נתחיל מהשורה התחתונה: הפועל ירושלים נכשלה העונה, גם אם תשיג גביע או אפילו תגיע לגמר הפיינל-פור (ואליפות, הלוואי). זה נכון יותר אחרי שמסתכלים על השנה שעברה, שהייתה מעולה עד עצירת עולם הספורט עקב הקורונה.
בדרך כלל, כשמנתחים קבוצת כדורסל ושינויים תוך כדי תנועה, מדברים על שינוי מצבת השחקנים. הנהלה מחתימה מאמן, בונים סגל בהתאם להלך המחשבה שלו, מתחילים לרוץ ומשנים אם יש אי התאמות בין שחקנים לבין שיטת המשחק שעובדת עבור המאמן. אם יש משבר רציני , הראש של המאמן עומד במוקד כי אי אפשר להחליף חצי קבוצה.

1 צפייה בגלריה
שחקני ירושלים מאוכזבים
שחקני ירושלים מאוכזבים
שחקני ירושלים מאוכזבים
(צילום: ראובן שוורץ)

בהפועל היו שנים של חילופי מאמנים בסיטונות. כל שנה הוחלף מאמן באמצע העונה ובקושי החזיק את תחילת העונה שאחרי והוחלף. מאז בואו של אורי אלון והכסף הגדול, הוחלט שהפועל תיתן קרדיט למאמן. גם לאחר עזיבתו מקפידים על זה מאוד במועדון. ופה מגיעה הנקודה החשובה לדעתי.
מנכ"ל הקבוצה גיא הראל מונה ע"י אלון כשזה בא להעלות את ירושלים רמה לכיוון היורוליג. הכוונות היו טובות, אלון השקיע הרבה מאוד כסף בקבוצה ושלט ברוב ההיבטים ובהחתמות שחקנים. כשאלון איננו, הראל כמנכ"ל מתווה דרך שפשוט לא עובדת.
לא זכור לי אם הראל פרש פעם את משנתו המקצועית, אבל עודד קטש התאים לו. קטש אוהב משחק של גארדים, פיק אנד רול שכמעט תמיד מסתיים בזריקה מחצי מרחק או משלוש. אין בקבוצה של קטש משחק פנים פשוט של פוסט אפ, וככה הוא בונה את הקבוצות שלו. בשנים של קטש בירושלים אף פעם לא היה ביג מן. הוא נוטה לתת יד חופשית לגארד המוביל (דייסון, פלדין, בראון, בלאט), ונוצר הרבה פעמים מצב של כדררת וזריקה סתמית בסוף השעון. קטש גם לא חזק בגזרת הישראלים ונוטה לייבש אותם בקצה הספסל (תמיר בלאט הוא יוצא הדופן.
קטש גם נוטה לקפוא במצבים רבים: מאחר בלקיחת פסקי זמן, בחילופים ובתגובה לשינוי של היריב, מה שעלה בלא מעט הפסדים לקבוצות נחותות משמעותית מהפועל. נראה שההנהלה הסתפקה בשני גביעי המדינה שקטש הביא, ולכן פחות שמה לב לכך שב-3 השנים האחרונות נפלנו בחצי גמר הפיינל-פור (ולא, אותו ניצחון מדהים על מכבי ת"א ברבע גמר הגביע לא מחפה על זה).
וזה מתאים בול לגישה של הראל. עד לפני שנתיים הפועל שיחקה ביורוקאפ, שזכייה בו הייתה מקרבת את הקבוצה ליורוליג, ולפני שנתיים עברה לליגת האלופות שנחשבת לחלשה יותר. בלי להיכנס לקרבות בין פיב"א ליול"ב וליורוליג, זה נחשב צעד אחורה. נראה שהחלום של אוהדי הפועל לשחק ביורוליג, הליגה מספר 1 באירופה, הולך ונהיה קלוש יותר.
וזה מתחבר למה שציינתי בהתחלה. הנטייה להחליף שחקנים לא תמיד מועילה, בטח לא כאן. גם אם שינוי המאמנים נעשה לבקשתו של עודד, הרי שהשינוי במשחק של הקבוצה נעשה מתוך "שלא לשמה". אולי כדאי להראל, שזכויותיו בהפועל ירושלים רבות, לזכור שהפנים של האוהדים קדימה ושכולם מאמינים שההנהלה עושה את המקסימום לטובת הקבוצה, ומודים על כך מאוד, אבל שינוי שבא באופן מקרי כזה מלמד על קיבעון של הנהלה, ושגם שם נדרש שינוי, אולי אפילו פרסונלי.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.