שני הפסדים, אחת שאם תראה מה יש לה ביד אולי תמצא את דרכה ואחת שכנראה שלא. נבחרת ישראל ומכבי תל אביב, שתיהן הפסידו במפעלים האירופיים, להבדיל. מכבי מחפשת את הזהות שלה כבר כמה שנים ולא ממש מוצאת, תמיד חסר חלק בפאזל. ונבחרת ישראל, מה יש להגיד? היא כנראה לא תמצא את דרכה בדור הנוכחי ולא בדור הבא. יש לי תחושה שלפרשנים שלנו אין מושג אילו תהליכים הנבחרת צריכה לעבור. בסופו של דבר זה נגמר בעוד מסירה לאחור ועוד הגבהה סתמית מהאגף.
התיאוריה השנייה שמלמדים אותנו באולפנים היא שאין מספיק שחקנים ישראלים בליגות בכירות, דבר שנשמע הגיוני, אבל זה כמו לפתור בעיה באלגברה כשאתה יודע מה אמורה להיות התוצאה. ברור שאם יהיו לנו שחקנים פעילים בליגות בכירות הרמה תעלה כי הם לא ישחקו בגלל השיער או הקעקועים היפים שלהם, אלה בזכות זה שהם הצדיקו את מקומם באותן ליגות, כלומר שחקנים ברמה גבוהה. אין לנו כאלה נכון להיום.
2 צפייה בגלריה
מנור סולומון מנסה לעבור את סקוט מקטומיניי
מנור סולומון מנסה לעבור את סקוט מקטומיניי
מנור סולומון מנסה לעבור את סקוט מקטומיניי
(צילום: AFP)
מה גם שהטענה הזו נכונה לתקופה של ברקוביץ' ורביבו, וכל קאדר הכוכבים האמיתיים שהיו אז. חשבנו שאם הם יקחו את הכישרון שלהם לליגות הפיזיות בחו"ל הרמה תעלה, מה שהיה נכון, אבל בנבחרת היו יותר מדי פליימייקרים ופחות מדי מוצאים לפועל, במיוחד כשהאווירון לא שותף כמעט בכלל.
הטענה הנוספת שמלמדים אותנו היא שלמאמן הלאומי יש את הזכות והחובה להרכיב את השחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר. כאילו שאם פלוני אלמוני כבש שני שערים במשחק בליגה אירופית בינונית, הוא חייב להיות בהרכב. אגב, אם הוא כבש בבני יהודה זה פחות נחשב, כמובן. כשמדברים על תהליכים ודרך בקבוצה לא מדברים על כושר של שחקן כזה או אחר, ובכלל שחקנים מקצועיים לא יורדים או עולים בכושר בפרקי זמן של חודש או חודשיים.
דבר שמזכיר לי את הקמפיין של אלי גוטמן, קמפיין די מבאס בלשון המעטה, שהתחיל יפה, אפילו מלהיב, עם בן בסט וחמד בחוד. הצמד הזה היה מעולה, סוף סוף הנבחרת ידעה מה זה לשחק לעומק ולא רק עם הגבהות סתמיות מהאגפים. זה עבד בצורה מושלמת, מצאנו את האיזון בנבחרת שתמיד ידעה לייצר קשרים טובים, עם חלוצים שיודעים מה לעשות ברחבה.
חמד הטכני השלים את בן בסט המהיר עם החוצפה החיובית שעשה חיתוכים פנימה. אבל אז בן בסט ירד לספסל במכבי תל אביב עמוסת הכוכבים והחלוצים של אותה תקופה. והיי, הפרשנים הרי אומרים לנו שהמאמן חייב להרכיב רק "את השחקנים שנמצאים בכושר המשחק הטוב ביותר". וכך הצמד הזה פורק, ובן בסט ירד לספסל גם בנבחרת. איזו דרך ואיזה נעליים, סיימנו גם אז בעידן של שחקנים מוכשרים כמו ורמוט ושכטר קמפיין ללא תוצאות.
המסקנה ברורה, במקום לחפש שחקנים שנמצאים ב"בכושר" הכי טוב שלהם באותו רגע נתון, תחפשו שחקנים שיצליחו לשחק טוב ביחד, שישלימו אחד את השני. קצת דמיון במקום חשיבה מרובעת.
2 צפייה בגלריה
טורניקה שנגליה גובר על אנטה ז'יז'יץ'
טורניקה שנגליה גובר על אנטה ז'יז'יץ'
טורניקה שנגליה גובר על אנטה ז'יז'יץ'
(צילום: EPA)
ומה עם אותו חלק שחסר בפאזל של מכבי? לחלק הזה קוראים משחק פנים, או במילים יותר אחרות משחק פוסט אפ. דבר שהיה חובה לכל סנטר בשנות השמונים והתשעים. אבל היום מספיק שתהיה גבוה, תן איזה אליהופ ושהיו לך קעקועים ואתה סנטר לגיטימי.
אני מתכוון לזי'ז'יץ, שנתן מול סצק"א דקות ממש טובות כגבוה עם משחק פנים טבעי, מול קבוצה עמוסה בבשר בצבע. מדובר בסנטר של פעם, שנכנס לצבע בטבעיות לקבל את הכדור אחרי חסימה ולא תוקע את ההתקפה, שמשחק עם הגב לסל ומושך אליו שמירה כפולה. שמרווח את המשחק לשחקני החוץ.
כמובן שהפרשנים ילמדו אותנו שאם הוא מאבד כדור או לא מסיים משחק עם 20 נקודות הוא נפילה של רכש, במיוחד אם הוא הגיע מה־NBA. להביא שחקני חוץ טובים שיודעים לקלוע או לעשות סטאפ-באק מקצועי או אליהופים זו לא בעיה למצוא, יש מלא, הכדורסל של היום מייצר בעיקר כאלה. אבל סנטר שיודע להיות סנטר זה מצרך נדיר. אחד שיודע לתת נקודות פשוטות עם הגב לסל כששני שחקנים מצטופפים סביבו, מה שמשאיר את שחקני החוץ פנויים לקליעה או לחדירה. וזה החלק החסר בפאזל של מכבי. החלק הזה היה קיים בתקופה של וויצ'יץ', עם משחק הגב המעולה כשלידו באסטון, שהיה בלי משחק גב, אבל השלים אותו באתלטיות בצבע, במיוחד כשהייתה עליו שמירה כפולה.
היום לא תראו שני גבוהים שמשחקים ביחד באותו הרכב. היום משחקים רק מבחוץ. במילים אחרות, לא תראו את מכבי מחפשת מי שישלים את ז'יז'יץ כגבוה בצבע. אפילו אייסי שנופה היה יכול להתאים לשחק לידו, מעין וויצ'יץ' ובאסטון של ימינו. או אולי ז'יז'יץ ובאנדר שנתנו ביחד דקות טובות יקבלו את המושכות להיות צמד קבוע שמשלים אחד את השני בצבע.
עד אז כנראה שמכבי תמשיך לחפש את החלק החסר שלה בגארד כזה או אחר, שיודע לקלוע מדי פעם לשלוש (ועל הדרך לנסות לאזרח אותו). זה לפעמים עובד, אבל זה לא החלק החסר בפאזל.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.