1. אי אפשר לדעת אם מייק דאנטוני, מאמן יוסטון, הוא גאון. כן אפשר להגיד שדאנטוני הוא מדען מטורף. הוא לקח את השגעון ההתקפי של דון נלסון צעד אחד קדימה. שזה כמו להגיד על מישהי שהיא לקחה את החושניות של ביונסה ואפילו עלתה מדרגה. לדאנטוני לא הספיקו ההרכבים הנמוכים, או התקפת ה"פחות משבע שניות" שהנהיג בפיניקס יחד עם סטיב נאש. דאנטוני שם כי הוא צריך להוכיח משהו. כי הוא רוצה לשבור שבלונות. כי עד שאתה לא מוכיח שאתה אלוף, אתה נשאר מדען מטורף. האליפות עושה אותך גאון. דאנטוני הוא לא איש נעים במיוחד. הוא ארוגנט. הוא חושב שהוא גאון. הוא צריך חותמת.
הבעיה עד עכשיו איתו הייתה שהוא נחשב למאמן מנפח סטטיסטיקות. שחקנים אהבו לשחק אצלו. לשחק תחת דאנטוני זה להוסיף אפסים לחוזה החדש שלך. עברו יותר מדי שחקנים תחתיו, שבגלל סגנון המשחק, בגלל נאש, בגלל שיש להתקפה שלו יותר פוזיציות התקפיות מהרגיל, השיגו סטטיסטיקות התקפיות מוגזמות. הם עברו לקבוצה הבאה ובשיטת משחק "נורמלית" חזרו למצב הצבירה האמיתי שלהם. גם ההתקפה של דאנטוני מנופחת. זו לא התקפה שיכולה להתרחש בפלייאוף. הקבוצה של דאנטוני לא הצליחה מעולם לשבור את תקרת גמר המערב.
מייק ד'אנטונימייק ד'אנטוני
מאמן מנפח סטטיסטיקות. דאנטוני
(צילום: AP)
אבל מאמן יוסטון הוא לא אחד שמשנה שיטה. ארוגנט. לא הולך? דאנטוני יגזים, יקצין. יביא בקיץ את ראסל ווסטברוק. הגארד הוא האנטיתזה למה שקבוצה צריכה כדי לקחת צעד קדימה. אבל זו השיטה של דאנטוני. האנטיתזה. לפעמים נדמה שהוא יעדיף לעשות חרקירי מאשר לקחת אליפות בשבלונה. אז הוא הביא את ווסטברוק, ובאמצע העונה שלח את אחד הסנטרים הכי טובים בליגה (קלינט קאפלה) כדי לממש את החלום שלו: שני סופר-סטארים שיכולים לעשות הכל, ג'יימס הארדן ו-ווסטברוק. אה כן, ועוד חבורה של שחקני כנף.
לפעמים זה נראה נורא. אבל צריך לרכוש כבוד לדרך של דאנטוני, הוא נאמן לה, הוא מאמין בה. מאז שהליגה חזרה ל'בועה' באורלנדו, יוסטון (ביחד עם טורונטו) נראית כמו הקבוצה הכי טובה בליגה כרגע. היא השיגה שני ניצחונות איכותיים, על דאלאס ומילווקי, לאחר שחזרה מפיגור. נגד מילווקי, למשל, יוסטון קלעה 40 נקודות פחות מיריבתה בצבע, לקחה 30 ריבאונדים פחות וזרקה 61 פעמים מחוץ לקשת (השוותה את שיא ה-NBA בעונה הרגילה) . מדובר במספרים בדיוניים שהספיקו כדי להשיג ניצחון. ויוסטון ניצחה את הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה.
הארדן ו-ווסטברוק מתחבקיםהארדן ו-ווסטברוק מתחבקים
שני סופרסטארים שיכולים לעשות הכל. הארדן ו-ווסטברוק
(צילום: AP)
2. כדי לדבוק בשיטה הזו, דאנטוני צריך גב מההנהלה. זו בערך הבעיה האחרונה שלו. דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון, הוא האחרון שרוצה לנצח בדרך של החליפות הישנות. מורי רוצה לנער את הליגה. הוא לא מעוניין בכל המתודות הישנות. הוא איש של מספרים. הוא יכול לחשב עד הנקודה העשרונית העשירית מה צריך כדי לקחת אליפות. הבעיה עם השיטה של מורי היא שלמשוואות שלו קשה להכניס גורמים אנושיים. בשביל זה יש את דאנטוני. המאמן צריך לעשות את ההתאמות בין המספרים למה שקורה בתכלס על הפרקט. דאנטוני ומורי לא באו רק כדי לקחת אליפויות, הם באו לשנות תפיסה.
