בטור דעה של חיים אוחיון, שעלה פה לאחרונה, מנתח הכותב את ביצועיו של לאו מסי וטוען שהפרעוש אמנם שחקן ענק, אבל "לא מופיע כבר חמש שנים ברציפות לרגעי ההכרעה בליגת האלופות". הוא גם מוסיף וטוען ש"מסי ביסס את מעמדו בעיקר ככוכב על בלה ליגה. וגם ש"הוא לא מצליח להגיע ולהוביל את נבחרת ארגנטינה לשום מקום ומאכזב פעם אחר פעם". טענות אלה אינן חדשות. אבל בואו נבחן אותן.
קלישאה מוכרת של פרשני כדורגל אומרת שלקבוצה "יש בעיה במסירה האחרונה". מה אגיד ומה אומר? כל שחקן מאטקות בחוף יודע שהבעיה היא תמיד במסירה האחרונה. צמד מטקאים מיומן יכול להתמסר עשרים, שלושים, ארבעים אלף מסירות. תמיד בסוף תהיה מסירה פחות טובה וצריך להרים את הכדור מהחול.
אותו טיעון תקף לגבי המושג "רגעי הכרעה". מה הופך משחק ליותר מכריע מאחר? לפני שבוע בארסה אירחה את נאפולי וניצחה, הרבה בזכות יכולותיו של מסי. האם המשחק הזה היה פחות מכריע? ודאי שלא. אבל איך בארסה הגיעה בכלל לשמינית הגמר? בזכות יכולת טובה בשלב הבתים. אף שמשחק בשלב הבתים לא נתפס כ"מכריע" הוא דווקא כן. כל אובדן נקודות מסכן את הסיכוי לסיים במקום הראשון, מה שיגרור הגרלה קשה יותר. ואילו מסי היה "מגיע" למשחק ובארסה היתה מנצחת את באיירן אבל מפסידה בחצי הגמר לליון, גם אז היו אומרים שמסי לא מופיע לרגעי ההכרעה.
יש באירופה לפחות שמונה־עשר קבוצות חזקות, שקשה מאוד לנבא תוצאות במפגשים ביניהן. הטורניר הוא מאוד קשה ומבנה שלב הנוקאואט משאיר גם לא מעט מקום למזל. אז נכון שהאוהדי ברצלונה, כמו גם אוהדי ריאל, יובה ועוד רוצים לא פחות מגביע. אבל לפחות מבחינה מקצועית, הדחה ברבע הגמר, בטח ע"י קבוצות כמו ליברפול, יובה או באיירן, אינה כישלון ואינה בושה (אם כי לחטוף שמינייה זה כן בושה). מסי, טוב ככל שיהיה, לא יכול להוות משקל מכריע בכל משחק ומשחק. המספרים שלו, גם בעונות בהן בארסה הודחה ברבע הגמר היו מרשימים לפי כל פרמטר.
אותו הטיעון תקף וביתר שאת למונדיאל ולקופה אמריקה. בתקופת מסי, נבחרת ארגנטינה הגיעה לשלושה גמרי קופה אמריקה וגמר מונדיאל. עבור אוהדי ארגנטינה שכבר טעמו את טעם הגביע, זה נחשב לכישלון. אבל בראייה מקצועית נטו – זהו הישג מונומנטלי. לא פחות. כדי להגיע לגמר המונדיאל צריך לעבור המון משחקים שכל אחד מהם מכריע בדרכו. המוקדמות בדרום אמריקה זו קריעה. בשלב הבתים כל משחק קובע המון, שמינית, רבע, חצי, וברבים מהם מסי היה בורג משמעותי בהצלחה. אז נכון, בגמר זה לא התחבר והם הפסידו לגרמניה. זו לא בושה להפסיד לגרמניה.
אוהדים תמיד יצפו לאליפות, לגביע, לניצחון. כאשר בוחנים הישגים אל מול ציפיות של האוהדים, לרוב התוצאה תהיה מאכזבת. אבל בראיה מקצועית חפה מציפיות, ברור שרק קבוצה אחת תזכה בליגת האלופות ורק נבחרת אחת תהיה אלופת העולם. האם זה הופך את השאר לכישלונות?
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
