניק, שמאוד עניין אותו הכסף.
לאן היה מגיע הכדורסל פה ללא זרים, כולם יודעים, אך מכיוון שאלון רוצה שגם ליגת העל תיראה כמו ליגה למקומות עבודה, כדאי להרחיב על הצביעות של ההסתדרות, מרכז הפועל והמנכ"ל שנדבק לכיסאו יורם ארנשטיין.
במכתב שהוציא בשבוע שעבר למנכ"לי ורכזי העמותות לספורט במקומות העבודה, הבהיר ארנשטיין כי "על פי הנחיות הנהגת ההסתדרות, אין לקבל ספורטאים למשחקי הליגות למקומות עבודה במרחבים השונים, אשר חברים בהסתדרויות אחרות. כמו כן לא תותר השתתפותם של ספורטאים אלה בספורטיאדה". עם זאת הדגיש כי "ספורטאים שאינם חברים בהסתדרות כלשהי, כן רשאים להשתתף בפעילות"... החלטה מקוממת עם ריח של מסחרה, בטח בתקופה שכולם מטיפים לאחדות.
המנכ"ל עצמו פחד להגיב למכתב שהוא עצמו כתב, הפנה אותי לדוברות ההסתדרות, וזו תגובתם: "היו אי דיוקים במכתב. גם אם עובד לא מאוגד בשום ארגון, וגם אם הוא מאוגד בארגון אחר, הוא יכול להשתתף בספורטיאדה. התנאי הוא שוועד העובדים שלו יהיה שייך להסתדרות".
גם זה בעייתי, ובכל מקרה, ארנשטיין כתב אחרת.
"אז הוא טועה ומטעה, ואנחנו נוודא שיוציא תיקון".
גם זה משהו, והעיקר ששכרו של המנכ"ל הטועה ומטעה (שעבר כבר מזמן את גיל הפנסיה), תפח בשנת 2019 לסך של 38,433 שקל בחודש. ככה זה בהסתדרות, הכסף בכלל לא מעניין אותם.
ההנחתה
אלי חכמון עובר ענף
זו הייתה עונה קטסטרופלית מבחינת השופט התיאטרלי אלי חכמון, שהושעה לא פחות מארבע פעמים בעקבות טעויות משמעותיות. האחרונה הייתה לפני כחודשיים, כשישב בעמדת ה־VAR ונתן יד לפסילת שער חוקי לזכות הפועל באר־שבע מול הפועל ת"א. לפני כשבועיים הוא לא ראה פנדל ברור לזכות הפועל אום אל־פאחם במשחק הגורלי מול הפועל פ"ת, ונפרד בדרכו הייחודית גם מהליגה הלאומית.
בעבר היותר רחוק, כשנזכרים בקריירה הארוכה, הייתה לו גם השעיה לחצי שנה לאחר שהודה בעסקת טיעון כי עישן סמים. מאוחר יותר גם הסתבך עם עבירה של השמטת הכנסות משיפוט בחו"ל ונאלץ לשלם כופר לרשויות המס. ומה הלאה? ובכן, עכשיו חכמון הוא המועמד היחיד לתפקיד יו"ר איגוד שופטי הכדוריד. כמה טבעי והגיוני. כמי שהתייחס לדברים הפעוטים הנ"ל כלאחר יד, במדינה שבה יד רוחצת יד, מה יותר מתאים מאיגוד הכדוריד?