3. ג'יימס הארדן, תאהבו או לא תאהבו את הסגנון השכונתי שלו, הוא שחקן כדורסל מהטופ-5 ב-NBA. שחקן גדול, מרהיב, כישרון אתלטי נדיר. אבל להארדן יש מימד משעמם. אתה יודע מה תקבל ממנו. הוא הגורם הידוע, המוכר. ווסטברוק הוא המפתח של הקבוצה הזו. הוא הגורם ההפכפך. יום אחד הוא ככה ויום אחר ככה. האופי של ווסטברוק הביא אותו ליוסטון. מורי ודאנטוני מאמינים בו. אם ווסטברוק ייתן חודש של כדורסל, יוסטון תאיים על שתי הקבוצות מלוס אנג'לס. בינתיים, מה נגיד, תקופת הקורונה נכנסה לגופו של ווסטברוק והרימה את ידיה. ווסטברוק יצא ממנה הרבה יותר חזק ובריא מאשר נכנס. חייזר.
ג'יימס הארדןג'יימס הארדן
יש לו מימד משעמם. הארדן
(צילום: MCT)
4. נגד מילווקי, יוסטון שיחקה דקות ארוכות עם חמישייה שאף אחד משחקניה לא עלה על 2.01 מ'. מילווקי שיחקה עם שני שחקנים מעל 2.13. הבאקס טחנו את הרוקטס, אבל יוסטון עשתה בדיוק מה שתעשה עד לסיום העונה: הגנה של אנרגיות, של אתלטיות, של ידיים שסוגרות נתיבי מסירה ונכנסות מתחת לרגליים של הגבוהים, גפיים לאורך ולרוחב המגרש. אין דרך להגדיר את ההגנה של יוסטון חוץ מכאוס. כאוס מסודר, מאורגן. "אנחנו צריכים את הכדור בהתקפה, אנחנו מבינים את זה", אמר הארדן אחרי הניצחון על מילווקי, "יש לנו ביטחון שאנחנו בהתקפה הכל יהיה בסדר וזה נותן לנו את המוטיבציה לחפות על הגובה שלנו בהגנה". בשניות הסיום הארדן הצליח לעצור לבדו את יאניס אנדטוקומבו בהתקפה בבידוד של אחד על אחד. מטורף. אסור להמעיט במוטיבציה של הארדן לקבל את הכדור בחזרה להתקפה.
5. יוסטון קלעה 21 זריקות מתוך 61 הניסיונות שלה לשלוש נגד מילווקי. שישה שחקנים לקחו מעל שבע זריקות לשלוש, רק אחד מהם קלע ב-50 אחוז ומעלה. גם כאן, כאוס מחושב. אם אתה זורק מספיק זריקות מהשלוש אתה תמיד במשחק, לא משנה מה הפיגור ולא משנה כמה זמן נשאר. זו מתנה פסיכולוגית חשובה לשחקנים לדעת שהמאמן נותן להם שיטת משחק וחופש פעולה שתמיד ישאירו להם קמט של סיכוי לנצח.
דנואל האוסדנואל האוס
הרוקטס מקבלים עזרה מהצוות המסייע. האוס
(צילום: AP)
6. אף קבוצה מעולם לא הסתמכה על שני הכוכבים שלה כמו שיוסטון מסתמכת על הארדן ו-ווסטברוק. אבל, תיאורית הכאוס, יוסטון תיפול ותקום על התפוקה של הצוות המסייע שלה. היא ניצחה את מילווקי למרות משחק די בינוני של הארדן, בעיקר בגלל שכל שחקני החמישייה קלעו בספרות כפולות, ודנואל האוס התעלה. דאנטוני קיצר את הרוטציה שלו לשמונה שחקנים. הפורמט הזה יושב עליו בול. ספרינט של חודש ימים, אוניברסיטה בהילוך מהיר והוא הופך ממשוגע לגאון.
7. יוסטון, במיוחד בפלייאוף, היא קבוצה שתבחן את האישיות של היריבה והכוכבים שנגדה. קבוצה שתיקח את הזמן ותטחן את הרוקטס, תפרק אותה בסופו של דבר. קבוצה שתתפתה לרוץ ולשחק בסגנון של דאנטוני תוכרע. האינסטינקט הבסיסי של שחקן כדורסל הוא לשחק כמו יוסטון. שכונה. זה נראה כמו כיף. יוסטון יודעת את זה. היא כמו פתיינית של גבר נשוי. אם היא תצליח בפיתוי, היא תזכה בו ותזרוק אותו. אם הגבר יישאר חזק ונאמן הוא לא ייהנה, אבל יהיה לו בית לחזור אליו.