טרנד העונה: לבכות על השיפוט
הנהי, הבכי והתלונות על השופטים בליגת העל הגיעו העונה לשיאים חדשים שטרם נראו. אם בעבר זה נחשב לחוסר קלאס ותמיד לווה בחצי התנצלות כמו "אני לא רוצה לדבר על השופטים, אבל..." - העונה כל המחסומים הוסרו. מאמנים, שחקנים ויושבי ראש תוקפים את השיפוט בכל שבוע. כל שריקה הופכת לקונצרט של בכי וזוכה לניתוחים, תיאוריות קונספירציה הזויות מופצות ברשת. האמון בשופטים ירד אל מתחת לאפס, לא ממש בצדק. בוכים על טעויות שיפוט למרות שבחלק מהמגרשים אין VAR תקני והליגה מתקמצנת לקנות עוד עזרים טכנולוגיים. די לבכי ולנהי.
כישלון העונה - מקום חמישי - צפון
בני סכנין יכולה להפוך למשהו גדול, ה-קבוצה של המגזר הערבי. היא הביאה בהפתעה את בירם כיאל והיה נראה כאילו זה צעד בדרך לשם, אבל אין שם אף אחד שיכול להרים משהו מעבר לקבוצת מעלית שעולה ויורדת מליגת העל. כל כך הרבה פוטנציאל, וכל כך מעט ממנו מתממש.
כישלון העונה - מקום רביעי - דרום
הפועל באר שבע. אותה קבוצה שלא מזמן זכתה בשלוש אליפויות רצופות - והיום זה נראה כל כך רחוק. זה התחיל טוב עם עלייה מרשימה לשלב הבתים בליגה האירופית, אבל הסגל שנבנה לא מספיק טוב והיה תלוי בהברקות של ז'וזואה, כוכב מבריק אך עם פתיל קצר. כל ההתנהלות עם יוסי אבוקסיס ממש לא הוסיפה לאדומים כבוד, גם החזרה המבורכת של אלונה בינתיים לא מוכיחה את עצמה. המינוי של רוני לוי לא שיפר את הקבוצה הבינונית, ורק במחזור הסיום הוא השיג ניצחון בכורה. לא באשמת לוי, זה הסגל שנבנה. נראה שהפועל באר שבע הלכה צעד אחורה העונה.
כישלון העונה - מקום שלישי - אדום
הפועל תל אביב. קיבלנו את זה בשלווה שהפועל תל אביב היא עוד קבוצה בליגה. ששחקנים שלה באים והולכים, והיא עושה השלמות בינואר משאריות של קבוצות אחרות (הפעם הצליח לה לפחות). מלכתחילה הציפיות העונה היו נמוכות, אבל הייתה איזו תקווה קטנה שהאדומים ימשיכו מהמקום בו עצרו בעונה שעברה, שבה הצליחו להגיע לפלייאוף העליון וקידמו כמה צעירים מבטיחים. זה לא קרה. הקבוצה הלכה אחורה עם רכש כושל (מה שלום לבאן קוטליה בימים אלה?), קלינגר לא הצליח להכניס רוח לחימה. הקבוצה נעה ממשחק למשחק ללא מטרה ובעיקר בלי זהות אדומה. אותה זהות שאפיינה אותה והפכה אותה לקבוצה גדולה. כיום זה נעלם לחלוטין ונראה שמקבלי ההחלטות בקבוצה לא יודעים איך להחזיר אותה לימי הזוהר. היו ימים שבהם הפועל תל אביב התברגה בצמרת למרות תקציב קטן יחסית, היום זה נראה בלתי אפשרי. אין תוכנית ואין דרך. חבל.
כישלון העונה - מקום שני - צהוב-שחור
שחקני בית"ר ירושלים. משה חוגג בנה סגל לא זול, והסגל הזה על שלל "כוכביו" לא מסוגל לסיים אפילו במקום השישי. השחקנים האלה אמורים להיות במקום השישי גם אם קוף עם מצילתיים היה מאמן אותם. בכל זאת הם הצליחו לסיים את העונה הסדירה במקום השמיני, עם מאזן מביך שכולל מספר חד-ספרתי של ניצחונות. בטח יתעסקו הרבה בכישלון של דראפיץ', ברדה וחוגג - והשחקנים כרגיל יחמקו מכל אשמה. זה קודם כל עליהם.
כישלון העונה - מקום ראשון - כתום
בבני יהודה החליטו שהעונה הם הפרק הביזארי של הליגה. חודשים שלמים התנהלו שם בלי מאמן, כאשר המנכ"ל ומאמן השוערים מחלקים הוראות מהקווים, שזה סיפור שמתאים יותר לסינדרלות סיבוב ח' בגביע שהבעלים שלהם הוא גם המגן הימני, לא לקבוצה בליגת העל, ועוד לא סתם קבוצה בליגת העל, אלא אחת עם מסורת אדירה וקהל של אלפי אוהדים. ברק אברמוב התאהב בדימוי שנוצר לו כ"קונה בזול ומוכר ביוקר" ולקח את זה לקצה עם שחקנים שבוודאי היו בהלם שבני יהודה בכלל פנתה אליהם. קבוצה שבה שיחקו בעבר שמות כמו חיים רביבו ואלון מזרחי מחתימה שחקנים שאין להם מקום בליגה א', באותה קבוצה שבה הבעלים הוא גם המגן הימני.
שחקני העונה
היו גם דברים חיוביים מאוד בליגת העל, בעיקר דור פרץ וניקיטה רוקאביצה. פרץ הפך לשחקן שאוהדי מכבי תל אביב חלמו שיהיה - קשר 50/50 מושלם. הוא שיפר בערך הכל במשחק שלו והפך לנשק התקפי מדהים. הוא נוגח כמו אלי דריקס ומצטרף מקו שני כמו ניר קלינגר. מקומו לא בליגת העל.
שנים שאוהדי מכבי חיפה מחכים לרוברטו קולאוטי או יעקובו איגביני חדשים ואחרי מספר עונות בקבוצה - רוקאביצה הופך לחלק מהמורשת של חלוצי חוד אימתניים בירוק. בגיל 33 הוא מהיר יותר מרוב הבלמים בליגת העל ובוודאי הרבה יותר מתוחכם מהם. אפשר לעצור אותו רק בעבירות. קשרי מכבי חיפה יודעים שהוא יכול להגיע כמעט לכל מסירה או הגבהה לתוך הרחבה. חלוץ מפחיד.
