כבר יותר מעשור שבית"ר ירושלים, האימפריה הצנועה של הכדורגל הישראלי, לא מצליחה לספק גאווה לאוהדיה, תוך החלפה של שלושה בעלי בית, המוני מאמנים ואין סוף שחקנים. אך בואו נודה באמת - הבעיה האמיתית של בית"ר היא המחסור בשקט תעשייתי.
מכבי ת"א שולטת ביד רמה בכדורגל הישראלי בעשור האחרון. הפועל באר שבע עשתה רצף סנסציוני של שלוש זכיות באליפות תוך הצלחה אירופית מרשימה. מכבי חיפה דוהרת לאליפות תוך כדי שהיא רומסת את הליגה עם כדורגל התקפי משובח. ורק בית"ר, שאני ועוד הרבה אוהדים התרגלנו לראות שמחה וצוהלת, נראית כבויה למדי. זה כבר יותר מסתם בעל בית שמנסה לנצל את האוהדים לקול בבחירות או שייח' שבא לעיר הבירה. זו העובדה שבית"ר כבר לא נספרת בין הקבוצות הישראליות הגדולות.
בית"ר, הקבוצה הכי מרגשת בכדורגל שלנו, עוד מהגמר ב-1976, היא כבר לא אותה קבוצה, לפחות ברמה המקצועית שהתרגלנו לראות. כבר לא מעט זמן שהשחקנים שלה משחקים בלי חשק, עושים רעש בראיונות ומעלים "סטורי" לאינסטגרם, אבל על המגרש רובם לא מיישמים את ערכי הלחימה הבית"רית. מה שכן אפשר להגיד על בית"ר זו העובדה שביחס לקבוצה שההישג הכי גדול שלה בעשור האחרון הוא זכייה בגביע הטוטו, היא לא מפסיקה לייצר כותרות: עדכונים שלא נגמרים, חדשות חמות על לכלוכים בחדר ההלבשה, על השחקן ההוא וההוא, כל מחלוקת בין חברי ההנהלה מתפרסמת שעה מאוחר יותר וכמות נכבדת של אוהדים שבלי בושה מרשים לעצמם לנהל את הקבוצה ולקבל החלטות בשביל אנשים שמשקיעים מיליונים.
אקח כדוגמה את מכבי חיפה. קבוצה שבעשור האחרון ידעה לא מעט כשלים מקצועיים, נפילות וירידות, אבל אי אפשר להגיד עליה שהניהול שלה לא מוצלח. יעקב שחר והשדרה הניהולית שלו עבדו קשה ובנו מועדון ברמה שלא מבייש קבוצות אירופיות. מיץ' גולדהאר, אחד האנשים הטובים בארץ בתחומו אם לא הכי, מצליח פעם אחר פעם למנוע ממשברים תוך-קבוצתיים במכבי ת"א להגיע החוצה, ונשמר שם שקט תעשייתי שעוזר ומשפר את יכולת השחקנים על המגרש, שלא צריכים להתעסק במי יהיה בעל הבית שלהם או כמה אוהדים יגיעו להפגין באימון. בשני המועדונים, יישום מוצלח של שיטות ניהוליות כאלה ואחרות משדרג את הפן המקצועי בקבוצה יותר מכל שחקן חיזוק כזה או אחר. ואני באמת מאמין שעם ניהול נכון וחשיבה על העתיד, בית"ר תוכל לחזור לתלם ולהיות פקטור מקצועי בליגה.
בתור אוהד בית"ר אני קורא מכאן לכל האוהדים באשר הם - הגיע הזמן שניתן לזמן לעשות את שלו. הגיע הזמן שנפנה גב לסטיגמות ונתרכז בסיבה העיקרית שמייחדת אותנו. הרצון לצעוק "יש אליפות, יש אליפות" בכל רחבי ירושלים. הגיע הזמן להפסיק להתלונן, להפסיק לבקר ולהפסיק להיות בעלי הבית. כל מה שנשאר לנו לפני שעוד בעל בית מרים ידיים והולך זה לחשוב, מה יותר חשוב לנו? הצורך לבקר או בית"ר? אז הגיע הזמן שניתן להנהלה לעשות את שלה, לבנות תוכניות לעתיד עם הכסף האמירתי ונפסיק להיות המאמנים הנוספים של הקבוצה הזו. הרי אף אחד מאיתנו לא מקבל על זה משכורת. אני חושב ששקט תעשייתי מצד האוהדים והמועדון בתוספת תכנית ניהולית חזקה, לא מתפשרת ופופוליסטית תוכל להחזיר את בית"ר למה שהיא הייתה.
הגיע הזמן של המועדון הזה לזרוח.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
= אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
